דיאטה קטוגנית מגבילה מאוד את צריכת הפחמימות ומבוססת על שיעור גבוה של שומן. במחקר קליני אקראי שפורסם בכתב העת Cell Metabolism נמצא שהיא הובילה להפחתה גדולה יותר של השומן בכבד ולשיפור בולט יותר במדדים מטבוליים, בהשוואה לדיאטה ים תיכונית ולדיאטה דלה מאוד בשומן.
גלריה
דיאטה קטוגנית מגבילה מאוד את צריכת הפחמימות, ומבוססת על שיעור גבוה של שומן
(צילום: shutterstock)
דיאטה קטוגנית (קיטו) היא תזונה המגבילה מאוד את צריכת הפחמימות ומבוססת על שיעור גבוה של שומן. הרעיון הוא לצמצם כמעט לחלוטין סוכרים ועמילנים - לחם, פסטה, אורז, קטניות, תפוחי אדמה ורוב הפירות - ולהחליף אותם במקורות שומן וחלבון. על הצלחת הקטוגנית הטיפוסית יופיעו בשר, דגים, ביצים, אבוקדו, שמן זית, אגוזים, גבינות שמנות וירקות דלי-פחמימה כמו עלים ירוקים, ברוקולי וכרובית. הגבלת הפחמימות מכניסה את הגוף למצב מטבולי שנקרא קטוזיס, שבו הוא עובר לשרוף שומן לאנרגיה במקום סוכר, ומייצר תרכובות שנקראות "גופי קטון".
המחקר התמקד באנשים עם השמנת יתר, טרום-סוכרת וכבד שומני. כל המשתתפים ירדו בכ-10% ממשקל גופם, אך בקבוצת הדיאטה הקטוגנית נרשמה ירידה של 67% בשיעור השומן בכבד, לעומת ירידה של 45% בכל אחת משתי הקבוצות האחרות. כמחצית מהמשתתפים בדיאטה קטוגנית גם כבר לא עמדו בהגדרה של טרום-סוכרת בסוף המחקר.
דיאטה קטוגנית הובילה לירידה גדולה יותר בשיעור השומן בכבד, גם כאשר הירידה במשקל הייתה דומה בין הקבוצות
(צילום: shutterstock)
פרופ' זיו בן ארי, מנהלת מרכז מצוינות לרפואת הכבד באסותא מרכזים רפואיים ומבכירי המומחים בנושא כבד בישראל, מסבירה כי "כבד שומני נגרם מהצטברות שומן בתאי הכבד, והוא אחד הביטויים של התסמונת המטבולית, שמבוססת על תנגודת לאינסולין. גורמי הסיכון העיקריים כוללים השמנה, סוכרת ועודף שומנים בדם. זו מחלת הכבד השכיחה ביותר, אך רק אצל חלק קטן מהחולים היא מתקדמת למחלת כבד משמעותית".
לדבריה, במקרים שבהם המחלה מתקדמת, היא עלולה להוביל לשחמת הכבד ולסיבוכיה. "הכבד השומני קשור גם להאצה של תהליך טרשת העורקים, ולכן לתחלואה ולתמותה ממחלות לב וכלי דם", היא אומרת. הטיפול במחלה כולל שינוי אורח חיים, תזונה ים תיכונית, ירידה במשקל, פעילות גופנית ואיזון גורמי הסיכון. "כיום יש גם תרופות ייעודיות לטיפול במחלה", מוסיפה פרופ' בן ארי.
שלוש דיאטות, אותה ירידה במשקל
55 משתתפים עם השמנת יתר, טרום-סוכרת וכבד שומני השלימו את בדיקות הבסיס וחולקו באקראי לשלוש קבוצות: דיאטה קטוגנית דלה מאוד בפחמימות, דיאטה ים תיכונית ודיאטה דלה מאוד בשומן ועשירה במזון מן הצומח. 42 מהם השלימו את המחקר ונכללו בניתוח הסופי - 14 בכל קבוצה. הגיל הממוצע של המשתתפים היה כ-43, ומדד מסת הגוף הממוצע בתחילת המחקר היה 38.9.
פרופ' זיו בן אריצילום: גדי סיארהכדי להשתתף, היה על הנבדקים להיות בני 18 עד 55, עם BMI בין 30 ל-50, טרום-סוכרת ושיעור שומן בכבד של לפחות 5%, שנמדד בבדיקת MRI. לא נכללו במחקר אנשים עם סוכרת שדרשה טיפול תרופתי, מחלות משמעותיות אחרות, צריכת אלכוהול מופרזת או תרופות שעלולות להשפיע על תוצאות המחקר.
החוקרים סיפקו למשתתפים את כל הארוחות והחטיפים, והם נפגשו מדי שבוע עם דיאטנית. המשתתפים התבקשו לצרוך רק את המזון שסופק להם במסגרת המחקר, ללא משקאות קלוריים או מזונות נוספים, ולתעד את הארוחות והחטיפים באפליקציה מאובטחת. לפי התיעוד, ההיענות לתפריטים הייתה גבוהה מ-95% בכל הקבוצות.
הדיאטה הקטוגנית כללה 4% בלבד מהקלוריות מפחמימות, 73% משומן ו-23% מחלבון. הדיאטה הים תיכונית כללה 50% מהקלוריות מפחמימות, 35% משומן ו-15% מחלבון. הדיאטה הדלה מאוד בשומן כללה 70% מהקלוריות מפחמימות, 15% משומן ו-15% מחלבון.
צריכת הקלוריות הותאמה לכל משתתף כדי להביא לירידה של כ-10% במשקל הגוף. הירידה במשקל הייתה כמעט זהה בשלוש הקבוצות: 10.4% בקבוצת הדיאטה הקטוגנית, 10.2% בקבוצה הים תיכונית ו-10.1% בקבוצה הדלה מאוד בשומן. הגעה ליעד ארכה בממוצע 4.6 חודשים בקבוצת הדיאטה הקטוגנית, 5.4 חודשים בקבוצה הים תיכונית ו-5.1 חודשים בקבוצה הדלה בשומן.
החוקרים ביצעו בדיקות מקיפות לפני ההתערבות ולאחריה, ובהן בדיקות דם, מבחן סבילות לגלוקוז, מדידת הרכב גוף, מדידת רגישות לאינסולין ובדיקת MRI-PDFF להערכת כמות השומן בכבד. בשלוש הקבוצות חלה ירידה בשומן הגוף ובמסה נטולת השומן. שיעור הירידה במשקל שמקורו בשומן היה דומה: 71% בקבוצת הדיאטה הקטוגנית, 74% בדיאטה הים תיכונית ו-75% בדיאטה הדלה מאוד בשומן.
67% פחות שומן בכבד
בכל הקבוצות נרשם שיפור ברגישות לאינסולין בשרירים, בשיעור של כ-50%, ללא הבדל מובהק בין הדיאטות. לעומת זאת, רגישות הכבד לאינסולין השתפרה בכל הקבוצות, אך השיפור בדיאטה הקטוגנית היה גדול פי שניים עד שלושה לעומת שתי הקבוצות האחרות. בקבוצת הדיאטה הקטוגנית נרשמה גם ירידה גדולה יותר בייצור שומן חדש בכבד.
בקרב משתתפי הדיאטה הקטוגנית נרשמה ירידה של 67% בשומן בכבד, לעומת 45% בשתי הדיאטות האחרות
(צילום: Shutterstock)
בהתייחסה למחקר החדש, פרופ' בן ארי אומרת כי "בקרב 55 אנשים עם השמנה, טרום-סוכרת וכבד שומני, דיאטה קטוגנית, שגרמה לירידה של כ-10% במשקל, הביאה לירידה של 67% בכמות השומן בכבד. זאת לעומת ירידה של 45% בקרב מי שקיבלו תזונה ים תיכונית או תזונה דלה מאוד בשומן - שתי דיאטות שגם הובילו לירידה דומה במשקל".
לדבריה, "אחד המנגנונים האפשריים להשפעת דיאטת הקיטו על הכבד הוא ירידה בהצטברות טריגליצרידים בכבד. במחקר הזה כמות השומן בכבד הוערכה באמצעות MRI-PDFF - בדיקת MRI שעליה מותקנת תוכנה ייעודית, המאפשרת לכמת את שיעור השומן בכבד". לדבריה, הבדיקה זמינה בין השאר במרכז הכבד באסותא רמת החייל.
פרופ' זיו בן ארי: השומן המצטבר בתאי הכבד עלול לגרום לדלקת, ובהמשך רקמת הכבד הבריאה עלולה להיות מוחלפת ברקמת צלקת. אזורים צלקתיים בכבד אינם מתפקדים. ככל שמתרבות הצלקות, נפגעת יכולתו של הכבד לבצע את תפקידיו
במדידות דם לאורך 24 שעות, רמות הגלוקוז ירדו ב-20% בקבוצת ההדיאטה הקטוגנית, לעומת 8% בלבד בכל אחת משתי הקבוצות האחרות. רמות האינסולין ירדו ב-74% בקבוצת הדיאטה הקטוגנית, לעומת 44% בדיאטה הים תיכונית ו-27% בדיאטה הדלה מאוד בשומן. רמות הגלוקגון עלו ב-52% בקבוצה הקטוגנית, בעוד שבשתי הקבוצות האחרות הן ירדו. רמת הבטא-הידרוקסיבוטיראט, אחד מגופי הקטון, עלתה ביותר מפי 20 בקבוצה הקטוגנית, לא השתנתה בדיאטה הים תיכונית וירדה בדיאטה הדלה מאוד בשומן.
פרופ' בן ארי מדגישה כי יש חשיבות להפחתת כמות השומן בכבד: "השומן המצטבר בתאי הכבד עלול לגרום לדלקת, ובהמשך רקמת הכבד הבריאה עלולה להיות מוחלפת ברקמת צלקת. אזורים צלקתיים בכבד אינם מתפקדים, וככל שמתרבות הצלקות, נפגעת יכולתו של הכבד לבצע את תפקידיו".
הירידה בסוכר ובאינסולין
לאחר ההתערבות, 50% מהמשתתפים בדיאטה הקטוגנית כבר לא עמדו בקריטריונים של טרום-סוכרת. זאת לעומת 29% מהמשתתפים בדיאטה הים תיכונית ו-7% מהמשתתפים בדיאטה הדלה מאוד בשומן. גם הירידה ברמות הסוכר בצום, האינסולין בצום וההמוגלובין המסוכרר הייתה גדולה יותר בקבוצת הדיאטה הקטוגנית.
עם זאת, לא נמצא שיפור בתפקוד תאי הבטא בלבלב, האחראים להפרשת אינסולין, באף אחת משלוש הקבוצות. החוקרים ציינו כי הגבלה ממושכת של פחמימות לא שיפרה את תפקוד התאים האלה אצל אנשים עם טרום-סוכרת.
בדיאטה קטוגנית נרשמה ירידה גדולה יותר ברמות הטריגליצרידים בצום, בהשוואה לדיאטה ים תיכונית ולדיאטה דלה מאוד בשומן
(צילום: Shutterstock)
רמות הטריגליצרידים בצום ירדו בכל הקבוצות, אך הירידה הייתה גדולה יותר בקרב משתתפי הדיאטה הקטוגנית. גם מדדים מסוימים של חלקיקי שומן בדם ושל תנגודת לאינסולין השתפרו יותר בקבוצה זו. לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בשינוי ברמות הכולסטרול הכללי, כולסטרול LDL או אפוליפופרוטאין B. גם השינוי בלחץ הדם לא היה שונה בין הקבוצות.
תפריט הדיאטה הקטוגנית במחקר כלל 23% מהקלוריות משומן רווי. "הממצא המפתיע ביותר היה שהמשתתפים בקבוצת הדיאטה הקטוגנית לא חוו עלייה ברמות השומנים או הכולסטרול בדם, אף שצרכו את כמות השומן הגבוהה ביותר", אמר ד"ר מקס פיטרסן, ממחברי המחקר מאוניברסיטת וושינגטון, בהודעה שפרסם Cell Press.
לא אירעו אירועים חריגים חמורים, ואף משתתף לא פרש מהמחקר בשל תופעת לוואי. עם זאת, מדובר במחקר קטן, שנמשך כארבעה עד חמישה חודשים בלבד. החוקרים ציינו כי הוא אינו יכול לקבוע אם התוצאות נשמרות לאורך זמן, אם הפחתה מתונה יותר בפחמימות ללא קטוזיס תוביל לתועלת דומה, או אם אפשר להשיג יתרונות דומים לכבד כאשר מתחילים בדיאטה קטוגנית רק בשלב שמירת המשקל.
