בשיתוף ICA, המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש
שנתיים אחרי מתקפת ה-7 באוקטובר, נראה כי המלחמה מגיעה לסיומה, ובזמן שהחברה הישראלית תנסה לאחות את השברים ולחזור לשגרה, מתגלה מחיר נוסף של המלחמה: עלייה חדה בשימוש בחומרים ממכרים והתנהגויות ממכרות. הדו"ח השנתי של ICA - המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש, מציג תמונה מדאיגה – דפוסי שימוש בעייתים בחומרים והתנהגויות ממכרות שהחלו כניסיון למצוא הקלה על הכאב והחרדה, הפכו להרגלים מזיקים שעלולים להישאר גם לאחר שהמלחמה תיגמר.
הממצאים המרכזיים של הדו"ח מדאיגים במיוחד: 26.6% מהאוכלוסייה - למעלה מרבע מהישראלים - נמצאים כיום בשימוש בסיכון מוגבר בחומרים ממכרים. רוני רוקח, מנהלת המערך הקליני ב-ICA מסבירה מהו שימוש בסיכון מוגבר: "שימוש בסיכון מוגבר הוא השלב שלפני התמכרות –כשאנשים ששתו או עישנו בעבר מתחילים לשתות או לעשן יותר. זה מצב שבו השימוש גובר, השליטה נחלשת, והפגיעה בתפקוד כבר ניכרת".
חומרים ספציפיים מראים עליות דרמטיות בשימוש, כך עולה מהדו"ח: השימוש בתרופות הרגעה ושינה זינק פי 2.5, השימוש באופיאטים כמעט הוכפל, וכך גם השימוש בחומרים ממריצים. למרות שנרשמה ירידה בתסמיני פוסט-טראומה מהשיא בתחילת המלחמה, עדיין 16% מהאוכלוסייה חווים תסמיני PTSD משמעותיים - לעומת 12% לפני המלחמה.
אוכלוסיות בסיכון מוגבר - צעירים, משרתים ובני משפחותיהם
רוקח אומרת כי "מציאות של 1 מכל 4 שמדווח על שימוש בסיכון מוגבר, אחרי שבעבר עמדנו על 1 מתוך 10, זו כמות כמעט בלתי נתפסת. עלייה בשימוש יכולה להוביל לפגיעה בתפקוד - אותם אנשים מתקשים לצאת לעבודה, לחזור ללימודים. מפונים, שורדי המסיבות, חיילים ומשרתי מילואים, שהחיים שלהם 'נתקעו' וחוזרים לחיים האמיתיים, מתקשים לשמור על רצף, ושם נמצא הפתח לשימוש מוגבר, מתוך רצון להקל על הכאב. לפעמים זה הדבר היחיד שעוזר להירדם. השימוש נובע מכך שהנפש מתקשה להכיל את המציאות ולא מתוך רצון לפגוע בעצמם."
רוני רוקחצילום: אלי דסההדו"ח מזהה אוכלוסיות ספציפיות הנמצאות בסיכון מיוחד. צעירים בגילאי 18-26 מהווים קבוצה מדאיגה במיוחד: 1 מכל 3 צעירים מדווח על שימוש בסיכון מוגבר. "הצעירים שלנו עברו רצף של שנים קשות – קורונה, מלחמה, חוסר יציבות. הם מנסים לחזור לעבודה, ללימודים ,לזוגיות, ומתקשים. זו הקבוצה שתוביל את החברה הישראלית– אנחנו חייבים לתת לה מענה אמיתי." גם אלו ששרתו במהלך המלחמה בסדיר או במילואים ובני משפחותיהם נמצאים בסיכון מיוחד: 1 מכל 3 משרתים מדווח על שימוש בסיכון מוגבר. הממצאים המדאיגים ביותר מתייחסים לבני ובנות הזוג של המשרתים בסדיר או במילואים - פי 1.7 יותר שימוש באלכוהול, פי 1.8 יותר בקנאביס, ופי 2.5 יותר באופיאטים. "אנחנו רואים את מעגלי הפגיעה מתרחבים – לא רק אצל מי שנלחמו ונחשפו ישירות, אלא גם אצל בני ובנות הזוג שלהם. העלייה בשימוש באלכוהול, קנאביס ואופיאטים בקרב משפחות המשרתים מטרידה במיוחד", אומרת רוקח.
"אי אפשר לטפל בטראומה בלי טיפול בהתמכרות"
רוקח מזהירה מפני התקבעות ההרגלים המסוכנים. "אם בהתחלה השימוש בשתייה או עישון היו כדי להקל על התמודדות עם הטראומה הראשונית, היום, אחרי שנתיים, למי שהעלה את הכמויות, יהיה הרבה יותר קשה לעשות שינוי", מסבירה רוקח.
"יש לי מטופל מילואימניק שכתב לי לפני כניסה לעזה 'אני לובש שריון, סוגר את הלב, נתראה עוד 3 חודשים'. האנשים האלו חוזרים, השריון יורד, ועלולה להתפתח פוסט טראומה במשך החיים. חשוב לציין - אי אפשר לספק טיפול לטראומה בלי טיפול בהתמכרות", מדגישה רוקח. היא מתארת מציאות עגומה בשטח: "בהתחלה אנשים השתמשו באלכוהול או בעישון כדי להתמודד עם הטראומה הראשונית. היום, אחרי כמעט שנתיים, למי שהגביר את הכמויות יהיה הרבה יותר קשה לעצור. אי אפשר לטפל בטראומה בלי לטפל בהתמכרות. אחרי ה-7 באוקטובר נפתחו מענים לטיפול בטראומה, אבל בלי התייחסות לשימוש המוגבר – נוצר 'חור בדלי'. אין לנו את הפריבילגיה להפריד בין השניים."
"דרך אחרת" היא תוכנית של ICA לטיפול משולב בטראומה ושימוש בחומרים, שצפויה להגיע לאלפי משתתפים עד אמצע 2026. רוקח מסבירה כי "היוזמה כוללת שיתוף פעולה עם מסגרות וארגונים שמטפלים בטראומה והדרכת הצוות המטפל כיצד לזהות ולהתייחס לשימוש מזיק ולהתמכרות על רקע טראומה. אנחנו מלמדים לעזור לאותם אנשים, מעוררים שיח ומורידים סטיגמות".
"אנחנו מאמינים בתכניות של מניעה, עובדים עם הרשויות, מערכות חינוך, קו ראשון לאנשים שפוגשים ילדים, נוער ומבוגרים. להשקיע במניעה תמיד עדיף מאשר בטיפול", מדגישה רוקח.
במבט קדימה, אומרת רוקח כי "גם הדו"ח של שנה הבאה לא יהיה אופטימי - יש עדיין חיילים שנלחמים ומטופלים שהטראומה תצוף בהם במהלך השנה. השימוש בתרופות לטיפול בחרדה ודיכאון עלה בשנתיים האחרונות ואי אפשר להוריד את הנתון הזה ברגע."
פרופ' שאולי לב-רן, מייסד שותף ומנהל אקדמי של ICA, מוסיף כי "הדו"ח השנתי שלנו לא רק מדגיש את השכיחות הגבוהה של שימוש בעייתי בחומרים ממכרים, הוא גם עוזר לנו לפתח את השירותים המתאימים כדי להביא לריפוי החברה בישראל."
פרופ' שאולי לב-רןצילום: רמי זרנגרעל רקע התמונה המדאיגה, ICA פועלת במספר זירות כדי לתת מענה למצב. בין היתר, המרכז מטפל במאות מטופלים במרפאות בנתניה וירושלים והקים השנה את "נטע" - מרפאת נוער לטיפול בהתמכרויות. בנוסף, ICA מפעיל תוכניות מניעה רחבות היקף: 283 אלף משתתפים בתוכנית מניעה בית-ספרית, 55 אלף בתוכנית המניעה חמ"ה הפועלת ברשויות מקומיות, ו-21 אלף אנשי מקצוע עברו הכשרות והשתלמויות של המרכז בקמפוס ICA.
"אסור לנוח לרגע, אנחנו במאני טיים. אנחנו מרחיבים את התכניות ועובדים עם רוב קופות החולים בהדרכות וליווי על מנת להטמיע מענים טיפוליים להתמכרויות בקהילה , להכשיר רופאי משפחה וצוותים רפואיים על מנת שיוכלו לזהות ולתת מענה ראשוני אפקטיבי במידה הצורך", אומרת רוקח. לצד זאת היא מדגישה כי על מנת לעמוד באתגר, "נדרשת התגייסות מדינית חברתית והבנה שבריאות הנפש ובתוכה התמכרויות צריכה להיות בראש סדר עדיפויות. משאבים, שכר, פתיחת מרפאות - כל זה צריך להיות מתוקצב ואנשי המקצוע צריכים להיות מתוגמלים."
"הרבה פעמים השימוש הוא גם תוצר של בדידות"
למי שמתמודד עם התמכרות, רוקח מבהירה כי "אנחנו מאמינים בטיפול מתוך חמלה וללא שיפוטיות. שינוי אמיתי דורש תמיכה והתמדה. חשוב לדעת שיש כל מיני מסגרות לטיפול במצב. אפשר להתחיל מפנייה לרופא משפחה וקופות החולים". בנוסף היא מסבירה כי "כאשר רוצים לשנות הרגל ומורידים משהו, צריך להכניס משהו אחר לחיים, כמו ספורט, חברים, תחביב. חייבים לעזור לאנשים למצוא חלופה בריאה ומיטיבה שתאפשר להם להתמודד בצורה טובה יותר עם הקושי והכאב שהוביל להתמכרות".
לאנשים הקרובים לאדם שנמצא בשימוש מוגבר היא אומרת "חשוב להוות סביבה תומכת. להבין איך מדברים ומעלים את הנושא בלי להרחיק, להשתמש במונחים כמו 'אני דואג/ת, אוהב/ת, רואה אותך ומתוך זה נסתכל ביחד מה אפשר לעשות'. לא להטיף ולקבוע. במקום זאת, להתחבר למקור ההתנהגות ולקושי בהתמודדות", אומרת רוקח. "הרבה פעמים, חלק מהשימוש הוא תוצר של בדידות - אנשים שמרגישים שהסביבה לא מבינה אותם".
בשיתוף ICA, המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש
