מכירים את זה שמשום מקום, ככה פתאום, מישהו או משהו מטלטל את החיים שלכם שמים וארץ, והחוויה נצרבת בגוף ובנשמה שלכם לתמיד? חוויתם כזו בדרגות עוצמה שונות? מה עשיתם? נשברתם? קרסתם? ריחמתם על עצמכם? "ומי עוד חוץ ממני עובר בשלוש שנים שתי טלטלות משנות חיים, וכולו ילד בן 21?", תוהה בקול עומר אלון, שמתמודד עם מציאות מאתגרת, וכאמור, לא בפעם הראשונה.
המאבק של עומר אלון בסרטן העצמות
"אני עומר, 21, מבת חפר. ספורטאי מלידה ומבית. נולדתי לאבא ספורטאי טריאתלוניסט, שהחדיר בי ובאחי הקטן את האהבה לספורט, וכבר מגיל צעיר דחף אותי למגרש הכדורסל". בבית שבו גדל הטלוויזיה הייתה מקובעת על ערוץ הספורט. "לא היינו בררנים. אהבנו הכול". יתרון הגובה - 1.95 מטר - יכולת ההתמדה והתמקדות במשימות השונות על המגרש הדינמי הפכו אותו לכדורסלן מצטיין.
מהטירונות ישר למלחמה
"כשקיבלתי צו התלבטתי אם ללכת על קריירה של ספורטאי מצטיין ולדחות או לוותר על השירות בצה"ל, או להתגייס. אבל חברים שלי שהתגייסו לפני הדליקו אותי ונתנו לי מוטיבציה". במרץ 2023 התגייס עומר ושובץ בגולני. "הטירונות נמשכת שמונה חודשים, וכשהיינו שבועיים לפני מסע כומתה, התרחש אסון 7 באוקטובר ושינה הכול. איזה מסע כומתה ואיזה נעליים".
החיילים הירוקים הוקפצו מיידית דרומה והצטרפו לגדוד שלהם, גדוד 51, שסגר שבת וחג בקו עזה. "הצטיידנו, ולמחרת, ב-8 באוקטובר, כבר נזרקנו לזירה. איזה מטורף זה היה? מאפס למיליון. מילדים טירונים ללוחמים. בפנים התפוצצה לנו בועת הטירונות והתחלפה בדבר האמיתי: מלחמה על החיים של כולם ועל המדינה שלנו. ועד היום, רק מלהיזכר בטלטלה הזו, כשהיום אני טירון מושתן ומחר אני נלחם כאילו שווה בין שווים לצד קצינים ולוחמים ותיקים - אני מתפלא ומתפעל".
"מלחמה על החיים של כולם ועל המדינה שלנו". עומר אלון בשירות הצבאי
(צילום: אלבום פרטי)
את שלוש שנות השירות הצבאי שלו עשה עומר במציאות של מלחמה מתמשכת - נלחם בעזה המישורית לפי חוקי משחק מסוימים, והוקפץ ללבנון ההררית, כבר כמפקד, לפי חוקים אחרים לגמרי, וחוזר חלילה שלוש שנים. "איפה היה לי קשה יותר? ברור שבלבנון, כי הגזרה סופר-סבוכה, ובמקומות שלא הייתה גישת מעבר לכלים נכנסנו רגלית, עם תיק במשקל 16 ק"ג על הגב, כשאנחנו גם מטפסים בשטח סבוך, גבוה וטרשי".
הכול התחיל בכאב מציק ברגל
בהפוגות דמיינו במחלקה שלו את הטיול הגדול, לפרטיו. בתנאים לא תנאים טוו את החלום שהפך למציאות. "בנובמבר 2025 השתחררנו, ודי מהר, בדצמבר, כבר עלינו 10 חבר'ה מגובשים שמהטירונות הפכו לאחלה גברים לוחמים, על מטוס לתאילנד".
אחרי שמיצו את חוויות המדינה, כל תשעת חבריו חזרו לארץ, ועומר הצטרף לחברים מהבית בדרכם ללאוס ולקמבודיה. "לא ראינו בעיניים מרוב חוויות שעברנו בשתי מדינות אלה, וזה היה קסום". הוא המשיך עם חבריו לווייטנאם - שם טולטלו חייו בפעם השנייה.
"לא ראינו בעיניים מרוב חוויות שעברנו". הטיול למזרח הרחוק שנקטע
(צילום: אלבום פרטי)
"לא חשבתי שמדובר בכאב שמחייב תרופה, אלא יותר בהצקה שהייתה איתי אבל לא עצרה אותי"
(צילום: אלבום פרטי)
"היינו כבר במרץ 2026, אני וחברים שלי יצאנו לשלושה ימי טיול אופנועים מאורגן. הסידור היה כזה: המקומיים נהגו, וכל אחד מאיתנו ישב מאחורי הנהג שלו. המטרה של כזה סגנון הייתה שנראה את הדרך, נשמע הסברים ונכיר את המקומות". אחרי אחת מהפסקות הדרך הרגיש עומר במשהו מוזר. בכל פעם שעלה לאופנוע כאב קטן הציק לו ברגל שמאל. "הייתי לוחם. אני מכיר את הסיבולת של הגוף שלי, ולכן לא ייחסתי לזה חשיבות. אמרתי לעצמי שאני בטיול, ובכל פעם שהרגיש לי מוזר - עצרנו, ניערתי את הרגל והמשכנו. במבט לאחור אני יכול להגיד שלא חשבתי שמדובר בכאב שמחייב תרופה, אלא יותר בהצקה שהייתה איתי אבל לא עצרה אותי".
בסיום טיול האופנועים הרגל התחילה להציק לו כשעמד. "לא עשיתי דרמה, כי לא היה ממה, עד שבערך שלושה שבועות אחר כך שיחקתי כדורסל עם מקומיים - לא כוח, הם נמוכים - ובאותו לילה הרגל כבר ממש כאבה. הסתובבתי מצד אל צד ולא יכולתי להירדם לשנייה. חשדתי שאולי חטפתי זיהום, ובבוקר קפצתי לרופא שייתן לי מרשם לאנטיביוטיקה לפני שאני טס לטרק בנפאל".
"לא קלטתי את הסיטואציה"
לחבריו שרצו להתלוות אליו אמר שכולה מרשם, בקטנה. אחרי שסיפר לרופא על כאביו, הפנה אותו הרופא לצילום רנטגן, ובנקודת הזמן הזאת הסתיימו החיים שהכיר והתחילו חיים אחרים. "חזרתי לרופא עם תוצאות הצילום, והוא נראה כמו מי ששומע בשורה רעה. הוא והאחות דיברו ביניהם וייטנאמית, ומצאתי את עצמי בסצנה הכי הזויה. הייתי במדינת עולם שלישי, מול רופא שלא ידע מילה באנגלית ותקשר איתי דרך גוגל טרנסלייט. בשלב מסוים הם יצאו מהחדר, ונשארתי לבד במקום זר ולא הבנתי על מה ההתרחשות הזאת סביבי".
החיים של עומר השתנו מהקצה לקצה בעקבות האבחנה
(צילום: אלבום פרטי)
"משפת הגוף שלהם הבנתי שהם בלחץ". עומר אלון במהלך הטיפולים
(צילום: אלבום פרטי)
כשחזרו לחדר המרפאה שלח אותו הרופא ל"Big doctor". גם הרופא הבכיר האדים ונראה נרעש. במעט האנגלית שבפיו אמר לעומר: "MRI now". "לא קלטתי את הסיטואציה, האמת. בדיוק כמו בטירונות שהפכה אותי ללוחם, גם הפעם הזאת רק באתי לרופא לבקש מרשם, ופתאום כל ההמולה הזאת? ממה הם נבהלו? משפת הגוף שלהם הבנתי שהם בלחץ". עומר עבר את הבדיקה, וכשחזר אליו אמר לו הרופא הבכיר באמצעות גוגל שאולי מדובר בגידול סרטני, ושמחר הניתוח. "נכנסתי לשוק. מה לי ולגידול סרטני?".
הוא הצליח לאסוף את עצמו, התעשת, וסימס לחבריו שמיהרו להגיע. לחברת הביטוח בארץ שלח את תוצאות הבדיקות שעבר, ועדכן את הוריו. "לא זוכר מי עדכן אותי על גולנצ'יק שנמצא בטיול של אחרי הצבא בווייטנאם, ומהצילומים ששלחו לי יותר מחשדתי שהממצא שהתגלה ברגלו הוא סרטני, ולכן לא המלצתי, אלא אמרתי לו במופגן שיחזור לארץ", מתאר ד"ר ישראל וייס, מנהל היחידה לאורתופדיה אונקולוגית בבילינסון ובשניידר.
טיסת חילוץ באמצע מלחמת איראן
אבל הימים היו ימי מלחמת ישראל-איראן. שדה התעופה סגור, למעט טיסת חילוץ יומית מתאילנד. "חברת הביטוח המליצה לי להגיע לבנגקוק ולחכות לטיסה. נחתתי בשישי, בשתיים לפנות בוקר, לבד, במרה שחורה. הרגל כאבה לי מאוד, כשהייתי בחוסר ודאות בקשר לממצא שהתגלה ולמועד הטיסה - יומיים וחצי הייתי בסיוט".
ד"ר ישראל וייסצילום: שלומי יוסףהוא נחת בישראל בסוף מרץ 2026, והוריו, שהמתינו לו, לקחו אותו מהשדה לבילינסון. הרופא במיון הביט בצילומים שהביא וביקש לחזור על חלקם. כשקיבל את הפענוח הפנה אותו, בארשת פנים מבשרת רע, לד"ר וייס. "הגעתי אליו עם הוריי בתחושה שסתם החמירו, שלא חליתי בסרטן, ואז נכנסנו לחדר שלו, התיישבנו מולו, וחטפתי את הכאפה של החיים. הוא אמר לי: 'עומר, אתה כבר ילד גדול, ועד שלא נעשה ביופסיה לא נהיה בטוחים, אבל בוודאות, וממראה הגידול, אני יותר מחושד שמדובר בסרטן העצמות'".
עומר אלון: "פתאום הבנתי באיזו מערבולת מטורפת אני נמצא, ואיך בכלום זמן הייתי מטולטל ביג-טיים. נחתתי בארץ כשכבר הייתי אמור להיות בטרק, הגעתי לבית חולים, ומשום מקום עמדו להגדיר אותי: חולה סרטן?"
למחרת, בחדר ניתוח, לקח ממנו ד"ר וייס ביופסיה והבטיח מענה אחרי שבועיים. את ההמתנה מורטת העצבים העביר עומר בלספר לעצמו, והפעם לאט, את מה שהוא עבר. "פתאום הבנתי באיזו מערבולת מטורפת אני נמצא, ואיך בכלום זמן הייתי מטולטל ביג-טיים. נחתתי בארץ כשכבר הייתי אמור להיות בטרק, הגעתי לבית חולים, ומשום מקום עמדו להגדיר אותי: חולה סרטן?"
סיכויי ההחלמה גבוהים
תוצאות הביופסיה אישרו את חשדו של ד"ר וייס, שעדכן את עומר שהסרטן הוא מסוג אוסטאוסרקומה (Osteosarcoma) - סרטן עצמות קשה ואלים, המהווה את מרבית גידולי העצם. "אחרי שעדכנתי אותו, הוא עבר הליך לשימור פוריות, ונכתבה עבורו תוכנית טיפולית ייעודית ומאתגרת. אבל הוא חזק פיזית ונפשית, ואין ספק שיעמוד בהם", אומר ד"ר וייס. "הפרוטוקול הטיפולי שהותאם לו נועד לחסל גרורות - ככל שיש כאלה - שהן עדיין מתחת לסף רגישות המכשור. למזלו, מחלת הסרטן שלו ממוקדת, כך שסיכויי ההחלמה שלו גבוהים".
הפרידה מהשיער במהלך הטיפול האגרסיבי
(צילום: אלבום פרטי)
עומר אלון אובחן עם סרטן במהלך טיול גדול במזרח הרחוק
(צילום: אלבום פרטי)
הוא הופנה לאונקולוג ד"ר יונתן דליות ממרכז דוידוף, שהכין אותו לכימותרפיה אכזרית. "ישבתי מולו, ומבחינת ההבנה שלי הוא דיבר סינית. ברקע שמעתי אותו אומר שכיוון שהסרטן אגרסיבי, גם הטיפול יהיה כזה, ועדכן שיאשפזו אותי לשבוע טיפול רצוף, מנוחה בבית, ועוד שבועיים אשפוז רצוף, וחוזר חלילה כמה פעמים".
כבר אחרי הטיפול הראשון התחיל שערו לנשור, והוא החליט לעשות לעצמו גילוח. "חוץ מהקרחת אין עליי אף סימן שמעיד על הטיפול הקשה שאני עובר במלחמה בסרטן שתקף אותי. אני מגיב טוב לטיפול, אין לי כמעט תופעות לוואי, ואני חי כמעט על מלא, כשהבאסה הכי גדולה שלי היא שכשאני יוצא עם חברים לברים או לבתי קפה או לכל בילוי אחר, אני קבוע הנהג התורן, כי אסור לי לשתות".
