"לא היינו בקשר תקופה ואחרי כמה חודשים הוא שלח לי הודעה שהוא הולך להתאבד. דיווחתי על זה לדיסקורד (יישום צ'טים ברשת שמיועד בעיקר לקהילת משחקי הוידאו), והם מחקו לו את ההודעה ואת המשתמש. אז התקשרתי למוקד 105 וסיפרתי לאימא שלי", כך מספר היום (ה') בריאיון לאולפן ynet גפן בוזגלו בן ה-10, "הרגשתי שמשהו לא טוב יקרה".
קראו עוד:
"אני כל הזמן עם האצבע על הדופק", מוסיפה מורן, אמו של גפן. "אנחנו מלמדים אותו על חשיבות הדיווח ועל הסכנות שיש ברשת. גם בבית הספר הקדישו לזה כמה שיעורים. את מוקד 105", מודה האם, "אני מכירה רק דרך גפן. זה לא משהו ששמעתי עליו בתקשורת, אמרנו אתמול לשר בר לב שחבל שלא מעלים את המודעות. יש הרבה הורים וילדים שלא מכירים את המוקד הזה וחבל, באמת יש מקרים, כמו המקרה הזה, שזה באמת מציל חיים".
גפן, השר לביטחון פנים, עמר בר לב, התקשר אלייך. "הוא אמר לי כל הכבוד על היוזמה שלקחתי ושהתקשרתי ל-105".
2 צפייה בגלריה
7,000 ניסיונות אובדניים בשנה
7,000 ניסיונות אובדניים בשנה
7,000 ניסיונות אובדניים בשנה
(צילום: shutterstock)

אביה ואחיה התאבדו: "ראיתי את כל הסימנים בעולם"

שירלי זילבר היא בתו של אודי ואחות של עופר ששמו קץ לחייהם, וגם היא משבחת את דרך הפעולה שבה נקט גפן: "הרבה פעמים אנחנו נתקלים בנושא של 'אני לא אלשין על החבר כי הוא אמר לי לא להגיד', אבל צריך להבין שזו לא הלשנה, זה דיווח שמציל חיים – שאפו גדול גפן, באמת".
איך קמים מהטראומה שאת עברת? שניים במשפחה זה קטסטרופלי. "קשה, קשה מאוד, בוחרים בחיים משמעותיים. אני כבר 15 שנה מלווה חולים ובני משפחה במשבר חולי, ומאז שאח שלי התאבד לפני ארבע וחצי שנים, הכנסתי את הנושא בצורה הרבה יותר עמוקה ועם חשיבות מאוד גדולה. בשנה האחרונה התנדבתי בעמותת 'בשביל החיים' על מנת לקבל כוח וכלים להפיץ את הבשורה שאפשר למנוע התאבדות. ואני אומרת את זה היום בכאב מאוד גדול, כי אני זיהיתי שאבא שלי הולך להתאבד. שבוע לפני אמרתי לאח שלי, ראיתי את כל הסימנים בעולם. לא היה לי מה לעשות עם זה, לא ידעתי. זה היה לפני 30 שנה. ואני חייבת להודות שגם עם אח שלי, בעודי מלווה משפחות וחולים, לא חשבתי שאצלנו זה יכול לקרות עוד הפעם. וזה קרה".
2 צפייה בגלריה
שלי זילבר
שלי זילבר
"לא חשבתי שאצלנו זה יכול לקרות עוד הפעם". שירלי זילבר
( צילום: מור צידון)
אז מה אפשר לעשות כשעולה החשש? "קודם כל צריך להיות קשובים ובאמת להבין את המצוקה. קודם כל להקשיב, לפני שאנחנו רצים ומנסים לטפל עם פסיכיאטר או לשלוח לפסיכולוג. לפנות לכל גוף, או איש מבוגר או מישהו בבית הספר או בעבודה ופשוט לנסות להבין מה אפשר לעשות עם זה, לא להיתקע עם זה.
"הכי נורא זה גם להיתקע עם זה אצלך, עם רגשות אשם וייסורי מצפון שלא עשית שום דבר. אצלנו ביישוב היה מקרה של נער שהיה במצוקה והבת שלי ניגשה אליי ואמרה לי 'אמא אני לא יודעת מה לעשות עם זה'. התקשרתי לרכזת מתנדבים בעמותה והיא אמרה לי 'את פשוט מדווחת', וזה מה שעשיתי. אנחנו פשוט צריכים לדבר, להיות קשובים ולהעביר את זה הלאה, לא להישאר עם זה".

אובדנות: הכפלה של מקרי המוות בקרב ילדים

עם 500 מקרי התאבדות, 7,000 מקרים של ניסיונות אובדניים מדי שנה והכפלה של מקרי מוות מהתאבדות של ילדים מתחת לגיל 14, פרופ' יוסי לוי-בלז, ראש המרכז לחקר התאבדויות במכללת רופין וחבר הנהלת עמותת "בשביל החיים", מסביר שלא מספיק יום אחד בשנה כדי להעלות את המודעות לבעיית האובדנות בישראל.
"500 אנשים מתים מהתאבדות מדי שנה. אני מזכיר שבתאונות דרכים מתים 350. ואנחנו מדברים על 7,000 מקרים של ניסיונות אובדניים. לכן אין ספק שזו תופעה שכיחה מדי וללא ספק שלא מדוברת, ולא מספיק במודעות.
פרופ' יוסי לוי-בלזפרופ' יוסי לוי-בלז
"בשנים האחרונות אנחנו רואים ירידה בגיל שבו מתחילות התאבדויות. אם פעם היינו יודעים שהתאבדויות לא קורות לפני גיל ההתבגרות, היום אנחנו רואים הכפלה – פי שניים מקרי מוות מהתאבדות של ילדים מתחת לגיל 14".
למה זה קורה? "אנחנו עדים לעלייה הזו בגלל כמה סיבות. גיל ההתבגרות הולך ומתרחב, השאלות חריפות יותר כבר בגיל צעיר יותר. החשיפה לרשתות חברתיות, יש לה גם יתרונות אבל חסרונות רבים מאוד: אנחנו רואים עלייה דרמטית בשיעורי הבדידות והדיכאון מאז 2011-2010, עם הפריצה של פייסבוק, אינסטגרם ולאחר מכן טיקטוק. קשה לילדים לסנן תכנים קשים מורכבים, יותר קל לפתוח בחרמות ובאלימות ברשת, כי הילד לא נמצא מולי - הוא נמצא אי שם במסך.
פרופ' יוסי לוי-בלז: "צריך לשאול באופן ישיר על מחשבות אובדניות. המיתוס שאומר ששאלות כאלו רק יכניסו לראש מחשבות אובדניות - הוא שגוי"
"ודבר אחרון, הקורונה. בתקופת הקורונה עצמה אמנם לא הייתה עלייה בשיעורי ההתאבדות, כמו שצפינו, כי בשנות משבר אין עלייה בשיעורי ההתאבדות. אבל הפוסט-קורונה היא תקופה מאוד בעייתית, מכיוון שרמת הדיכאון, החרדה והדכדוך גבוהה, אבל אנחנו כבר לא מרגישים בסולידריות שמאפיינת את תקופת המשבר".
איך מזהים נטייה לאובדנות, ומה הדבר הראשון שצריך לעשות? "יש שני סימני אזהרה. סימן האזהרה הראשון הוא ירידה בתפקוד. אנשים מאושרים לא מתאבדים, יש איזושהי ירידה בתפקוד הרגשי הקוגניטיבי, פתאום כבר אין כוח לדברים הפיזיים, האדם כבר לא אומר שלום ברחוב, הוא נראה לא כתמול שלשום – זה אמור לעורר נורית אזהרה.
"דבר שני זה הדכדוך. לדכדוך ולדיכאון יש קשר ישיר למחשבות אובדניות. אם אנחנו רואים נער צעיר מדוכדך, עצוב, אומר משפטים כמו 'הלוואי ואני לא אהיה כאן, יהיה לכם יותר טוב בלעדיי' – זה גורם סיכון.
"מה עושים? דבר אחד, זה באמת ניגשים ומדברים. ולא סתם מדברים, צריך לשאול באופן ישיר על מחשבות אובדניות. המיתוס שאומר ששאלות כאלו רק יכניסו לראש מחשבות אובדניות - הוא שגוי, להיפך. כי אם אני שואל על מחשבות אובדניות אני בעצם עוזר להפיג את הבדידות, כי אפשר לדבר איתי גם על הדברים הקשים".
אם אתם או מישהו קרוב חווים מצוקה קשה ומחשבות אובדניות, אל תישארו לבד - דברו איתנו. עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילה חיים 24/7 באנונימיות ובאופן מיידי לכל מצוקה נפשית. לקבלת סיוע נפשי, חייגו 1201 או פנו לאתר ער"ן בצ'אט, וואטסאפ, פורום, מייל או מסרונים