בשיתוף נובונורדיסק
מי מאיתנו לא ניסה, לפחות פעם בחיים, לנסות ולהוריד כמה ק"ג מיותרים? וברוב המקרים גם נכשל, לפחות לטווח הארוך. "מחקרים הראו שלפחות 80 אחוז ממי שמצליחים לרדת במשקל יחזרו בטווח של חמש שנים למשקל שממנו התחילו", מסביר פרופ' יהודה קמרי, מנהל המרכז לטיפול רפואי בהשמנה – פרופ' קמרי, ורופא וחוקר במרכז הרפואי שיבא.
"הדבר נובע מביולוגיה מאוד חזקה. אותו 'גורל' של להיות שמן יכול להיקבע כבר בשלב העוברי, ובעצם 'עובר' אלינו מהדור הקודם. נמצא שהשמנה של האם בזמן ההיריון והגעה למצב של סוכרת הריון, מהווה סיכון לתינוק שמן יותר ולסיבוכים, אבל גם להשמנה אצל הצאצאים בגיל מבוגר. כך יוצא שאנחנו מעבירים את ההשמנה בכך שיש השמנה, וברגע שהאוכלוסייה יותר שמנה, בהכרח תעבור ההשמנה לדור הבא.
"לא מדובר רק בגנטיקה, אלא בסביבה העוברית שיוצרת אפי-גנטיקה, כלומר שינויים בצורה שבה הגנים באים או לא באים לידי ביטוי בעובר. כך במקרה של השמנה אצל האם קיימים שינויים הורמונליים ומטבוליים בגופה, כמו רמת אינסולין גבוהה ועלייה בחומצות השומן בדם, שמובילים לשינויים ברקמת השומן של העובר וכך להשמנה שלו בגיל מבוגר. מעניין לציין שנמצא שגם עוברים שסבלו מתת תזונה נמצאים בסיכון להפוך להיות בוגרים שמנים, בגלל שהם פיתחו במהלך ההיריון מנגנונים יעילים של אגירת שומן במצב שאינם מקבלים מספיק תזונה. ההבנה כאן היא שהשמנה היא ממש משהו שאנחנו יכולים להיות מתוכנתים אליו עוד לפני שיצאנו לעולם".
2 צפייה בגלריה
עודף משקל
עודף משקל
להוריד כמה ק"ג מיותרים
(צילום: Shutterstock)

לא כשל התנהגותי אלא מחלה

כבר ב-2018 הכריזו ארגוני הבריאות הגדולים - ביניהם ארגון הבריאות העולמי (WHO), הסתדרות הרופאים בישראל (הר"י) והחברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנת יתר - כי השמנה היא מחלה כרונית. מדובר היה בחדשה פורצת דרך: לראשונה אחרי עשרות שנים, הכיר הממסד הרפואי בעובדה שהשמנה היא לא עוד "כשל התנהגותי" שיש לתקן, אלא מחלה של ממש, שיש לטפל בה כמו בכל מחלה כרונית אחרת. ועדיין, קרוב לארבע שנים אחר כך, נראה שההגדרה החדשה עוד לא הוטמעה בחברה.
"יש סטיגמה על נושא ההשמנה, גם כיום, ולא רק בקרב הציבור - אלא גם בקרב רופאים", מספר בריאיון פרופ' קמרי, "השמנה היא גורם סיכון משמעותי שעשוי להוביל למחלות לב וכלי דם רבות, ובמשך שנים הייתי יושב מול מטופלים ואומר להם שהפתרון הוא פשוט 'לסתום את הפה' ולעשות פעילות גופנית. זה גם מה שהרבה רופאים חושבים עכשיו, למרות שעם השנים גילינו שהביולוגיה האנושית הרבה יותר מורכבת מזה, ושאנחנו לאט לאט עולים במשקל כאוכלוסייה ובעצם 'מתוכנתים' להיות שמנים".
דוגמה נוספת לדרך בה אנו "מתוכנתים" להשמנה כאוכלוסייה מגיל צעיר, מביא פרופ' קמרי בהצגת מחקר שערך פרופ' גלעד טוויג מהמרכז הרפואי שיבא וחיל הרפואה, שהראה כי השמנת יתר בגיל 17 מעלה את הסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם בגיל מבוגר יותר. "המחקר התבסס על נתונים של למעלה משני מיליון מועמדים לגיוס בין השנים 1967 ל-2010 שהוצלבו עם נתוני תמותה. על פי הממצאים, בקרב בני נוער המתמודדים עם השמנה הסיכון לתמותה גבוה פי חמישה. ההבנה היא שהשמנה מובילה להשמנה, המלווה אותנו לאורך החיים - מילדות ועד לבגרות.
"מה שקורה מבחינה ביולוגית הוא שברגע שאנחנו צוברים שומן, ובעיקר שומן בטני, נוצרת תנגודת אינסולין שמובילה להפרשה מוגברת של אינסולין שמקשה עלינו לרדת במשקל. אנחנו מכירים את התפקיד של אינסולין כהורמון שמופרש מהלבלב אחרי האוכל, בתגובה לארוחה עשירה בפחמימות ומטרתו היא להכניס את הסוכרים לתאים. אבל חשוב להדגיש שאינסולין הוא הורמון שלמעשה מעודד אגירה של שומן. כשאנחנו צורכים יותר מדי סוכרים ופחמימות, האינסולין בעצם עובד על להפוך אותם לשומן. יכולת האגירה ברקמת השומן מוגבלת, ולכן כשקיימת תנגודת אינסולין עוברות חומצות שומן מרקמות השומן לדם, ומשם לכבד. דבר זה תורם להתפתחות של כבד שומני".
2 צפייה בגלריה
פרופ' יהודה קמרי
פרופ' יהודה קמרי
פרופ' יהודה קמרי

השינוי שיצליח להוציא אותנו מהלופ

פרופ' קמרי מסביר שכדי לצאת מהמעגל הזה יש צורך בשינוי אורח החיים, אך גם במקרה הזה קיימים גורמים מתערבים רבים שעשויים להפוך את המשימה למאתגרת במיוחד עבור רבים. "מחקרים קלאסיים מראים ששילוב בין הפחתה של 500 עד אלף קלוריות ביום לבין פעילות גופנית של לפחות 150 דקות בשבוע הם שני 'כללי ברזל' הקלאסיים, המקובלים ביותר, לשינוי באורח החיים. אך גם כאן יש הרבה פקטורים שעשויים לעכב את התהליך הזה - החל בנושא של הרגלי שינה, אכילה לילית ואכילה רגשית, ועד לחסמים אחרים כמו נטילת תרופות שתורמות לעלייה במשקל.
"במשך השנים הרבה מטופלים היו אומרים לי 'אני לא אוכל כל כך הרבה, אני עושה פעילות, אבל לא מצליח לרדת במשקל'. פעם לא היינו מאמינים לאנשים כאלה, אבל יש איזשהו שינוי בפרדיגמה ואנחנו מבינים היום שיש המון מנגנונים ביולוגיים שמשמרים השמנה, ולוקחים בחשבון את העובדה שכיום האוכל שלנו יותר מתועש ומיוצר כדי להיות טעים יותר ואף וממכר.
"שינוי באורח החיים שלנו על ידי תזונה ופעילות גופנית עם ירידה של כ-7 אחוז ממשקל הגוף, הוכח ככזה שיכול למנוע סוכרת. במקרה של ירידה של 10 אחוז ויותר במשקל אף יכולה להפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם, אך שינוי כזה הוא מוגבל וקשה לשמר אותו לאורך שנים. מחקרים שהראו שיש הצלחה בירידה במשקל הגוף בשנה הראשונה, תמיד רואים שיש דעיכה אחר כך, וכאן שוב נכנסת הביולוגיה. הגוף מתרגם ירידה במשקל לרעב ולמצב של סטרס, וכתגובה למצב ההישרדותי הזה הוא מאט את חילוף החומרים, שורף פחות קלוריות ולמעשה כל קלוריה שנכנסת לגוף - נאגרת. במקביל ההורמונים מעוררי התאבון שלנו עולים, ולמעשה כל המנגנונים המטבוליים נכנסים לפעולה כדי לחזור לאותו משקל מקורי שממנו התחלנו. הגוף למעשה עושה מאמץ לחזור למשקל הקודם".
פרופ' קמרי מסביר כי אחרי עשרות שנים, השיח הנוקשה סביב כוח הרצון של המבקשים לשמור על משקל גוף תקין משתנה. "מחלת ההשמנה היא מאוד מורכבת, וסוף סוף המיתוס נשבר. שינוי באורח החיים לא תמיד מספיק, ויש צורך גם בכלים ביולוגיים שיתגברו על שלל המחסומים שמובילים להשמנה כרונית. בדיוק כמו שמטפלים ביתר לחץ דם או בכולסטרול כדי למנוע מחלות לב וכלי דם, ובסופו של דבר גם נכות קשה ומוות, כך צריך לטפל בהשמנה כרונית".
לדבריו, בשנים האחרונות, אושרו מספר תרופות להשמנה הפועלות במנגונים שונים. קיים כיום שדה מחקר שלם שעוסק בטיפול תרופתי להשמנה, שהוכח כיעיל ומאושר בידי מנהל המזון והתרופות האמריקני, הFDA ובידי משרד הבריאות הישראלי. ״התרופות עובדות בשני מנגנונים עיקריים״ מסביר פרופ' קמרי, ״מנגנון אחד מקטין את קצב התרוקנות הקיבה ומשרה שובע מוקדם, והמנגנון השני מדכא תיאבון ולמעשה מסייע במניעת רעב בין הארוחות. התגובות לתרופות ותופעות הלוואי שונות בין המטופלים, אבל במינונים גבוהים ובשילוב עם אורח חיים בריא, נמצא שהן מצליחות להוריד את משקל הגוף באופן משמעותי״.
"מדובר כאן בגילוי משנה חיים. אני מתעסק שנים במניעה של מחלות לב וכלי דם, עם ראייה הוליסטית שכדי למנוע אותם חייבים לטפל בכלל גורמי הסיכון. טיפול בהשמנה הפך להיות נדבך חשוב בהתמודדות עם סוכרת, לחץ דם גבוה וכבד שומני, ולמעשה באמצעות התערבות בפקטור אחד משמעותי שהוא השמנה, אנחנו מונעים כמה וכמה סיבוכים שכל אחד מהם בפני עצמו דורש טיפול תרופתי. התערבות תרופתית מוקדמת יכולה למנוע גם השמנה קיצונית וניתוחים בריאטריים פולשניים, ובמקרים רבים גם מטפלת בהשמנה אחרי ניתוח בריאטרי. מדובר בכלי מונע שיכול להתגבר על אותם חסמים שגורמים לאנשים הסובלים מהשמנה לתסכול נוראי. הגיע הזמן שנפסיק להסתכל על ההשמנה כמשהו שאנחנו אשמים בו, ונתחיל לראות אותה כמחלה לכל דבר, שהשלכותיה מסכנות חיים ופוגעות באיכותם".
בשיתוף נובונורדיסק
נעשה באופן בלתי תלוי וללא השפעה על התכנים, כשירות לציבור על ידי חברת נובונורדיסק



GOOGLE SITE TAG - AW-10809286662