"שלום דוקטור, ראית את הסדרה 'מקום שמח'? אז אני נעמי". זה היה משפט הפתיחה של הגברת הקשישה במפגש הטיפולי שלה עם הפסיכו-גריאטרית ד"ר דפנה שפט. את המשפט הזה היא שמעה פעמים רבות בגרסאות ובניסוחים משתנים, עוד לפני שהסדרה המדוברת "מקום שמח" מיקדה זרקור על רצונו של הורה למות. כמה נעמי - שאותה שיחקה תיקי דיין - יש לנו במשפחה, בסביבה הקרובה, במשפחות של חברים? האם אנחנו צריכים להיבהל, ואם כן, מתי?
צער גידול הורים: מתוך "מקום שמח"
(באדיבות כאן 11, יסמין טי וי)
"פילוסופית, זכותו של אדם להחליט על גורלו כל עוד הוא כשיר ועלינו לכבד את האוטונומיה שלו, אבל כרופאה אני בצד של החיים, ולכן במפגש עם נעמיות, אני צריכה לפרק את טווח האמירה ולהבחין במשמעותה, במה שמסתתר מאחורי המשפט הקשה לעיכול הזה", מתארת ד"ר שפט - מנהלת מרפאת הגיל השלישי במרכז לבריאות הנפש שלוותה ויו"ר החברה לפסיכיאטריה של הזקנה - ופורסת מקצת מהמנעד: "כשאני שואלת מטופלים למה הם רוצים למות, המענה הוא: 'היו לי חיים טובים, ואם אמות מחר, זה בסדר'; 'אני כבר לא מוצא/ת טעם בחיים והלוואי שלא אקום בבוקר', 'הייתי מתאבד/ת אם היה לי אומץ'".
ברוב המקרים, אומרת ד"ר שפט, כמעט באופן מוחלט מבחינה סטטיסטית, "הרצון למות נשאר פסיבי, ורק במיעוט מהמקרים הוא הופך לאקטיבי", מציינת ד"ר שפט, "אבל כל אמירה מטלטלת כזאת מסתירה מצוקת חיים מהבהבת, ותפקיד הטיפול הוא לקלף את האמירה ולהגיע לליבה שלה, שבה נזהה בדידות, פחד, קשיים שונים וכו'".
3 צפייה בגלריה
"שום דבר בחיים שלי לא קרה כמו שרציתי, כלום". תחושת ההחמצה של נעמי מ"מקום שמח"
(צילום: ירון שרף באדיבות כאן 11, יסמין טי וי)
אז למה קשישים בריאים יחסית, כשירים מנטלית ותפקודיים במידות משתנות, קצים בחיים ולא רוצים בהם יותר? "האתגר הכי גדול של זִקְנָה הוא בחיפוש משמעות. כשאנחנו צעירים יש לנו בית להקים וזוגיות לתחזק וילדים לגדל וקריירה להשקיע בה, וקצב החיים מכתיב והחיים לא שואלים אותנו. כשאנחנו מתבגרים ומזדקנים, אנחנו מזדכים מהמטלות שציינתי ומתרוקנים, ולכן מרגישים שקופים. במיוחד על רקע חברה מודרנית שמקדשת נעורים".
ד"ר דפנה שפט: "הרצון למות נשאר פסיבי, ורק במיעוט מהמקרים הוא הופך לאקטיבי", מציינת ד"ר שפט, "אבל כל אמירה מטלטלת כזאת מסתירה מצוקת חיים מהבהבת, ותפקיד הטיפול הוא לקלף את האמירה ולהגיע לליבה שלה, שבה נזהה בדידות, פחד, קשיים שונים"
מכיוון שאין חלל בטבע, הריק שנוצר אחרי שסיימו את משימות החיים מתמלא במגוון של אירועים ומצבים מדכדכים, שעלולים להביא את הקשישים למאוס בחייהם. "תחושת חוסר הרלוונטיות היא רק אחד המחירים הגבוהים שגובה הזקנה, שכשלעצמה יש בה נופך מעליב. תחשבו על קשיש שבעברו היה מנכ"ל מצליח, גלגל כספים, ניהל עובדים, ועכשיו מה? איזה תחליף עוצמתי יחליף את תחושת הערך שהייתה לו? או אותה קשישה שידעה שהיא אישה יפה, ובזקנתה לא נשארו שרידים למה ששימש עבורה מקור לערך עצמי", אומרת ד"ר שפט.
הזָקֵן מחפש משמעות
בנוסף, ההתקדמות הטכנולוגית שרצה מרתון משאירה את הקשיש מאחור, והוא חש כמגורש דיגיטלי שמתקשה בהבנת העולם החדש. "על כל אלה, מטבע הדברים, מצטברים בעולמם של הקשישים אובדנים רבים - של בני זוג וחברים, לפעמים של ילדים, אובדנים פיזיים, קוגניטיביים, כלכליים והתמודדות עם הדילמה: במה אני יכול למלא את הבור הזה בחיים? חלקם נרשמים לחוג קרמיקה, משתתפים בפרלמנט פעמיים בשבוע, שומרים על הנכדים - ואז מה? זה הטעם החסר שיתבל משמעות בחיי הזִקנה?
3 צפייה בגלריה
"תחושת חוסר הרלוונטיות היא רק אחד המחירים הגבוהים שגובה הזקנה". ד"ר דפנה שפט
(צילום: יריב כץ)
נעמי חיה בסדרה בתחושה שכל רצף החיים שלה היה החמצה אחת מתמשכת. "שום דבר בחיים שלי לא קרה כמו שרציתי, כלום. התחתנתי עם גבר שלא רציתי, עבדתי בעבודה שלא אהבתי. לא נסעתי עם מאהב לטיול מחוף לחוף באמריקה. כשהייתי יפה לא ידעתי שאני יפה, וכשנעשיתי חכמה לא היה לי אומץ לעשות עם זה כלום, לא נעשיתי עשירה, שום דבר בחיים שלי לא היה בעל ערך. לפחות שאמות כמו שאני רוצה". וכשבתה ורד שולפת את הקלף המנצח: "אבל עשית ילדים, אמא", פוטרת אותה נעמי באמירה המעליבה: "נו באמת, ילדים".
הפסיכולוג הנודע אריק אריקסון, שפיתח את תיאוריית שלבי ההתפתחות הפסיכו-חברתית, היה נשוי לפסיכולוגית ג'ואן, שהייתה גם השותפה האינטלקטואלית שלו ומי שסייעה לו לפתח את תיאוריית השלב התשיעי בהתפתחות - שלב הזִקְנָה. בין השאר היא שמה דגש על הצורך של הקשיש בהשלמה ובחמלה עצמית: להיות נחמד לעצמך, בלי שיפוטיות וביקורתיות עצמית, לחוש חלק מהחברה ולפתח מסוגלות להיות בתוך כל רגש שמציף.
בשני העשורים האחרונים, ההתפתחות הטכנולוגית דהרה והזניקה את הרפואה. כתוצאה מכך עלתה תוחלת החיים עד שנוצרה "הפירמידה ההפוכה" - מונח שמתאר את המהפך במבנה החברתי שעוברת החברה המערבית, כשהבסיס הרחב מאוכלס בקבוצת הגיל השלישי, ובקצה הפירמידה - מי שהיו בתחתית הרחבה שלה - הם תינוקות, ילדים ומי שמוגדר בטווח הגיל הצעיר.
"המהפכה הדמוגרפית הזו הביאה לצונאמי של הזקנה שאנחנו בעיצומו, ולצורך שלנו, המטפלים, למקד התייחסות ולהרחיב את שדה הראייה הטיפולי לבני הגיל השלישי", אומרת ד"ר ליאורה בר-טור, פסיכולוגית קלינית, מדריכה בפסיכותרפיה, יו"ר פורום שולחן עגול למניעת אובדנות בזקנה וחברה בהנהלת האגודה הישראלית לגרונטולוגיה.
תסכול הדדי
בפלח הגיל הזה של נעמי חשוב להזכיר גם את הקשישים הרבים ששמחים בחיים שלהם ומסופקים מהם, מבלים ונהנים, פעילים, ספורטיביים במידת היכולת וחיים ללא קונפליקטים עם עצמם ומול הילדים שלהם. "פנים רבות לזקנה, ואני אוהבת את כולן. את המתקשים ואת הנהנים. את מי שרוצים למות ואת מי שמתאמצים לחיות. אני אוהבת את החוכמה שמביאה איתה הזקנה, היא מעוררת בי התפעלות", אומרת ד"ר שפט.
מורכבות נוספת בחיי הקשישים, שגם היא הזדקרה בסדרה, נוגעת בקשר הסבוך עם הילדים. "ההורה הקשיש רוצה שהילד/ה שלו יראו אותו, וככל שהוא נחלש ופחות בטוח בעצמו, הוא מצפה שיעזור לו. על הרצף מתפתחת לא אחת תלות הורית, ואז מערכת היחסים הבין-דורית הופכת כבדה עד בלתי נסבלת", מתארת ד"ר בר-טור.
ד"ר ליאורה בר-טורצילום: אלבום פרטיורד, שאותה מגלמת נועה קולר, היא בת מסורה - מתעניינת בחיים של אמא שלה, מבקרת אצלה ומנכיחה את משמעותה בקרב ילדיה - נכדיה של נעמי. "אבל לא אחת, מתחת למעטה המסירות, מתברר שורד בקשר סימביוטי עם אמא שלה. היא נלחמת על חייה מתוך המנעד שמתאים לה, לא לאמא שלה, ולכן היא מציעה לה פתרון קסם - להשתתף באותה מקבילה לסדנת ליטוף שמציע גורו הזוי, במקום לשאול אותה מה יעשה לה טוב".
ד"ר ליאורה בר-טור: "ההורה הקשיש רוצה שהילד/ה שלו יראו אותו, וככל שהוא נחלש ופחות בטוח בעצמו, הוא מצפה שיעזור לו. על הרצף מתפתחת לא אחת תלות הורית, ואז מערכת היחסים הבין-דורית הופכת כבדה עד בלתי נסבלת"
רבות נכתב על משבר אמצע החיים שמתאר את מצבו של דור הביניים, שמטפל בילדיו ובהוריו. בחלק מהמקרים נוצר היפוך תפקידים כשהילד הופך להורה של ההורה, ובמקרים אחרים הילד שהוא כבר הורה לא משלים עם הזדקנותם של הוריו, וממשיך לראות בהם סלע יצוק. "ורד לא מסוגלת לחשוב שאמא שלה תמות, כי מי שהכי מפעילים אותנו הוא מי שאנחנו אוהבים, ומה שהכי מפעיל אותנו הן החרדות שלנו, ולאבד הורה, שהוא הקשר שאליו נולדנו, זה קשה ומעורר חרדה", מציינת ד"ר שפט. עצם הטיפול בהורה הקשיש, לדבריה, הוא תחילתו של האבל על אובדנו.
ד"ר בר-טור מוסיפה: "טיפול בהורה הקשיש הוא כר נרחב למצוקות משני צידי הקשר. ההורה הקשיש מתלונן שהבן או הבת קצרים וחסרי סבלנות איתם. 'מה כבר ביקשתי? שיראה לי איך להיכנס לאפליקציה של קופת חולים? אז למה הוא צריך להגיד לי 'עוד פעם האפליקציה? מאה פעמים כבר הסברתי לך' - מצב שמייצר תסכול הדדי".
הדרמה המשפחתית הבין-דורית מתנקזת לעיתים אל שולחן השבת. "עיקר הקשר עם הורה מתפקד מתקיים סביב השולחן, כשהילדים והנכדים מתארחים אצל האמא לארוחת שבת. היא טורחת, מגישה ומפנה את הכלים, וה'מתארחים' מדברים בעיקר עם עצמם ופחות מתעניינים בשלומה לפרטים. אנחנו נולדים לדאוג לילדים שלנו, לא להורה שלנו, ובפרט כשהוא נחלש ותלותי ולא אחת משליך עלינו את הקיום שלו".
אם בשגרה קשה להורה הקשיש והמתפקד עם ילדיו, מה קורה כשמתפתחת אצלו ירידה קוגניטיבית? "ברוב המקרים הירידה הקוגניטיבית הדרגתית, ולוקח זמן להבחין בה ולהשלים איתה. אחרי שהבן או הבת מתפנים ללוות את ההורה להערכה קוגניטיבית, מגיע שלב קשה יותר במורכבות הקשר. רק הבוקר התקשרה אליי מישהי שאני מכירה ופרקה את התסכול שלה על אבא שלה. היא סיפרה שחלה אצלו נסיגה, והוא מתעקש להמשיך לנהוג. הוא מסרב לפנות להערכה, וחוזר על האמירה שהוא רוצה להיות עצמאי. המקרה אחר מהקליניקה, מטופלת סיפרה שאמא שלה מעט דמנטית, מתניידת עם הליכון ומסרבת לכל עזרה", מתארת ד"ר בר-טור.
אז שאלת השאלות היא: כמה לחץ יכול הילד להפעיל על ההורה, מוסרית ומעשית? "לפני הכול, כל אחד מהצדדים חייב להפנים את הסיטואציה החדשה שנוצרה בחיי המשפחה, שבה ההורה כמו התינוק מחפש בסיס בטוח (Secure Base) בחיק הילדים שלו, וזקוק לתחושה שהם שם בשבילו", אומרת ד"ר בר-טור, "לכן הפתרון הראשון הוא פתיחות. הימנעו מלהגיד לעצמכם שהיא חופרת, כשאני מתקשר היא שופכת עליי את כל המרה. במקום זה תדברו, תשאלו את ההורה בפרטים - מה קשה לו? במה אתה יכול לעזור, מתוך הידיעה שכל מה שהוא זקוק לו זה שתראו אותו. ולהורה הקשיש אני אומרת: במקום להתלונן שהילדים והנכדים שלכם לא מתקשרים, צאו לעמדה אקטיבית והתקשרו".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בווטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il.
