בסוף השבוע האחרון חגגה נועה אמבון את יום הולדתה ה-24, הפעם עם תפילה ותקווה לשוב לראות בשתי עיניה. היא נפצעה מפגיעת טיל איראני בתל אביב לפני כחודש וחצי, עברה ניתוח ממושך בבית החולים איכילוב ושיקום. "פחדתי מאוד מהרגע שאמא שלי תקבל את ההודעה שנפצעתי. אמרתי לפרמדיק שהוא צריך להציל אותי, שאני בת יחידה לאמא שלי", סיפרה ל-ynet.
"מה שהכי שבר אותי נפשית זה להפוך פתאום להיות סיעודית", מספרת נועה. "בשלושת השבועות הראשונים לא ראיתי בכלל, עצמתי עיניים במשך שלושה שבועות והיה צריך ללוות אותי לכל מקום - לקחת אותי לשירותים, למקלחת, להאכיל אותי".
4 צפייה בגלריה
"אני לא יכולה לחזור לעבודה, לחזור להתאמן, קשה לי להיחשף לאור יום, קשה לצאת מהבית". נועה אמבון באשפוז באיכילוב ובצילום מהעבר
(צילום: אלבום פרטי, מירי גטניו - דוברות איכילוב)
גם היום, למרות שהמצב השתפר במעט, ההתמודדות נמשכת. "אני לא יכולה לחזור לעבודה, לחזור להתאמן, קשה לי להיחשף לאור יום, קשה לצאת מהבית", היא מספרת. "לפני זה הייתי עצמאית מאוד, אבל עכשיו אני לא יכולה להעביר את הזמן בלי אנשים לצידי, כי אני לא יכולה להדליק טלוויזיה לראות סדרה או סרט, כי התאורה מכאיבה לי ומעייפת וכי אני רואה מטושטש אז לא מבינה מה קורה על המסך".
נועה אמבון נפצעה בעיניה מטיל איראני
(צילום: פרטי)
בלילה שבו החלה המלחמה עם איראן, שהתה נועה בתל אביב. כשנשמעו האזעקות, נכנסה עם צעירה נוספת לעמדת שמירה ברחוב. "בהתחלה היינו יחסית רגועות", היא נזכרת, "אבל אז שמענו שהיו נפילות בתל אביב, שבניינים שקרסו".
"משהו בי נדלק, מנגנון הישרדותי"
זמן קצר לאחר מכן, נשמעה אזעקה נוספת, וקול נפץ עז בסמוך אליהן. "הטיל נפל בערך עשרה מטרים מאיתנו, ראיתי דברים עפים באוויר. היה לי צפצוף באוזניים, ומאותו רגע לא ראיתי כלום, עפו לי רסיסים לעיניים", היא מספרת. "קלטתי שאני לא מצליחה לראות אבל כל הפנים שלי היו מכוסות דם, וחשבתי שאולי הוא פשוט מסתיר לי את הראייה. זה היה ממש מפחיד, אבל משהו בי נדלק, מנגנון הישרדותי".
גם הצעירה שהייתה לצידה נפצעה. "שמעתי אותה צועקת. הבנתי שהידיים והרגליים שלי במקום ומתפקדות, שהן בסדר, אז קמתי והתחלתי לצעוק ולקרוא לעזרה. לא ידעתי כמה זמן זה יקח, אם אנשים ברחוב יעצרו לעזור לנו, אם יש בכלל מישהו באזור, אז צעקתי לעזרה כדי שישמעו אותנו".
למרות שלא ראתה דבר, ניסתה נועה לאתר את הצעירה שאיתה. "לפי המישוש הבנתי שהיא מתחת להריסות של עמדת השמירה, אז הלכתי לפי הקול שלה. ניסיתי להזיז מעליה דברים, ישבתי לידה, החזקתי לה את היד וצעקתי 'הצילו'".
זמן קצר לאחר מכן הגיעו כוחות ההצלה למקום, ופינו את השתיים לבית החולים איכילוב. "עברו לי בראש מלא דברים. הדבר הראשון שחשבתי עליו זו אמא שלי", מספרת נועה. מיד עם הגיעה לבית החולים הוכנסה נועה לחדר ניתוח, לא לפני ששוחחה עם אמה. "העובדת הסוציאלית עזרה לי להשיג אותה, היא שמעה אותי קוראת לה 'אמא' לפני הניתוח, זה קצת הרגיע אותה".
"לא רואה כלום בעין שמאל"
פרופ' דוד ורסנו, מומחה במחלות קרנית ועין חיצונית, מנהל היחידה לקרנית מערך העיניים באיכילוב, מסביר כי נועה הובהלה לבית החולים במצב בינוני, כשהיא סובלת מפציעה בעיניה כתוצאה מרסיסים וזכוכיות. "הפציעות היו בעיקר בפנים, חתכים שונים וזכוכיות שחדרו לקרניות בשתי עיניה". לדבריו, הפציעה בעין שמאל הייתה קשה יותר וכללה גם פגיעה בחלקים פנימיים יותר של העין.
נועה אמבון: "בתקופה האחרונה אני חושבת הרבה פעמים על זה שבצבא הייתי תצפיתנית בנחל עוז בעזה. זה הזוי ששרדתי שנתיים בבסיס ליד עזה, אבל בסוף נפצעתי קשה בתל אביב, זה מטורף"
פרופ' ענת לבנשטיין, מנהלת תחום רשתית במערך העיניים וסמנכ"לית המרפאות באיכילוב, מוסיפה: "נועה הגיעה עם פציעה קשה חודרת בשתי העיניים וקרעים בגלגל העין. בעין ימין היה קרע בקרנית, ובעין שמאל, בנוסף לקרע בקרנית, הייתה גם פגיעה ברשתית והיפרדות רשתית קשה". לדבריה, "הרשתית אחראית על תהליך הראייה, ובמקרה של נועה היא נקרעה בצורה משמעותית".
נועה עברה ניתוח ארוך של 12 שעות, בהשתתפות פרופ' ורסנו, פרופ' לבנשטיין וכן פרופ' עדיאל ברק, מנהל היחידה לרשתית וזגוגית. בהמשך עברה ניתוחים נוספים להצמדת הרשתית בעין שמאל. "ללא הצמדת הרשתית מאבדים ראייה לחלוטין", הסבירה פרופ' לבנשטיין. "אבל הצלחנו להצמיד את הרשתית חזרה למקומה ולספק פוטנציאל מסוים לשיקום הראיה".
4 צפייה בגלריה
"אני הכי מחכה לטוס לחו"ל, להיות עם חברים בשמש, בים, לחזור להיות עצמאית"
(צילום: אלבום פרטי)
לאחר שבועיים וחצי באשפוז במחלקת עיניים, עברה נועה לשיקום, ולפני כשלושה שבועות שוחררה לביתה. "היום אני מרגישה הרבה יותר טוב", היא אומרת. עם זאת, היא מציינת כי "בעין שמאל אני עדיין לא רואה כלום, היא מתאוששת מהניתוח, ובעין ימין אני רואה מטושטש".
לטענת פרופ' ורסנו, עדיין מוקדם לקבוע את עתיד הראייה בעין שמאל. באשר לעין ימין, שומרים הרופאים על אופטימיות זהירה. "אנחנו חושבים שנוכל לסייע לה לראות טוב יותר מהיום". לדברי פרופ' ורסנו, בעתיד ייתכן שייעשה שימוש בעדשות מגע מיוחדות, ואולי גם יהיה צורך בהשתלת קרנית. "נקווה שלא, אבל זאת אופציה שקיימת".
"הכי מחכה לטוס לחו"ל"
לצד הפגיעה הפיזית הקשה, מספרת נועה גם על ההתמודדות הנפשית עם החיים שהשתנו ברגע. "במהלך היום, כשאתה סביב אנשים, קל להישאר אופטימיים. מחזקים אותך כל הזמן ומעסיקים אותך. אבל יש את הרגעים בלילות שמגיעות המחשבות, שיש תחושות כעס ותסכול על המצב, על זה שהחיים שלי נעצרו לבינתיים", היא אומרת. "בתקופה האחרונה אני חושבת הרבה פעמים על זה שבצבא הייתי תצפיתנית בנחל עוז בעזה. זה הזוי ששרדתי שנתיים בבסיס ליד עזה, אבל בסוף נפצעתי קשה בתל אביב, זה מטורף".
למרות הקושי, מוצאת נועה במה להיאחז. "לא הייתי מודעת לכמה אנשים סביבי יכולים להיות שם בשבילי". בסוף השבוע האחרון חגגה כאמור יום הולדת 24 עם החברים הטובים. "זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מהבית לבלות מאז הפציעה. עד עכשיו יצאתי רק לבדיקות", היא מספרת.
בפוסט מרגש שהעלתה לאינסטגרם, וזכה לאלפי שיתופים ולייקים, כתבה: "אני מקדישה את יום ההולדת שלי לאנשים שבזכותם אני מבינה כמה היה שווה להילחם על החיים, ויודעת שבשנה הבאה כבר נחגוג את השיקום המלא שלי והחזרה שלי לחיים". בשיחה עם ynet הוסיפה כי "זה הפתיע אותי מאוד שהיו סביבי אנשים כל הזמן, וגם כיום. זה הדבר שמחזיק אותי נפשית ועוזר לי להיות אופטימית יותר, אומרים לי 'איך את משתפרת' וש'הפנים נראות יותר טוב'. העידוד שלהם עוזר ממש".
"אני הכי מחכה לטוס לחו"ל, להיות עם חברים בשמש, בים, לחזור להיות עצמאית", מסכמת נועה. "אני יודעת שאחזור לחיים רגילים פשוט עם שדה ראייה קטן יותר. לא משהו שאי אפשר לחיות איתו".
