"הגיע הזמן שלי לעמוד זקופה, ללכת משוחררת: להפסיק לכאוב מהגב, מהברך, מהשרירים. לקום בבוקר ולהיות מסוגלת לשים פרוטזה בלי בעיה וללכת על שתיים. בשביל זה אני צריכה לעבור ניתוח בגדם, בארה"ב, שלא ממומן על ידי קופת החולים. אני קוראת לכם – תנו לי לעבוד, לגייס את הכסף. אני מבקשת: תעזרו לי לחזור ללכת". כך שיתפה השבוע אסתי סגל את עוקביה ברשתות החברתיות, כשבפיה בקשה אחת: ללכת על שתי רגליים. בקמפיין מיוחד שפתחה לגיוס התרומות, היא מציעה רשימה של 39 מוצרים לבחירה כתמורה לתמיכה במסע שלה לחופש.
3 צפייה בגלריה
אסתי סגל
אסתי סגל
סיפור חיים שחייב להסתיים עם סוף טוב. אסתי סגל
רוב הסיכויים שכבר נחשפתם בשנים האחרונות במדיות השונות לסיפורה של סגל (30), שתועד לפני 6 שנים, בין היתר, בסדרת הרשת של איתי אשר ל"כאן"או אולי ראיתם את אחד מהפוסטים שאותם היא נוהגת לשתף במדיות החברתיות שלה, לרוב בצירוף תמונה פוטוגנית במקום אקזוטי כזה או אחר בעולם, או לשמוע אותה מתראיינת בפודקסט.
היא במקור מבני-ברק, בת למשפחה חרדית בת עשרה ילדים. בגיל 16 חלתה במחלת הסרטן, הבריאה, אך הבעיות ברגל כתוצאה מהניתוח שעברה להוצאת הגידול לא הרפו. "במשך 8 שנים עברתי הרבה מאוד ניתוחים, עד לפני כמעט 6 שנים, כשהחלטתי להוריד את הרגל", היא מספרת ממרחב עבודה משותף בסרי לנקה, שבו היא נמצאת כחלק ממסע הנוודות שלה בעולם. בין לבין הספיקה גם לחזור בשאלה, ולהתגבר על התמכרות מסוכנת למשככי כאבים.
"הניתוח שעברתי לקטיעת הרגל פתח לי דף חדש עם הרבה פחות כאבים. הצלחתי להיגמל ממשככי הכאבים ובנו לי פרוטזה. לא הצלחתי להתרגל אליה אבל הייתה תקופה שזה היה יותר בסדר: עבדתי בתקשורת, עשיתי ספורט, חזרתי לחיים עצמאיים ויצאתי לחיי נוודות בעולם".
אסתי סגל: "אני רוצה לחזור להיות מסוגלת ללכת על שתיים. הידיים שלי תפוסות עם הקביים: נמאס לי שאני לא יכולה ללכת עם מטריה או לקחת מזוודה. אפילו להרים טלפון אני לא יכולה. אני כבר שנה וחצי על קביים. זה מאוד קשה"
אלא שלאחר שנה לתוך מסע הנדודים שלה, החלה לסבול סגל מכאבים בלתי נסבלים. לאחר שסבלה מקשיים רבים, החליטה לוותר על הפרוטזה ולהיעזר בקביים. לבסוף הגיעה ההזדמנות לה חיכתה. "הרופא שטיפל בי אמר לי שיש רופא מומחה לקטועים מארה"ב שמגיע לארץ לנתח חיילים דרך עמותת 'אחים לחיים', והוא הסכים לפגוש אותי. בדרך-לא דרך הצלחנו לארגן פגישה ותפסנו אותו ממש ביציאה מחדר ניתוח", היא משחזרת.
צפו בסרטון לגיוס התרומות שהעלתה אסתי לחשבון האינסטגרם שלה:
"הוא הסתכל על הגדם שלי וישר הבין מה הבעיה. הוציא את המרקר, ופשוט צייר לי על הרגל את כל הניתוח שצריך לעשות. מדובר בניתוח מורכב מאוד: אני צריכה לעבור קטיעה מחדש, קיצור של העצם והוצאה של כל הרקמות העודפות שגורמות לי לדלקת. בנוסף לזה יש לי גידול לא סרטני בעצבים של הגדם שגורם לי לכאבי פנטום - וגם אותו צריך להסיר בניתוח.
בגלל שיש לי עבר של התמכרות למשככי כאבים ואני נקייה היום, זה הולך להיות מאוד קשה מנטלית, אבל אני רוצה לחזור להיות מסוגלת ללכת על שתיים. הידיים שלי תפוסות עם הקביים: נמאס לי שאני לא יכולה ללכת עם מטריה או לקחת מזוודה. אפילו להרים טלפון אני לא יכולה. אני כבר שנה וחצי ככה. זה מאוד קשה".
אלא שיש בעיה נוספת. עלות הניתוח היא 150 אלף דולר, לא כולל הוצאות כמו טיסות, מלונות ועוד הוצאות נלוות לא צפויות. אך סגל לא מוותרת. היא הרי יודעת להילחם. כמובן שגם כאן היא עושה את זה בדרכה המיוחדת.
3 צפייה בגלריה
אסתי סגל
אסתי סגל
מטרה אחת: לחזור ללכת על שתי רגליים. אסתי סגל
(צילום: עמנואל אפריאט )
"החלטתי להיות נאיבית ולגייס את הכסף הזה. לא רק מתרומות. בטח שלא בזמני מלחמה. אני לא מרגישה בנוח לבקש בזמנים האלה". סגל אינה מבקשת תרומות, אלא מציעה, כאמור, תשורות שונות, וכאן גם אתם יכולים לעזור ועל הדרך גם להרוויח.
"הייתי חייבת להיות יצירתית, ולגייס את כל הכישורים שלי, את כל מה שלמדתי בחיים", היא אומרת. "אני מציעה לאנשים לקנות את המוצרים שלי ובתמורה אני עובדת על מנת לממן לעצמי את הניתוח: יש הרצאות על Story Telling, על איך לטייל בעולם בכיסא גלגלים, לצייר מנדלות, להמציא מנות או להתמודד עם עומס רגשי. יש באמת כל כך הרבה נושאים מעניינים, שונים ומרתקים.
"כמובן שיש גם את ההרצאה שלי 'לצאת מאזור הנכות'. זו הרצאה שאני מעבירה שנים והיא מאוד מצליחה: מעניינת, מרגשת, גורמת גם לצחוק וגם לבכי. אני מאוד גאה בה. כל חברה או עסק שמחפשים הרצאה מוזמנים לפנות אליי. ההוצאה מוכרת כתרומה, וגם ניתן להרוויח הרצאה שהיא באמת טובה. אני רוצה שאנשים יקבלו משהו איכותי בתמורה לתמיכה שלהם".
3 צפייה בגלריה
אסתי סגל
אסתי סגל
אסתי סגל בהרצאה על סיפור חייה "לצאת מאזור הנכות"
ובינתיים, על אף כל הקשיים, סגל אינה מאבדת ולו לרגע את התקווה. "אני כבר 14 שנה כל הזמן סביב הנושא הזה של המוגבלות והכאב. אני חושבת שהגיע הזמן שלי להיות עצמאית ושיהיו לי חיים נורמליים. השנה הספציפית הזו בלי הפרוטזה היא מסע ארוך. אני רק רוצה לסיים אותו ולהתמקד בדברים אחרים".