כתב העת המדעי הנחשב PLOS One, שיוצא לאור על ידי הספרייה הציבורית למדע (Public Library of Science) בסן פרנסיסקו, הודיע שיפתח בחקירה לבדיקת נסיבות פרסומו של מאמר שעליו חתום ד"ר יוסף אבו ריש, מנכ"ל משרד הבריאות של חמאס ברצועת עזה. אבו ריש, שנכלל ברשימת עשרת המבוקשים של בכירי חמאס, היה שותף לכתיבת מחקר איכותני שעוסק בשיקום מערכת הבריאות בעזה לאחר אירועי רב-נפגעים.
המאמר, שראה אור לפני שבוע, נכתב בשיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת ניוקאסל בבריטניה ומבית החולים האוניברסיטאי של צפון נורווגיה בטרומסה. במסגרת הטקסט האקדמי, שמבוסס על ראיונות עם צוותי רפואה שפעלו בקווי העימות בין השנים 2018 ל-2021, הגדירו המחברים את המתרחש ברצועת עזה כ"רצח עם מתמשך" שהרס את מרבית מערכת הבריאות.
3 צפייה בגלריה
איך הגיע בכיר חמאס מרשימת עשרת המבוקשים למאמר בכתב עת מדעי חשוב?
(צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)
המאמר מאשים את ישראל ומפרט שורת אתגרים שעמדו בפני מערכת הבריאות המקומית, בהם עומס חריג של מטופלים, מחסור חמור בצוותים רפואיים, בדגש על רופאים מומחים, וכן חוסרים בסיסיים בציוד ובתרופות. על אף השתתפותו של בכיר חמאס בכתיבה, וחרף העובדה שהמחקר מומן על ידי קרן המחקר והחדשנות של בריטניה (UKRI), המחברים בחרו להצהיר באופן רשמי במסמך כי "אין להם ניגוד עניינים".
הצעד עורר ביקורת חריפה מצד איגוד הרפואה היהודית בארצות הברית (AJMA), שיצא נגד מה שהגדיר כ"שילוב תעמולה פוליטית בתוך פרסומים אקדמיים שאמורים לשמור על אובייקטיביות מחקרית". ד"ר יעל הלאס, נשיאת ומייסדת האיגוד, אמרה כי "זו דוגמה נוספת למאמרים מוטים השוזרים בתוכם תעמולה פוליטית מגמתית, אשר פורסמו בכתבי עת מדעיים 'מחקריים'. תעשיית ההוצאה לאור האקדמית פשוט נחטפה". לדבריה, מדובר בדפוס מטריד בכתבי עת שעוברים ביקורת עמיתים, במסגרתו מפורסם חומר שאינו מבוסס על מדע קפדני, חסר כל פרספקטיבה מאוזנת ופוגע בשלמות ההליך האקדמי. "מה שמוצג כ'ביקורת עמיתים' משקף למעשה הטיה אידיאולוגית ולא חקירה מדעית אמינה".
ד"ר הלאס גם הצביעה על פערים משמעותיים בעובדות המוצגות במאמר, וציינה כי חמאס נוהג להשתמש במתקנים רפואיים למטרות צבאיות - מציאות שהמחברים התעלמו ממנה לחלוטין. היא הדגישה כי "המיליטריזציה של בתי החולים והאמבולנסים הורסת את קדושת המרחבים הללו", וכי אגירת סיוע אזרחי ואספקה קריטית על ידי חמאס היא גורם מכריע במצב הבריאותי של הפלסטינים, שחייב היה לקבל התייחסות במאמר.
"חלק מקמפיין מאורגן"
לביקורת הצטרף גם קורט שוורץ, מנכ"ל ארגון CAMERA (הוועדה לדיוק בדיווח על המזרח התיכון באמריקה), שמנטר כלי תקשורת. לדבריו, פרסום מאמר שנכתב על ידי בכיר בארגון טרור בתוך כתב עת אקדמי מכובד מעורר דאגה עמוקה לגבי האופן שבו מוסדות משפיעים נותנים לגיטימציה לנרטיבים אנטי-ישראליים מעוותים. "לא מדובר במעידה חד-פעמית אלא בחלק מקמפיין מאורגן היטב שנועד לנרמל עוינות כלפי מדינת ישראל בתרבות המיינסטרים".
3 צפייה בגלריה
הרס בבית החולים נאסר בחאן יונס. המאמר התעלם מכך שחמאס נוהג להשתמש במתקנים רפואיים למטרות צבאיות. ארכיון
בעקבות הסערה והפניות הרבות מגורמי תקשורת, הנהלת ההוצאה לאור נאלצה לספק הבהרות פומביות. הספרייה הציבורית למדע סירבה להגיב לפניית ynet בנושא, אך מסרה לסינדיקט החדשות היהודי (JNS) כי הארגון יבדוק אם חלה הפרה כלשהי של מדיניות העריכה המקובלת בעצם פרסום מאמרו של בכיר החמאס, "ואם יתברר שכך קרה, הארגון יפעל בהתאם. מערכת PLOS שומרת על הסטנדרטים הבינלאומיים הגבוהים ביותר ליושרה מחקרית ואתיקה בפרסום, ומטפלת בכל חשש שעולה בנוגע לפרסומיה בהתאם להנחיות".
כתב העת PLOS One נוסד בשנת 2006 במודל של גישה פתוחה לציבור (Open Access) ונחשב לאחד מכתבי העת המדעיים הגדולים בעולם. זו אינה הפעם הראשונה בה הוא עומד במוקד של שערורייה ציבורית: ב-2016 פורסם בו מחקר שעסק במבנה הביומכני של כף היד האנושית, ובו טענו החוקרים כי המורכבות המופלאה של כף היד היא פרי "המצאה של הבורא" (Creator). בעולם המדע זעמו על הכנסת "בריאתנות" ואמונות דתיות לתוך מאמר שאמור להיות מדעי לחלוטין. בסופו של דבר, החוקרים ממוצא סיני נאלצו להתנצל והסבירו שמדובר בשגיאת תרגום אומללה לאנגלית של ביטוי סיני שמשמעותו "הטבע".
סערה נוספת פרצה סביב מחקר שעסק ב"דיספוריה מגדרית מהירת-התפתחות" - מונח שנועד לתאר תופעה של בני נוער שמזדהים לפתע כטרנסג'נדרים. המחקר חטף אש צולבת מצד מומחים לאחר שהתברר כי החוקרת ביססה את מסקנותיה אך ורק על סקרים שמולאו על ידי הורי בני הנוער - שהיו בחלקם עוינים לתהליך השינוי המגדרי - מבלי לראיין כלל את הצעירים עצמם או את הרופאים המטפלים בהם. הביקורת על מתודולוגיה חד-צדדית זו הייתה כה חריפה, עד שעורך כתב העת נאלץ לפרסם מכתב התנצלות, והמאמר פורסם מחדש בתוספת הסתייגויות חמורות. בגרסה המתוקנת הודגש במפורש כי לא מדובר באבחנה פסיכיאטרית רשמית וכי מסקנות המחקר מוגבלות מאוד.
