מוגש כשירות לציבור ללא מעורבות בתכנים על ידי באייר
בעבר, סוכרת נחשבה למחלה של מבוגרים. כיום, המשקל הממוצע של האוכלוסייה הולך ועולה, ויותר ויותר צעירים מפתחים סוכרת, אפילו בני נוער. "בניגוד לסוכרת נעורים, חולי סוכרת סוג 2 עלולים להסתובב שנים בלי לדעת שהם סוכרתיים", מסביר ד"ר עומר טרביצקי, סגן מנהל מחלקה ומנהל מרכז המקולה במערך העיניים בבית החולים איכילוב. "הסוכרת עלולה להחמיר ולגרום לפגיעה בלתי הפיכה בעיניים. למעשה, בהעדר מודעות למחלת הסוכרת ובהעדר מעקב רפואי לא ניתן לזהות את הפגיעה עד שהיא הופכת למשמעותית ומשפיעה על מרכז הראייה".
כשגיא התחיל לראות מטושטש הוא כמעט ולא שם לב לכך. "זה לא קרה ביום אחד ולא חשבתי שיש לי איזו שהיא בעיה בכלל. בהתחלה חוויתי ירידה קלה באיכות הראייה והתחלתי לראות מטושטש יותר, אבל באיזה שהוא שלב כבר שמתי לב שהמצב החמיר ושהוא כבר ממש מציק ומפריע לי", מעיד גיא. "לא חשבתי שמדובר במצב דחוף, ולמרות שהעיניים היו אדומות והראייה כבר הייתה מאוד מטושטשת לא חשבתי שאצטרך לרוץ לבית חולים. קבעתי תור לרופא עיניים וחשבתי שהכל יעבור".
כשגיא הגיע לרופא המצב כבר היה חמור והוא קיבל הפנייה דחופה לבית חולים. "הרופא אמר לי שכל העיניים שלי עם בצקות ושאני חייב לגשת לבדיקה מקיפה יותר. זה תפס אותי לא מוכן. אני בכלל לא ידעתי שיש לי איזו שהיא בעיה רפואית שמשפיעה לי על הראייה. כשהגעתי למיון ד"ר טרביצקי החליט לאשפז אותי לבירור מעמיק שבמסגרתו עשו לי בדיקת סוכר וגיליתי שערכי הסוכר שלי גבוהים מאוד מאוד. הסוכר שלי בצום היה 175 וההמוגלובין המסוכרר היה 7.5. באותו הרגע הבנו שאני סובל מסוכרת ושזו הסיבה לבצקות שנגרמו לי בעיניים. הגילוי הזה שינה לי את החיים".
למה זה קורה? סוכרת גורמת לפגיעה בכלי הדם הקטנים שנמצאים ברשתית העין. פגיעה זו באה לידי ביטוי בדלף ודימומים מכלי דם שגורמים לבצקת - וכך נוצרת גם בעיית אספקת חמצן לרשתית. במקרים חמורים יותר, בניסיון לפצות על המחסור בחמצן, מתפתחים כלי דם חדשים ולא תקינים - שמחמירים עוד את הפגיעה.
"ללא טיפול המצב עלול להתדרדר ולגרום לעיוורון. מסיבה זו, מטופלים החולים בסוכרת צריכים קודם כל להיות מודעים לבעיות האפשריות", מסביר הרופא הבכיר. "הכי חשוב להתחיל מביקור אצל רופא עיניים, ספציפית מומחה לרשתית, לפחות פעם בשנה. במטרה לזהות את הבעיות בשלב מוקדם, כשהן רק מתחילות להתפתח".
בעקבות אבחון מחלת הסוכרת, גיא נאלץ לבצע שינויים משמעותיים באורח החיים שלו ולהתחיל טיפול תרופתי שיציל לו את הראייה. "התחלתי תהליך של תזונה נכונה כדי לרדת במשקל ושילבתי גם פעילות ספורטיבית. ברגע שהסוכר שלי התאזן היה שיפור מסוים במצב הראייה שלי, אבל לצערי זה לא היה מספיק, כבר נוצר נזק שהוא בלתי הפיך", הוא משתף. "כשהבנתי שאצטרך לקבל זריקה לתוך העין חששתי מאוד. לשמחתי, לאחר הזריקה הראשונה כבר הבנתי - זה לא התהליך הכי נעים בעולם, אבל זה לא כואב ומסתיים מהר מאוד. כשראיתי את השיפור שחל בראייה שלי כל כך שמחתי שמצאתי את עצמי מחכה לזריקה הבאה".
איזון נכון: המפתח לשמירה על הראייה
"כשהסוכרת משפיעה על העיניים הצעד הראשון והחשוב ביותר שצריך לעשות כדי לעצור את ההידרדרות בראייה הוא לאזן את הסוכרת. בחלק מהמקרים, עצם איזון המחלה יכול לשפר את מצב העיניים" מסביר ד"ר טרביצקי ומוסיף כי במידה וכבר יש פגיעה משמעותית במרכז הראייה יש צורך לעבור לטיפול אקטיבי: "הטיפול הקיים היום הוא הזרקות תוך עיניות שמיועדות לייבש את הבצקת בעין. טיפולים אלה פועלים על חלבון בשם VEGF. חלבון זה מופרש בכמות מוגברת במקרה של מחלת כלי דם ומעודד דלף של נוזלים מהדפנות של כלי דם תקינים, כמו גם התפתחות של כלי דם חדשים ולא תקינים. הטיפולים מעודדים איטום טוב יותר של דפנות כלי הדם ונסיגה של כלי הדם הפתולוגיים. כך שהעין מסוגלת לנקז את הנוזלים מהעין ולספוג את הבצקת".
לפי ד"ר טרביצקי, הטיפול ניתן לאחר הרדמה מקומית בטיפות וכלל אינו כואב. "לכל היותר חשים עקצוץ קטן. מדובר בטיפול שנדרש לעשות אותו במרפאה בידי רופא מומחה. לכן, למרות שהטיפולים הראו יעילות רבה במחקרים, יש פער בהשפעה שלהם בעולם האמיתי בגלל הקושי של מטופלים להקפיד על שגרת הטיפול, שכוללת ביקור במרפאה והזרקה מדי כמה שבועות".
מפתחי התרופה אינם אדישים לקושי שעומד בפני המטופלים. "המאמץ המחקרי הוא בפיתוח של טיפולים חדשים שמצליחים לשמור על אותה יעילות בהפוגות ארוכות יותר בין זריקה לזריקה, כדי להביא את המטופלים כמה שפחות למרפאה, לשפר את ההיענות שלהם ולהקל על העומס על המערכת. לשמחתנו, הטיפולים החדשים מראים כי ניתן לשמור על אותה יעילות בעצירת הפגיעה בראייה תוך הגדלה משמעותית של הזמן בין זריקה לזריקה" מציין ד"ר טרביצקי.
לדבריו, "אם בדור הקודם מטופלים נדרשו לקבל זריקה פעם בחודש או חודשיים, מחקרים מראים שבדור החדש של הזריקות, שכבר נמצאות בישראל, מטופלים רבים מגיעים למרווח של 16 שבועות ואף 20 שבועות (כ- 5 חודשים) ויותר בין זריקה לזריקה, תוך שמירה על יעילות הטיפול".
מוגש כשירות לציבור ללא מעורבות בתכנים על ידי באייר
