השחקן אוראל צברי התעורר בבוקר יום ראשון האחרון כשהוא סובל מכאבים עזים, שלדבריו גרמו לו להתפתל ולא אפשרו לו לתפקד. בסדרת סטוריז שפרסם באינסטגרם הוא פנה לעוקביו, ובפרט לקהל שרכש כרטיסים להצגה הראשונה באותו הערב, והסביר מדוע נאלץ להיעדר ממנה. "רצתי לרופאת משפחה ששלחה אותי למיון", סיפר. "אחרי כל הבדיקות בבית החולים ומיליון משככי כאבים, מצאו אבן קטנטנה בגודל מילימטר בכליה". בהמשך התנצל בפני מי שהגיעו להצגה שבה היה אמור להשתתף.
השיתוף של אוראל צברי
(וידאו: מתוך האינסטגרם של אוראל צברי)
בסטורי ששיתף העלה צברי את האפשרות כי האבן נוצרה על רקע השימוש בזריקות לירידה במשקל. לדבריו, השלשולים שנגרמו בעקבות הזריקות הובילו לאובדן נוזלים, להתייבשות ולחוסר איזון ברמות הסידן בגופו. "בקיצור, חרא של זריקות", סיכם צברי את השיתוף.
אחד מכל עשרה
כיצד אבן בגודל מילימטר בלבד עלולה לגרום לכאב עז כל כך, למה האבנים נוצרות ומתי כבר אי אפשר להמתין שהן ייפלטו מעצמן? לדברי ד"ר דור גולומב, אורולוג מנתח ומומחה לאבנים בדרכי השתן של כללית במחוז מרכז, 10%-15% מהאוכלוסייה סובלים מאבנים בכליות. התופעה שכיחה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים, ובמקרים נדירים יכולה להופיע גם אצל ילדים. "שכיחות מחלת האבנים הולכת ועולה עם השנים", הוא מסביר. "יש לכך סיבות שונות, בעיקר שתייה לא מספקת המובילה להתייבשות, וגם סיבות נוספות כמו התסמונת המטבולית ותזונה עשירה בחלבון מן החי ומלח".
ד"ר דור גולומבצילום: לירון מולדובןאבנים בכליות נוצרות מחומרים המומסים בשתן. כאשר ריכוזם של חומרים מסוימים עולה על הכמות שיכולה להתמוסס, הם מתחילים להתגבש לקריסטלים שמהם מתפתחות האבנים. התהליך יכול להתרחש כאשר נפח השתן נמוך והשתן נעשה מרוכז מדי, למשל בעקבות שתייה לא מספקת או אובדן מוגבר של נוזלים. במקרים אחרים, השתן עלול להכיל כמות גדולה מדי של חומר מסוים בעקבות התזונה, ייצור מוגבר שלו בגוף או שינויים בתפקוד הכליות והמעיים.
בהתייחס לאפשרות שהעלה צברי, שלפיה השלשולים שחווה בעקבות השימוש בזריקות לירידה במשקל תרמו להיווצרות האבן, מסביר ד"ר גולומב כי שלשול עלול להגביר את הסיכון לאבנים בשתי דרכים: "ראשית, הוא גורם לאובדן נוזלים ולהתייבשות, שהיא כשלעצמה גורם סיכון לאבנים. נוסף על כך, שלשול ממושך גורם לאובדן סידן דרך הצואה – וגם לכך יש השפעה על הסיכון להיווצרות אבנים".
"מצאו אבן קטנטנה בגודל מילימטר". אוראל צברי
(צילום: ענת מוסברג)
גם להרכב התזונה יש תפקיד. לדברי ד"ר גולומב, צריכה מוגברת של מלח ושל חלבון מן החי, לצד צריכה מועטה של פירות וירקות, עלולה לעודד היווצרות אבנים.
האבנים נוצרות וגדלות בהדרגה במשך חודשים ואף שנים, עד שהן עלולות לגרום לתסמינים. "מחלת אבנים היא מחלה כרונית", מדגיש ד"ר גולומב. "אצל מי שכבר ייצר אבן אחת, הסיכון להיווצרות אבן נוספת עומד על כ-50% בתוך עשר שנים ועל כ-75% בתוך 20 שנה".
לא כל האבנים זהות
רוב אבני הכליה הן אבני סידן. הסוג השכיח ביותר הוא סידן אוקסלט, אך קיימות גם אבני סידן פוספט. כ-10% מהאבנים מורכבות מחומצת שתן, שנוצרת בגוף בתהליך פירוק של פורינים. אבנים אלה שכיחות יותר בקרב אנשים עם שיגדון (gout) – מחלה המתבטאת בדלקת מפרקים בעקבות הצטברות גבישים של חומצת שתן – וכן בקרב אנשים עם תסמונת מטבולית או השמנת יתר.
סוג נוסף הוא אבני סטרוביט, שעלולות להיווצר בעקבות זיהומים מסוימים בדרכי השתן. קיימות גם אבני ציסטין נדירות, הנוצרות אצל אנשים עם ציסטינוריה, מחלה תורשתית הגורמת להפרשה מוגברת של ציסטין בשתן.
גם אופן האבחון עשוי להשתנות בהתאם לסוג האבן. את מרבית האבנים אפשר לראות בצילום רנטגן פשוט, אך ישנן אבנים, ובהן אבני חומצת שתן, שאינן נראות בצילום כזה ועשויות להצריך בדיקת CT.
מתי האבן מתחילה לכאוב?
אבן שנותרת בתוך הכליה ואינה מפריעה לניקוז השתן עשויה שלא לגרום לתסמינים כלל, ולעיתים היא מתגלה באקראי בבדיקת דימות שבוצעה מסיבה אחרת.
"לאבן שנמצאת בכליה יש שלושה מסלולים אפשריים", מסביר ד"ר גולומב. "היא יכולה להישאר במקומה בלי לשנות את גודלה, להמשיך לגדול בתוך הכליה, או להתחיל לנוע אל השופכן - הצינור שמוביל את השתן מהכליה לשלפוחית. כאשר האבן נודדת לשופכן וחוסמת את מעבר השתן, עלולים להתפתח כאבים עזים מאוד".
הכאב האופייני מופיע לרוב בפתאומיות, עשוי להיות עוצמתי ביותר ולעיתים מלווה בבחילות, בהקאות ובהרגשה כללית רעה. עוצמת הכאב אינה נובעת בהכרח מגודל האבן, אלא מהחסימה שהיא יוצרת ומההפרעה לניקוז השתן מהכליה.
אבנים רבות, בעיקר כשהן קטנות, יכולות להיפלט מדרכי השתן ללא התערבות מיוחדת. ההחלטה אם להמתין תלויה בין היתר בגודל האבן ובמיקומה. כאשר הרופאים מעריכים כי הסיכוי לפליטה עצמית טוב, ניתן לתת טיפול תרופתי שמרפה את שרירי השופכן ומסייע למעבר האבן וליציאתה מהגוף. במקביל אפשר לתת טיפול להקלה על הכאבים ועל התסמינים הנלווים.
עם זאת, לא בכל מקרה אפשר להסתפק בהמתנה. כאב שאינו מגיב למשככי כאבים עשוי להוות סיבה להתערבות רפואית. סימן אזהרה נוסף הוא ירידה ניכרת בכמות השתן, למשל במקרה של חסימה אצל אדם בעל כליה יחידה.
מתי חייבים לפנות למיון?
השילוב בין כאב במותן לחום מחייב התייחסות דחופה. "זהו מצב רפואי שעלול להיות מסכן חיים, ולכן חייבים לפנות במהירות לחדר המיון", מזהיר ד"ר גולומב.
כאשר אבן חוסמת את דרכי השתן ובמקביל מתפתח זיהום חריף, עלול להידרש טיפול בשני שלבים. תחילה מנקזים את הכליה באמצעות תומכן שופכני, המכונה גם סטנט, או באמצעות צינור המוחדר לכליה דרך המותן ונקרא נפרוסטום. מטרת הניקוז היא לאפשר לשתן לצאת ולגוף להתאושש מהזיהום. רק בשלב השני מטפלים באבן עצמה.
גם לאחר טיפול לריסוק אבנים יש לפנות לבדיקה דחופה אם מופיעים חום, צמרמורות או צריבה משמעותית, וכן אם מתפתח כאב עז שכמעט אינו מגיב למשככי כאבים ומלווה בבחילות ובהקאות.
שלוש דרכי טיפול עיקריות
הבחירה בטיפול תלויה בסוג האבן, בגודלה ובמיקומה. קיימות שלוש דרכים עיקריות לטיפול באבנים שאינן נפלטות מעצמן. ההליך השכיח ביותר בישראל, לדברי ד"ר גולומב, הוא אורטרוסקופיה. במסגרת ההליך מועברת מצלמה זעירה דרך השופכה לשלפוחית השתן, ומשם במעלה השופכן לכיוון הכליה. הפעולה מתבצעת ללא חתך ובהרדמה מלאה או אזורית.
לאחר איתור האבן אפשר ללכוד ולהוציא אותה בשלמותה באמצעות סל זעיר, או לרסק אותה באמצעות סיב לייזר. בסיום הפעולה עשוי הרופא להשאיר בשופכן תומכן זמני, שנועד לאפשר ניקוז תקין של השתן ולמנוע חסימה לאחר ההליך. התומכן מוצא בדרך כלל לאחר כמה ימים או שבועות.
אבן זעירה עלולה לגרום לכאב עז כאשר היא חוסמת את מעבר השתן
(צילום: Shutterstock)
אפשרות נוספת היא ריסוק חוץ-גופי באמצעות גלי הלם, המכונה ESWL. זהו טיפול לא פולשני שבו מכוונים אל האבן גלי הלם באנרגיה גבוהה, בסיוע צילום רנטגן או אולטרסאונד. הגלים מפרקים את האבן לחלקים קטנים יותר, שאמורים להיפלט לאחר מכן בשתן.
שברי האבנים יכולים להיפלט במשך כמה שבועות לאחר הטיפול. שיעור ההצלחה המדווח של ריסוק חוץ-גופי הוא כ-70%, אך הטיפול אינו מתאים לכל אבן. בין היתר, הוא אינו מיועד לאבנים גדולות או קשות במיוחד, ואי אפשר לבצעו בזמן היריון, כשיש זיהום בשתן שטרם טופל או במהלך טיפול בנוגדי קרישה ובמדללי דם.
לאבנים גדולות או מרובות בכליה קיימת אפשרות שלישית: ניתוח מלעורי להוצאת אבנים, המכונה PCNL. בניתוח נעשה חתך קטן, באורך של כ-1 סנטימטר, במותן. דרך החתך יוצרים נתיב גישה אל הכליה, מחדירים מצלמה ומכשור ייעודי, מרסקים את האבנים ומפנים אותן.
הפעולה מבוצעת בהרדמה כללית, ובסיומה עשויים להשאיר תומכן שופכני ולעיתים גם נפרוסטום לניקוז. משך האשפוז לאחר הניתוח נע בדרך כלל בין יומיים לארבעה ימים.
הדמיית תלת-ממד של ריסוק אבנים בלייזר באמצעות אורטרוסקופיה לטיפול באבנים בכליות
(צילום: Shutterstock)
לאחר חלק מההליכים עשוי הרופא להשאיר בשופכן תומכן זמני, שנועד לאפשר ניקוז תקין של השתן מהכליה. התומכן עלול לגרום לתכיפות ולדחיפות במתן שתן, לצריבה, לדם בשתן או לכאב במותן. אם לא נקבע מועד להוצאת התומכן או להחלפתו, יש לפנות לרופא המטפל, שכן השארתו לאורך זמן עלולה לגרום לנזק.
האבן יצאה? אל תזרקו אותה
כאשר האבן נפלטת מהגוף, חשוב לנסות לשמור אותה ולמסור אותה לבדיקה במסגרת קופת החולים. בדיקת הרכב האבן יכולה לסייע בהמשך הבירור ובהתאמת דרכים לצמצום הסיכון להיווצרות אבנים נוספות.
לאחר אירוע של אבן בכליה מומלץ לפנות לאורולוג ולשוחח עמו על בירור מטבולי. הבירור כולל בדיקות דם, בדיקות שתן ואיסוף שתן במשך 24 שעות. מטרתו למדוד את נפח השתן היומי ולבדוק אם יש בשתן מרכיבים שמעודדים היווצרות אבנים.
בהתאם לתוצאות אפשר להמליץ על שינוי בהרגלי השתייה, התאמות תזונתיות, שינויים נוספים באורח החיים ולעיתים גם על טיפול תרופתי למניעת הישנות האבנים. לדברי ד"ר גולומב, בדיקות סקר לאבנים בכליות אינן מומלצות לכלל האוכלוסייה, אך לאנשים שכבר סבלו מאבן בעבר מומלץ להיות במעקב.
אבנים בכליות נוצרות כשחומרים המומסים בשתן מתגבשים לקריסטלים
(צילום: Shutterstock)
כך מונעים את האבן הבאה
עמוד התווך של מניעת אבנים בכליות הוא שתייה מספקת, שתשמור על שתן מדולל. לדברי ד"ר גולומב, היעד הוא לייצר לפחות כ-2.5 ליטרים של שתן ביממה, ובמצבים של אובדן נוזלים מוגבר - למשל בשל הזעה מרובה או שלשול - יש להגביר בהתאם את צריכת הנוזלים. חשוב להדגיש כי מדובר ביעד של תפוקת שתן ולא בהכרח בכמות המים שיש לשתות.
גם שתיית לימונדה טבעית או הוספת לימון למים עשויות לסייע בהפחתת שכיחות האבנים. לצד זאת מומלץ לצמצם צריכה של מלח ושל חלבון מן החי, לרבות בשר, דגים ועופות, ולהגדיל את צריכת הסיבים, הפירות והירקות.
אוקסלט הוא מרכיב מרכזי באבנים רבות. אצל אנשים שמייצרים אבני סידן אוקסלט מומלץ להימנע מצריכה מוגזמת של מזונות עשירים באוקסלט, ובהם תרד, סלק, שוקולד, אגוזים, קקאו ותה.
בניגוד למה שאולי ניתן לחשוב, הגבלה מוחלטת של סידן אינה מומלצת למניעת אבנים בכליות, ואצל אנשים מסוימים היא אף עלולה להגדיל את הסיכון להיווצרותן. לכן אין להפסיק באופן גורף צריכת סידן או מוצרי חלב, ואת ההתאמות התזונתיות כדאי לבצע בהתאם לסוג האבן ולתוצאות הבירור המטבולי.
