ילד קטן מתקבל במיון עם קוצר נשימה. הוא עובר את הטריאז' (מיון ראשוני) - מדידת לחץ דם, דופק, חום וריווי חמצן בדם - וממתין במסדרון לרופא. בשעות ההמתנה מצבו עלול להחמיר, ואיש אינו מנטר אותו. אבל מה אם מצלמת רדאר שממוקמת על תקרת חדר ההמתנה יכולה לעקוב אחריו ברציפות, לזהות שינויים בקצב הנשימה ובדופק ולהתריע בזמן אמת? התרחיש הזה כבר אינו מדע בדיוני.
פיתוח ישראלי חדש, שעליו כבר נרשם פטנט, מבטיח להחליף בדיקות נשימה פולשניות וכואבות ברדאר רפואי שקורא את הגוף מרחוק - ללא מגע.
3 צפייה בגלריה
"הגדרנו מטרות, מיקדנו, דייקנו, סגרנו פינות ויצאנו לדרך. ד"ר פטריק שטפלר, רופא בכיר במרכז הרפואי שניידר לילדים
(צילום: עוז מועלם)
מאחורי הפיתוח עומדים שני ישראלים: פרופ' יונינה אלדר מהפקולטה למתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן למדע, כלת פרס ישראל לשנת 2025, וד"ר פטריק שטפלר, רופא בכיר במכון הריאות ומנהל שירות הברונכוסקופיה במרכז שניידר לרפואת ילדים. שיתוף הפעולה ביניהם נולד דרך מרכז החדשנות של שניידר, שם נחשף ד"ר שטפלר מדי יום להצעות שיתוף מיזמי טכנולוגיה. "ההצעה של מכון ויצמן למדע הגיעה דרך מנהל המיון אצלנו, ד"ר רון ברנט, ומיד נדלקתי", הוא מספר. "מומחי מחשב ומתכנתים מהמכון התכנסו יחד איתנו בשניידר. הגדרנו מטרות, מיקדנו, דייקנו, סגרנו פינות ויצאנו לדרך".
הטכנולוגיה מבוססת על רדאר בתצורת גל רציף בתדירות משתנה (FMCW), שמשדר גלים אל גוף המטופל ומודד את ההחזר שלהם. כך ניתן לעקוב בזמן אמת אחר תנועות הנשימה, להפיק גרפים של תפקודי ריאה - ולהחליף את בדיקות הספירומטריה המסורתיות, שמצריכות החדרת פיה לפה, אטם באף וסגירת שפתיים מוחלטת. "עבור ילדים רבים אלה בדיקות מאתגרות, שמחייבות שיתוף פעולה", מסביר ד"ר שטפלר. "ילדים קטנים מתקשים לבצע אותן, ולא תמיד הן מדויקות. את ההליך הפולשני הזה מחליף הרדאר, שמתורגם לקרוא תנועות נשימה מרחוק ולתרגם אותן למדדים רפואיים מדויקים".
"שחקן חיזוק משמעותי"
מצוידים באישור ועדת הלסינקי לניסויים בבני אדם, יצאו החוקרים למחקר הראשון. "כללנו ילדים בטווח הגילים שש עד 18, בריאים וחולי אסתמה, ומצאנו מתאם גבוה בין תוצאות הרדאר למדידות הקליניות הרווחות", מסביר ד"ר שטפלר. "השווינו גם את זיהוי התגובה למרחיב סימפונות, והרדאר גילה רגישות אבחון בשיעור מרשים - למעלה מ-90%". לדבריו, הרדאר עצמו הוא מוצר מדף נפוץ ולא יקר, שנמצא בשימוש בתעופה, ברכבים ובמערכות ניטור נפילות בקרב קשישים. "אבל האתגר הגדול הוא דווקא בילדים", הוא מדגיש. "מדובר באוכלוסייה שקשה במיוחד לבצע בה בדיקות נשימה, ולכן כל טכנולוגיה שמשיגה את אותה תוצאה ללא מגע היא שחקן חיזוק משמעותי".
3 צפייה בגלריה
פיתוח של מכון ויצמן למדע, היישום במרכז שניידר
(צילום: Vered Barequet / Shutterstock.com)
הנתונים מחדדים את הצורך: לפי ד"ר שטפלר, שיעור ניכר מילדי ישראל שסובלים מאסתמה אינם מאובחנים כראוי, ומחצית מהמאובחנים יפתחו התקפים חוזרים. "מהספרות הרפואית עולה שהמחלה בקרב ילדים ברחבי העולם הולכת ומתרחבת", הוא אומר. "גם לטובת אוכלוסייה זו הרדאר הרפואי יודע להעריך תפקודי ריאה ולמנוע בדיקות פולשניות". הפיתוח משתלב במגמת ה-PedTech (טכנולוגיה רפואית ייעודית לילדים) הצומחת, ובהמשך צפוי לעבור התאמה לשימוש באוכלוסייה בוגרת, ביחידות טיפול נמרץ ובחדרי מיון.
ד"ר שטפלר: "כללנו ילדים בטווח הגילים שש עד 18, בריאים וחולי אסתמה, ומצאנו מתאם גבוה בין תוצאות הרדאר למדידות הקליניות הרווחות. השווינו גם את זיהוי התגובה למרחיב סימפונות, והרדאר גילה רגישות אבחון בשיעור מרשים - למעלה מ-90%"
לד"ר שטפלר (53) עצמו דרך חיים ארוכה ויוצאת דופן עד שהגיע למקום שבו הוא נמצא היום. "נולדתי בגרמניה להורים שהגיעו מרומניה, כך שדיברנו רומנית בבית", הוא מספר. "אבא שלי היה רופא, ואני זוכר את הנתינה והמסירות המוחלטות שלו למטופלים. הוא נעדר מהבית גם בסופי שבוע. התרשמתי מאוד מדרך החיים שלו והחלטתי שגם אני רוצה ללכת בדרך הזו".
שטפלר סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת היינריך היינה בדיסלדורף ועבר ללונדון, שם התמחה ברפואת ריאות ילדים ב-Royal London Hospital ובמרכזים רפואיים נוספים. במקביל סיים תואר מוסמך ברפואת ילדים קלינית ב-University College London, ואת עבודת הדוקטורט ביצע באוניברסיטת הרווארד בבוסטון וסיים אותה בהצטיינות.
חבלי הקליטה בארץ
"אשתי ואני מכירים מילדות, למדנו באותה כיתה בבית הספר", הוא מספר. "הוריה הגיעו לגרמניה מארגנטינה ואצלם דיברו ספרדית בבית. בגיל 18 היא עלתה לישראל, למדה עברית וסיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה. כשלא התקבלה לתואר שני, ואני בדיוק סיימתי את לימודי הרפואה, החלטנו להתחיל את החיים המקצועיים שלנו בלונדון".
3 צפייה בגלריה
"מחויבים לא להכאיב לילדים עד כמה שניתן ולשמור על כבודם". ד"ר פטריק שטפלר
(צילום: עוז מועלם)
11 שנים חיו בני הזוג בלונדון. "כל הזמן השתוקקנו לעלות לישראל, אבל בכל פעם שהחלטנו, אחד משנינו היה באמצע עיסוק מקצועי מחייב", הוא אומר. "רק בשנת 2010, כשהייתי בן 37, עלינו סוף סוף לארץ - משפחה עם שלוש ילדות". חבלי הקליטה היו קשים. "הייתי חייב ללמוד עברית ובמקביל לעבוד כדי לפרנס את המשפחה. נאלצתי גם ללמוד להקליד בשפה חדשה ולהסתגל למערכת הרפואית בישראל. הבת הגדולה הייתה בת שמונה ועברה משבר, ואילו שתי הקטנות - בנות שלוש ושנתיים - הסתגלו במהירות. בארץ נולד לנו הבן, הצבר שלנו". המשכורת באותם הימים עמדה על 6,000 שקל בחודש.
16 שנים אחרי, ד"ר שטפלר יושב בחזית רפואת הריאות בילדים בישראל. "ברפואת העתיד, שהיא כבר כאן, אנחנו הרופאים זקוקים למפתחים והם זקוקים לנו", הוא אומר. "בבסיס רפואת הילדים אנחנו מחויבים לא להכאיב להם עד כמה שניתן ולשמור על כבודם. מגיע ילד לבית החולים - הוא מפוחד, כואב, מסוגר ולא משתף פעולה. אנחנו דוקרים אותו, נוגעים בו, פולשים אליו. את הדרמה הזו הרדאר הרפואי יכול לשנות מהיסוד".
