בעיצומה של עונת שפעת קשה במיוחד, עם מיליוני חולים ואלפי מתים ברחבי העולם, ניסוי יוצא דופן שנערך בארצות הברית מציע תובנות מפתיעות על האופן שבו נגיף השפעת מתפשט - ואולי חשוב מכך, על האופן שבו ניתן למנוע הדבקה, גם במרחבים סגורים.
במחקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת מרילנד, חולי שפעת שהיו כבר מידבקים שהו במשך ימים ארוכים יחד עם מתנדבים בריאים - אך בניגוד לכל הציפיות, אף אחד מהבריאים לא נדבק. המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי PLOS Pathogens.
התוצאה המפתיעה
החוקרים מבתי הספר לבריאות הציבור ולהנדסה של אוניברסיטת מרילנד בקולג' פארק, יחד עם בית הספר לרפואה בבולטימור, ביקשו לבדוק כיצד שפעת עוברת מאדם לאדם בתנאים טבעיים - ולא בהדבקה מכוונת במעבדה, כפי שנעשה לעיתים במחקרים קודמים.
לשם כך, סטודנטים בקולג' שכבר אובחנו כחולים בשפעת הוכנסו לקומה מבודדת במלון באזור בולטימור, שם שהו יחד עם 11 מתנדבים בריאים בגיל הביניים. המשתתפים חיו יחד במשך כשבועיים, תוך קיום אינטראקציות יומיומיות שנועדו לדמות חיים רגילים: שיחות קרובות, פעילות גופנית כמו יוגה ומתיחות, ואפילו העברת חפצים משותפים - עט, טאבלט ומיקרופון - מיד ליד.
במהלך כל התקופה נבדקו המשתתפים מדי יום. החוקרים עקבו אחר תסמינים, ביצעו משטחי אף, ואספו דגימות רוק ודם כדי לבדוק הופעת נוגדנים. במקביל נמדדה גם החשיפה לנגיף באוויר - הן באוויר הכללי בחדר והן בנשיפה של המשתתפים עצמם, באמצעות מכשיר ייעודי.
למרות תנאים שנראים אידיאליים להדבקה - שהות ממושכת בחלל סגור עם חולים - בתום הניסוי לא נרשמה אף הדבקה בקרב המשתתפים הבריאים. ד"ר ג'יאניו לאי, חוקר פוסט-דוקטורט מאוניברסיטת מרילנד שהוביל את ניתוח הנתונים וכתיבת הדוח, הסביר את הממצאים בהודעה שצוטטה ב-ScienceDaily.
לדבריו, אחד הגורמים המרכזיים היה היעדר שיעול: "הנתונים שלנו מצביעים על גורמים מרכזיים שמגבירים את הסיכוי להעברת שפעת - ושיעול הוא גורם מרכזי", אמר ד"ר לאי. הוא הוסיף כי אף שלסטודנטים החולים היו רמות גבוהות של נגיף באף, הם כמעט שלא השתעלו - ולכן רק כמויות קטנות של נגיף נפלטו לאוויר.
"בעולם האמיתי, שפעת יותר מידבקת"
"כשקוראים את מחקר EMIT-2, אפשר להבין למה הוא מעורר סקרנות", אומרת ד"ר לי ארז, רופאת משפחה במכבי שירותי בריאות, מחוז צפון. "החוקרים בדקו איך שפעת עוברת מאדם לאדם בתנאים מאוד מבוקרים, ומצאו שבמהלך הניסוי לא נרשמה הדבקה בין חולים לבריאים, למרות שהיו במגע קרוב במשך שבועיים. אבל כרופאת משפחה שפוגשת שפעת יום-יום בקליניקה, חשוב לי להדגיש שזה לא מה שקורה בדרך כלל מחוץ למעבדה".
ד"ר לי ארז צילום: עופר חג'יובלדבריה, בעולם האמיתי, שפעת מידבקת הרבה יותר. מחקרים שנעשו בקהילה מראים שכאשר אדם חולה מכניס את הנגיף הביתה, בין 15% ל-50% מבני המשפחה נוטים להידבק - וזה תלוי בגיל, בסוג הנגיף ובחסינות של כל אחד. "ילדים, למשל, הם 'מפיצים' מצטיינים, במיוחד כשהם משתעלים ויש להם חום", מציינת ד"ר ארז.
היא מסבירה כי במחקר עצמו התנאים היו כמעט אידיאליים: "המשתתפים היו אנשים בריאים יחסית, בגיל ביניים, הם שהו בחדרים עם אוורור מצוין וזרימת אוויר מתוכננת, ולא כולם בכלל השתעלו. "במציאות, לעומת זאת, אנחנו מדברים על כיתות צפופות, משרדים, אוטובוסים ורכבות, אנשים עם שיעול טורדני וחום גבוה, וחדרים שלא תמיד מאווררים כמו שצריך", היא אומרת. "וכל אלה יוצרים קרקע הרבה יותר נוחה להדבקה. אם כבר, הרושם האישי שלי הוא שהשנה תחלואת החורף שרואים במרפאה היא דווקא מידבקת יותר וממושכת מהרגיל".
3 צפייה בגלריה
כאשר אדם חולה מכניס את הנגיף הביתה, בין 15% ל-50% מבני המשפחה נוטים להידבק
(צילום: Shutterstock)
לכן, לדבריה, אסור להסיק מהמחקר הזה שאפשר להירגע. "להפך, הוא מזכיר לנו עד כמה אוורור טוב, הימנעות משהייה ליד אנשים חולים, הפחתת צפיפות ושימוש במסכות כשצריך הם כלים פשוטים אבל יעילים. והחיסון השנתי לשפעת? הוא עדיין אחד האמצעים החשובים ביותר שיש לנו כדי להפחית מחלה וסיבוכים, במיוחד אצל אנשים מבוגרים ואוכלוסיות בסיכון. המחקר מוסיף ידע חשוב, אבל הוא לא מחליף את השכל הישר ואת ההמלצות הרפואיות שאנחנו מיישמים בקהילה כל חורף".
החשיבות של אוורור החדר
גורם חשוב נוסף שמנע הדבקה בין משתתפי המחקר, היה האוורור. לפי ד"ר לאי, האוויר בחדר המחקר היה בתנועה מתמדת, הודות לתנור חימום ולמייבש לחות שפעלו ברציפות. "האוויר עורבב במהירות, ולכן הכמויות הקטנות של נגיף באוויר דוללו", אמר ל-ScienceDaily.
גם גיל המשתתפים הבריאים עשוי היה לשחק תפקיד. לדברי ד"ר לאי, מבוגרים בגיל הביניים נוטים להיות פחות פגיעים לשפעת בהשוואה לצעירים - גורם שעשוי היה לתרום להיעדר ההדבקות.
ד"ר דונלד מילטון, פרופסור לבריאות סביבתית ותעסוקתית ומומחה עולמי לאווירוביולוגיה של מחלות זיהומיות, היה בין מובילי המחקר. "בתקופה הזו של השנה נדמה שכולם נדבקים בשפעת, ובכל זאת המחקר שלנו הראה אפס העברה", אמר ד"ר מילטון, לפי ה-ScienceDaily. "מה זה אומר על הדרך שבה שפעת מתפשטת ועל האופן שבו ניתן לעצור התפרצויות?"
ד"ר מילטון, שהיה בין החוקרים הראשונים שזיהו את חשיבות האוורור והמסכות במאבק בקורונה, הדגיש כי ניסויים קליניים מבוקרים מסוג זה חיוניים לשינוי הנחיות בינלאומיות לבקרת זיהומים.
אז איפה באמת הסיכון?
לדברי ד"ר מילטון, הסיכון הגבוה ביותר להדבקה אינו עצם השהות עם אדם חולה, אלא סיטואציה מסוימת מאוד: "להיות קרוב מאוד, פנים אל פנים עם אנשים אחרים בתוך מבנה שבו האוויר כמעט לא זז - זה כנראה המצב המסוכן ביותר, וזה משהו שכולנו עושים לעיתים קרובות", אמר ל-Fox News.
לדבריו, ממצאי המחקר מצביעים על כך שמטהרי אוויר ניידים - שמניעים את האוויר וגם מנקים אותו - עשויים להפחית סיכון. עם זאת, הוא הדגיש כי כאשר יש מגע קרוב ואדם משתעל, אמצעי ההגנה היעיל ביותר נותר מסכה, במיוחד מסוג N95.
החוקרים מדגישים כי המחקר אינו מבטל את הסיכון שבשפעת - אך הוא מספק רמזים חשובים כיצד ניתן לצמצם אותו, במיוחד במרחבים סגורים: פחות שיעול באוויר, יותר תנועת אוויר - ובמקרים מסוימים, גם מסכה.
המידע הראשוני לכתבה זו התקבל ממערכת ניתוח החדשות של חברת Alchemiq
