עידו גל רזון, בן 38 מעתלית, נפצע בגולני בעזה. הוא מטופל בקנאביס רפואי בעקבות פוסט-טראומה, ומאז פרסום ההמלצות של משרד הבריאות להפסיק שיווק קנאביס לעישון בעוד שלוש שנים, הוא מתקשה להירגע. "אני עכשיו כולי רועד", הוא אומר. "מי שמנהל קבוצות של הלומי קרב יודע מה קורה שם. אנשים כותבים: אם יקחו לי את הקנאביס - אני מתאבד. זה הדבר היחיד שנשאר לי. זה הקשר היחיד שמרגיע אותי מול הילדים, מול האישה". צפו בריאיון איתו באולפן ynet:
ירון אדל ועידו גל רוזן מספרים על הניסיון שלהם עם קנאביס רפואי
(צילום: ירון ברנר)
גל רזון אולי נסער, אבל לא מגזים. בישראל של אחרי 7 באוקטובר, מספר מטופלי הקנאביס הרפואי בעקבות פוסט-טראומה זינק בחדות, אף שהראיות המחקריות בנושא זה דלילות וחלק מהמחקרים אף מצביעים על פוטנציאל הנזק. ועדה מיוחדת שהוקמה על פי הנחיית מנכ"ל משרד הבריאות מצאה כי מספר בעלי הרישיון כבר הגיע ל-140 אלף - זינוק מטאורי של יותר מפי ארבעה מאז 2019. ישראל, כך התברר, התברגה במקום הראשון בעולם בצריכת קנאביס רפואי ביחס לאוכלוסייה.
87% מהמטופלים מעשנים, 88% מהרישיונות הם לריכוזי THC גבוהים, ו-62% צורכים יותר מ-30 גרם בחודש. הנתונים האלה, כך קבעה הוועדה, חריגים בהשוואה לכל מדינה אחרת שבה קנאביס רפואי מאושר - ויש בהם חשש ממשי להתמכרות. כל אלה גרמו למשרד הבריאות לחשב מסלול מחדש.
"המערכת לא הייתה לצידנו"
ירון אדל, בן 42 מירושלים, מטופל אף הוא בקנאביס רפואי בעקבות פוסט-טראומה, ועמדתו מורכבת יותר. הוא בעצמו עשה מהלך מודע ועבר מעישון לאידוי ושמן. "אני מסכים עם המסקנה שעישון עושה נזק", הוא אומר, "אבל הדרך שהם עושים את זה - לא טובה". בפוסט-טראומה, מסביר אדל, קיימת בעיית אמון יסודית במערכת, ובצדק: "המערכות לאורך השנים תמיד לא היו לצידנו. אפילו בתחום הקנאביס - לפני כמה שנים הרישיונות הנפיקו פסיכיאטרים שלא ידעו מה הם עושים, ועכשיו באים ומלינים על המצב שהם עצמם יצרו".
2 צפייה בגלריה
"לא נפסיק לעשן. זו המציאות שלנו, אין מה לעשות". עידו גל רזון
(צילום: באדיבות לוחמים לחיים)
הבעיה לדבריו אינה רק הרפורמה עצמה, אלא האופן שבו היא מוצגת: "אתה משנה לאנשים שמתקשים לבנות שגרה מרכיב כל כך משמעותי - בלי להציע תהליך הדרגתי, בלי לשבת עם המטופלים ולשמוע אותם. ההנחיה יצאה בהודעה לעיתונות. ככה לא עושים את זה".
שמיר בניטה, בן 47, ממייסדי פורום יהלומי קרב ומטופל בקנאביס שש שנים, נפצע ב-1999 - פיזית ונפשית. הוא ממשיך לעשות מילואים, צבר כ-500 ימי שירות במלחמה הנוכחית, ורק לאחר שנים של ניסיונות כושלים עם תרופות מצא בקנאביס פתרון שעובד. "בזכותו אני מצליח לישון ברצף שלוש שעות בלילה ועוד שעתיים בבוקר. בזכות זה אני יכול לצאת עם הילדים שלי לפארק ולא להתעצבן למרות הרעש וההמולה. האם מישהו יכול להגיד לי שזה לא משפר את חיי?".
שמיר בניטהצילום: רן מלמדבניטה מציב שאלה ישירה לוועדה: "לפי ספר הפסיכיאטריה יש המון שילובים אפשריים של פוסט-טראומה. איך הם יכולים לקבוע שקנאביס לא עוזר - כשלא עשו אף מחקר על הלומי קרב בישראל?".
"שמן מיסטל אותי בעבודה"
לצד הלומי הקרב, ההמלצה פוגעת גם במטופלים שמצבם שונה לחלוטין. אורי קליפר, בת 33 מרמת הגולן, צורכת קנאביס רפואי כ-12 שנה בעקבות מחלת קרוהן שאובחנה אצלה בצבא. "במשך שנתיים רופאת גסטרו עשתה עליי ניסויים שרק החמירו לי את המצב", היא מספרת. "מאז שעברתי לקנאביס הפסקתי לחלוטין עם התרופות. בבדיקה האחרונה אמר לי הרופא שהקרוהן שלי בנסיגה מוחלטת".
אורי קליפרצילום: פרטיקליפר, שעובדת בשלוש עבודות, מסבירה מדוע דווקא העישון חיוני לה: "השפעת השמן אינה עקבית. היו מקרים שבהם לקחתי שמן ומיסטל אותי באמצע יום עבודה כי לא ידעתי כמה צרכתי ומתי זה ישפיע. בעישון ההשפעה מיידית ואני שולטת במינון. העישון הוא הדרך היחידה שמאפשרת לי לתפקד". זוהי בדיוק הנקודה שהוועדה רואה בה בעיה מהכיוון ההפוך: חוסר האחידות בספיגת העישון הוא שמקשה על בקרה רפואית, ולכן המשאף מוצג כתחליף - כיוון שבתוכו ניתן לדעת בדיוק כמה המטופל שאף.
אורי קליפר: "אני לא רוצה למצוא את עצמי פונה לגורמים עבריינים. רוצים שמטופלים יעברו על החוק כדי לצרוך את התרופה שלהם? תפסיקו להתעלל בנו. גם ככה אנחנו חולים, אין לנו אנרגיה לזה"
הנושא שמדאיג את כל ארבעת המטופלים, כל אחד מזווית שלו, הוא השוק השחור. גל רזון שולל מראש את ציות הלומי הקרב להנחיה: "אנחנו לא נפסיק לעשן. זו המציאות שלנו, אין מה לעשות. אתם הכנסתם לתוך זה 140 אלף אנשים - ועכשיו תזרקו את כולם לידי עבריינים?".
"תקשיבו לנו"
בניטה מוסיף: "אדם שלא ישן בלילה יעשה הכל כדי לישון בלילה. אני מפחד שבשם הפופוליזם עוד פעם יוותרו על שיקום נכון להלומי קרב. אני יודע שזה יהפוך אנשים לעבריינים - כי זה אומר לעשות מה שצריך כדי להשיג את זה".
קליפר מסכמת בכעס: "אני לא רוצה למצוא את עצמי פונה לגורמים עבריינים. מה הם רוצים, שמטופלים יעברו על החוק כדי לצרוך את התרופה שלהם? תפסיקו להתעלל בנו. גם ככה אנחנו חולים, אין לנו אנרגיה לזה".
משרד הבריאות הבהיר אתמול כי "לא יילקח טיפול ממי שזקוק לו", וכי הרפורמה תבוצע בצורה מדורגת לאורך שלוש שנים. ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש אגף בריאות הנפש במשרד ויו"ר הוועדה לנושא, ציין כי המטרה היא לייצר תחליפים - בעיקר משאפים - שיאפשרו שליטה מדויקת במינון. לגבי הפוסט-טראומה, הבהיר המשרד כי ההתוויה לא תוסר, אלא שיידרשו מעקב הדוק וטיפול מלווה מוכח.
אבל למטופלים ברור שהמרחק בין הצהרה לתחושה בשטח עדיין גדול. אדל, שעשה בעצמו את המעבר מעישון לאידוי ויודע עד כמה הוא קשה, מבקש דבר אחד: "להקשיב לנו, למטופלים. לבנות את התהליך הזה ביחד איתנו - לא במקומנו".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בווטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il
