עלייה של 121% בפניות של ילדים ובני נוער למיון פסיכיאטרי, עלייה של 47.8% בניפוק תרופה להרטבת לילה בקרב ילדי מפוני הדרום ועלייה של כ-60% באבחנות החדשות של כולסטרול גבוה בקרב מפוני הצפון - כך עולה מתמונת מצב שפרסמה היום (א') שירותי בריאות כללית, שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר. הדוח בחן את בריאותם של כחמישה מיליון מבוטחי הקופה מאוקטובר 2023 ועד ספטמבר 2026, בהשוואה לשנתיים שקדמו למלחמה. לצד יציבות בחלק מהמדדים, חלק מההשלכות הבריאותיות לא התמתנו גם בחלוף שלוש שנים.
גלריה
ההרס בתוך בית בכפר עזה. הטבח יצר גלי השפעה שמשפיעים על הבריאות הפיזית והנפשית עד היום הזה
(צילום: Alexi J. Rosenfeld/Getty Images)
"המלחמה אינה מסתיימת כשהאירוע הביטחוני חולף. היא משאירה אחריה חותם בריאותי", מסר מנכ"ל כללית, פרופ' איתן וירטהיים.
הפוסט-טראומה לא דעכה
בכלל האוכלוסייה עלו בשנה הראשונה למלחמה אבחנות החרדה החדשות ב-45.5%, ואבחנות הפוסט-טראומה החדשות הוכפלו. המגמה לא דעכה, וההפניות והביקורים בשירותי בריאות הנפש בקהילה עלו לאורך התקופה בכ-20% עד 28%.
בקרב מפוני העוטף והדרום התמונה הייתה חריפה יותר: אבחנות הפוסט-טראומה החדשות זינקו בשנה הראשונה פי 18 לעומת השנה שקדמה למלחמה, בשנה השנייה נותרו גבוהות פי 11, וגם בשנה השלישית היו גבוהות פי שישה. בשנה הראשונה זינקו בקרבם גם אבחנות החרדה, פי 10, ונרשמה עלייה של כ-358% בהפרעות השינה. ההפניות והביקורים בשירותי בריאות הנפש עלו פי שניים עד פי 4.5.
פינוי התושבים מכפר עזה. ארכיון
( צילום: אילנה קוריאל)
"ההשלכות הנפשיות של המלחמה ואירועי 7 באוקטובר אינן אירוע נקודתי חולף, אלא משבר עמוק ומתמשך", אמר פרופ' אמיר קריבוי, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה מקבוצת כללית. לדבריו, העובדה שגם בשנה השלישית אבחנות הפוסט-טראומה בקרב אוכלוסיות שנחשפו לסטרס גבוה נותרו גבוהות פי שניים עד פי שישה מלפני המלחמה מחייבת היערכות רחבת היקף, ובכלל זה תוספת משמעותית של כוח אדם מקצועי ושל מסגרות טיפוליות ייעודיות.
בצריכת התרופות להפרעות קשב וריכוז נרשמה בכלל האוכלוסייה עלייה של 25%, לעומת 20.5% בקרב מפוני הדרום ו-5% בלבד בקרב מפוני הצפון. בתרופות לגמילה מעישון, לעומת זאת, דווקא מפוני הדרום הובילו, עם עלייה של 104%, לעומת 37% בכלל הארץ ו-26.7% בקרב מפוני הצפון.
הנתון החריג של תרופה להרטבת לילה
בקרב מבוגרים לא נרשם שינוי מהותי בפניות למיון פסיכיאטרי, ואילו בקרב ילדים ובני נוער הן עלו בחדות בשנה השנייה למלחמה ב-78.3%, ובשנה השלישית כבר ב-121.3%, יותר מפי שניים לעומת התקופה שלפני המלחמה. ההפניות של רופאי ילדים למערך בריאות הנפש עלו ב-52.1%, ואבחנות החרדה בילדים עלו בכ-40% עד 70%. בקרב ילדי מפוני הדרום ניכרה המצוקה גם בגוף: בשנה השלישית עלה ניפוק התרופה מינרין, המשמשת לטיפול בהרטבת לילה, ב-47.8%.
הפגיעה במפונים לא נעצרה בנפש. בקרב מפוני הדרום עלה לאורך שלוש השנים שיעור הסובלים מלחץ דם לא מאוזן ב-30% עד 53.7%, לעומת 2.5% בלבד בכלל האוכלוסייה, ובשנה הראשונה הוחמר בקרבם גם איזון הסוכרת. האבחנות החדשות של כולסטרול ושומנים גבוהים בדם עלו בכלל האוכלוסייה בכ-20%, ובקרב מפוני הצפון בכ-60%. עם זאת, בקרב חולים שכבר אובחנו נרשם שיפור מתמשך באיזון.
ד"ר אביטל מרגלית, מנהלת מינהלת גליל במחוז צפון של כללית, הסבירה כי מרבית המפונים חוו שינויים משמעותיים באורח החיים ובתזונה, בין השאר בשל שהייה של חודשים במלונות, כמה ארוחות גדולות ביום, אכילה רגשית וירידה בפעילות הגופנית. לדבריה, הפגיעה באיזון הייתה נמוכה מהצפוי: "ייתכן שהקשר הרציף שקיימו הצוותים הרפואיים עם המפונים, במרפאות זמניות ובאמצעות שירותי רפואה טלפוניים ודיגיטליים, תרם לצמצום ההידרדרות ולהתאוששות המהירה יותר שאנו רואים כיום".
זינוק ברפואה מרחוק
המעבר לרפואה מרחוק ניכר בכל הארץ: סך המפגשים ברפואה הראשונית נותר יציב יחסית, אבל המפגשים הפרונטליים ירדו בכ-13% והטלפוניים עלו בכ-36%, ובקרב מפוני הצפון והדרום בכ-50%.
הרפואה המונעת נפגעה. בעוד שבכלל הארץ נשמרה יציבות יחסית בבדיקות הסקר, בקרב מפונות הצפון ירד ביצוע הממוגרפיות בשיעור של עד 7.5%, ובקרב מפוני הדרום והצפון ירדו בדיקות הסקר לסרטן המעי הגס ב-2.5% עד 3.5%.
ההרס בקיבוץ בארי לאחר הטבח
(צילום: גדי קבלו)
לאורך שלוש שנות המלחמה לא נצפתה עלייה מובהקת סטטיסטית בשיעורי התקפי הלב או השבץ המוחי בכלל האוכלוסייה. ד"ר אנדה עילם, מנהלת המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי קפלן, ציינה כי ייתכן שהיציבות בשיעורי השבץ קשורה לכך ש"השפעתם של שינויים באיזון גורמי הסיכון אינה מתבטאת בהכרח באופן מיידי באירועים מוחיים, אלא עשויה להצטבר לאורך זמן".
הפניות לחדרי המיון בכלל האוכלוסייה ירדו בכ-5% והאשפוזים הדחופים בכ-10%. בקרב מפוני הצפון התמונה הפוכה: בשנים הראשונות עלו הפניות למיון, על רקע השיבוש בשגרת החיים ובזמינות שירותי הרפואה באזורי הפינוי. בקרב ילדים ירדו הפניות למיון הכללי בכ-8.7%. לדברי ד"ר דנה זינגר הראל, רופאה בכירה במחלקה לרפואה דחופה במרכז שניידר לרפואת ילדים, בתקופות הלחימה והסבבים מול איראן, כשהילדים לא היו במסגרות, הם נחשפו פחות למחלות מידבקות, ומכיוון שהיו פחות חוגים ופחות רכיבה על קורקינטים, גם נפצעו פחות. גם ההורים שינו התנהגות: "הפחד מהמצב הביטחוני גרם לרבים 'להכיל' יותר תסמינים שבעבר היו מובילים להגעה למיון, כמו כאבי בטן או פריחות, ובמקום זאת להמתין".
