לאורך שנים, בריאות הנפש הייתה עבור רבים מאיתנו סוג של טאבו. משהו רחוק, אולי מאיים, אולי מפחיד. היו שחשבו שזה נושא השייך "לשוליים", אחרים קישרו אותו בעיקר למצבי קיצון או לבתי חולים לבריאות הנפש. וכך, במידה מסוימת, התרגלנו לדבר על בריאות הנפש בעיקר ברגעי משבר: בזמן מלחמה, אחרי אסון, או כשהמצוקה כבר בלתי ניתנת להתעלמות.
אבל המציאות השתנתה. העולם השתנה. ואנחנו השתנינו יחד איתו.
אסי עזר מדבר עם בני נוער מעוררי השראה במסגרת קמפיין בריאות הנפש של משרד הבריאות
(צילום: משרד הבריאות)
מגפת הקורונה, אירועי 7 באוקטובר, המלחמה המתמשכת, הפינוי מבתים, שירות המילואים הממושך וההתמודדות היומיומית עם חוסר ודאות יצרו מציאות חדשה עבור מיליוני ישראלים - מציאות שבה כמעט כל אחד ואחת מאיתנו נושאים עימם מטען רגשי כלשהו: חרדה, דאגה, שחיקה, עצב, בדידות או עייפות מצטברת. במציאות כזו, מידע לבדו אינו מספיק עוד.
לבקש עזרה כשצריך
האתגר שלנו במשרד הבריאות אינו רק להנגיש שירותים, לפרסם הנחיות או להסביר לציבור מה לעשות. הוא גם לייצר שיח שמאפשר לאנשים להתמודד, לשתף ולבקש עזרה כשצריך.
במשך שנים, בריאות הנפש נתפסה כנושא השייך למצבי קיצון - משהו שמתחיל כאשר אדם מגיע למשבר עמוק, לטיפול או לאשפוז. אבל הניסיון שנצבר בשנים האחרונות מלמד אחרת.
שולמית מולר-בוטבולצילום: לע"מבריאות הנפש נמצאת גם בתוך החיים עצמם: בתחושת העומס המתמשך, בחוסר השליטה, בדאגה לילדים, בשירות מילואים ממושך, בקושי לחזור לשגרה, ובתחושת הבדידות שרבים חווים גם כשהם מוקפים באנשים.
לא כל קושי נפשי הוא מצב קליני. לא כל תחושת מצוקה מחייבת אבחנה. אבל כל אדם זקוק ללגיטימציה לדבר על מה שהוא עובר, ולהבנה שפנייה לעזרה אינה סימן לחולשה - אלא ביטוי לאחריות ולחוסן.
המציאות הזו הובילה אותנו להבנה כי השיח הציבורי על בריאות הנפש חייב להשתנות. לא לעסוק רק בטראומה ובמצבי קיצון, אלא גם בקשיים היומיומיים שאנשים חיים איתם בשקט. לדעת להנכיח את הקושי, לאפשר לאנשים להדהד את מה שהם מרגישים, ובעיקר להבין שלא צריך להתמודד לבד. כאן נכנס תפקידה החדש של ההסברה הציבורית.
אסי עזר בקמפיין "כל מה שעוזר" של משרד הבריאות
(צילום: משרד הבריאות)
אם בעבר התמקדנו בהעברת מידע תוך שמירה על אמון הציבור, היום אנחנו נדרשים גם לבנות שפה משותפת ולפגוש את הציבור במקומות שבהם הוא נמצא - בדיגיטל, בתרבות, במוזיקה ובשיח היומיומי.
מנגישים ידע מקצועי
דווקא בתחום בריאות הנפש הבנו שהשפה המקצועית לבדה אינה מספיקה. אנשים לא תמיד יבחרו לקרוא מסמך מקצועי על חרדה או מצוקה נפשית, אבל הם עשויים להתחבר לשיר, לסיפור אישי, לפודקאסט או לשיחה שמצליחה לתת מילים לתחושה שהם עצמם מתקשים להסביר.
לפעמים דווקא דרך התרבות, האמנות והמוזיקה אפשר להגיע למקומות שמסרים רשמיים מתקשים להגיע אליהם. אנחנו לוקחים ידע מקצועי ומתרגמים אותו לשפה שאנשים יכולים להבין ולהתחבר אליה.
"במציאות שבה מיליוני ישראלים מתמודדים עם עומס רגשי מתמשך, תפקידה של מערכת הבריאות אינו מסתכם רק בטיפול במחלות. הוא כולל גם אחריות לחיזוק החוסן, להנגשת השיח וליצירת מרחב ציבורי שבו אנשים מרגישים שמותר להם לדבר"
מתוך ההבנה הזו נולד גם פרויקט "כל מה שעוזר" שלנו במשרד הבריאות, בשיתוף אסי עזר, אבי אוחיון ומתן דרור. באמצעות מוזיקה, אמנות, פודקאסטים ויוצרים מעולמות התרבות, הפרויקט מבקש לאפשר שיחה על בריאות הנפש, לתת מקום לקולות ולתחושות שרבים נושאים עימם בשקט, ולדבר על הקשיים שרבים חווים גם כשהם ממשיכים לתפקד כלפי חוץ.
הבחירה להשתמש בתרבות, במוזיקה ובדמויות מוכרות אינה מקרית. היא נובעת מהבנה שכדי להגיע לציבור רחב באמת, צריך לפגוש אנשים במקומות שבהם הם נמצאים.
במציאות שבה מיליוני ישראלים מתמודדים עם עומס רגשי מתמשך, תפקידה של מערכת הבריאות אינו מסתכם רק בטיפול במחלות. הוא כולל גם אחריות לחיזוק החוסן, להנגשת השיח וליצירת מרחב ציבורי שבו אנשים מרגישים שמותר להם לדבר.
כי לפעמים הצעד הראשון בדרך להתמודדות אינו מתחיל בקליניקה. הוא מתחיל ברגע שבו אדם מבין שהוא לא היחיד שמרגיש כך.
לתכנים נוספים, היכנסו לאתר משרד הבריאות "בנפש בריאה"
- אל"מ (במיל') שולמית מולר-בוטבול, סמנכ"לית דוברות, תקשורת והסברה במשרד הבריאות
