משרד הבריאות עדכן הערב (יום ד') על כלבה נגועה בכלבת שנמצאה בחניון בגני יהושע ברמת גן. עשרה בני אדם שנחשפו לכלבה הופנו לקבלת חיסון מונע נגד כלבת. ההודעה על הכלבה הנגועה התקבלה היום.
משרד הבריאות מבקש מכל מי שהיה במגע, או שבעלי החיים שברשותו באו במגע עם בעל החיים הנגוע או עם בעל חיים משוטט באזור האירוע בין התאריכים 7 באוגוסט עד 12 באוגוסט כולל, לפנות בדחיפות ללשכת הבריאות תל אביב בטלפון 03-5684631, או ללשכת הבריאות הקרובה למקום מגוריו כדי לשקול מתן טיפול מונע. לאחר שעות העבודה ובמהלך סוף השבוע יש לפנות לחדר מיון בבית חולים.
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
הורים לילדים מתבקשים לברר עם ילדיהם אם היו במגע עם בעלי חיים חשודים ולפנות ללשכת הבריאות בדחיפות. בעלי חיות מחמד ליצור קשר עם הווטרינר הרשותי לווידוא מצב חיסונם ולהעביר את המידע על האירוע למטיילים ולנופשים באזור וביישובים הסמוכים.
משרד הבריאות מזכיר שוב: מי שננשך או נשרט על ידי בעל חיים צריך לשטוף באופן מיידי את האזור במים זורמים וסבון, לחטא בחומרי חיטוי ולגשת ללשכת הבריאות לבדוק אם יש צורך בקבלת טיפול מונע נגד כלבת.
המקרה ברמת גן מגיע על רקע מגמה שמדאיגה מומחים כבר תקופה. יו"ר הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל, ד"ר מיכאל אטינגר, ד"ר מיכאל אטינגר, אומר כי אירוע כלבת שמתגלה בתוך אזור עירוני הוא למעשה סוף של שרשרת שהחלה הרבה קודם. "כשמוצאים כלב נגוע בכלבת בתוך עיר, אנחנו רואים רק את החוליה האחרונה. השאלות החשובות הן מאיפה הוא הגיע, היכן נדבק, עם אילו בעלי חיים בא במגע וכיצד הצליח להגיע לאזור מאוכלס. אם נתחיל לשאול את השאלות האלה לפני האירוע ולא רק אחריו, נוכל למנוע חלק מהמקרים".
בשנים האחרונות נרשמת בישראל מגמת עלייה משמעותית בתחלואה. לצד העלייה במספר המקרים, אחד השינויים המדאיגים הוא חלקם של הכלבים בתמונת התחלואה והופעת מקרים גם מחוץ לאזורים שבהם הציבור התרגל לחשוב על כלבת כבעיה מקומית. לדברי ד"ר אטינגר, "כלבת אינה מחלה שאפשר להרשות לעצמנו להתרגל אליה. זו מחלה קטלנית שניתנת למניעה, ולכן כל מקרה חדש צריך לגרום לנו לבדוק לא רק מה קרה, אלא מה במערכת אפשר לו לקרות".
מחלה קטלנית ביותר
כלבת היא מחלה שניתן למנוע באמצעות חיסון וטיפול נכון לאחר חשיפה, אך לאחר הופעת הסימנים הקליניים היא קטלנית כמעט תמיד לבעלי חיים ולבני אדם. כל נשיכה, שריטה או מגע רוק מבעל חיים חשוד עם פצע או רירית מחייבים שטיפה מיידית ויסודית של האזור, ופנייה בלי דיחוי לקבלת הערכה וטיפול רפואי.
פרופ' יסמין מאור, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי וולפסון ויו"ר האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות, הסבירה באחרונה בשיחה עם ynet שאם נדבקים ולא מקבלים חיסון, הסיכוי למוות עומד על 100%. באוקטובר 2024 מת אדם מנצרת מכלבת, המקרה הראשון בישראל מזה כ-20 שנה.
פרופ' מאור הוסיפה שמטריד מאוד שיש התרחבות של כלבת באזורים שונים בארץ, ושלאחרונה יש יותר מקרים, כשהאפידמיולוגיה במגמת עלייה. היא הסבירה שבשל העלייה הזו יש החמרה בהנחיות גם במרכז הארץ מבחינת הטיפול המונע לאחר חשיפה. "אם פעם היינו יותר סלחניים באזור המרכז לפגיעה מחיות משוטטות, היום אנחנו מאוד לא סלחניים, ולכן מאוד חשוב שכל מי שננשך מחיה, או נשרט למשל מחתול משוטט, לגשת ללשכת הבריאות. לא להאמין שרק אומרים לכם שהחיה מחוסנת, חייבים בכל מצב כזה לפנות ללשכת הבריאות, כדי לקבל ייעוץ".
דגירת המחלה עלולה להימשך זמן רב, בהתאם לחיה, וגם למקום הנשיכה, במקרים מסוימים שבועות וחודשים. פרופ' מאור ציינה שתסמיני המחלה דומים לתסמינים של דלקת המוח: אנשים הופכים מבולבלים, יכול להיות גם חום, ובשלב הזה, למרבה הצער, אין מה להציע. חלק מהתסמינים כוללים גם הידרופוביה, פחד ממים, בשל פגיעה במנגנון במוח שמשפיע באופן קוגניטיבי. "ברגע שיש מחלה פעילה אין מה להציע, ולכן חשוב לפנות מיד אחרי חשיפה, ושכל אחד ידאג שחיית המחמד שלו תהיה מחוסנת", אמרה.
"כלב לא יודע היכן עובר הגבול"
מצב התפשטות הכלבת בישראל מעורר כאמור דאגה. המחלה, שנשארה שנים ארוכות נחלת הצפון בלבד, זולגת בהאצה לאזורי המרכז. בחודשים האחרונים אותרו מקרים במודיעין, חולון, רעננה, שוהם וראש העין.
לצד החיסון האוראלי לחיות הבר, שמפוזר כפיתיונות בשטחים פתוחים ונאכל בעיקר על ידי תנים ושועלים, יש בישראל בעיה גוברת של כלבים משוטטים שחוצים גבולות, שטחים פתוחים ויישובים. אטינגר מדגיש שעיקור וסירוס אינם תחליף לחיסון: "באזור שבו קיימת תחלואה פעילה, כל תוכנית לניהול כלבים משוטטים חייבת לכלול גם מרכיב משמעותי של חיסון".
הסתדרות הרופאים הווטרינרים קוראת לתוכנית ממשלתית רב-שנתית שתשלב לכידה, חיסון, עיקור וסירוס, סימון ומעקב, אימוץ, מניעת נטישה, וטיפול במקורות המזון שמושכים כלבים וחיות בר. האתגר מחריף באזורי הגבול, שם כלבים חוצים משטחים שכנים ללא קשר לתחומי שיפוט. "כלב לא יודע היכן עובר הגבול המדיני. גם נגיף הכלבת לא", אומר אטינגר, שקורא ליצור אזורי חיץ עם ניטור, לכידה וחיסון מוגברים.
לדברי ד"ר אטינגר, נדרש גם שינוי בניהול המידע עצמו: אירוע כלבת אחד יכול לערב וטרינר רשותי, את השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, מעבדה, לשכת בריאות, גורמי שמירת טבע ולעיתים כמה רשויות מקומיות בבת אחת, וכל אלה צריכים גישה בזמן אמת לאותו מידע אפידמיולוגי.
