חתן פרס ישראל, פרופ' זליג אשחר ממכון ויצמן למדע, שהיה ראש תחום המחקר האימונולוגי בבית החולים איכילוב ופרץ דרך במחקר האימונותרפיה לטיפול בסרטן, הלך לעולמו בגיל 84. הוא הותיר שלושה ילדים ונכדים.
בית החולים איכילוב ספד לו: "בצער עמוק אנחנו בבית החולים איכילוב נפרדים מפרופ' זליג אשחר ז"ל – מדען פורץ דרך, חתן פרס ישראל, ומי שכיהן כראש תחום המחקר האימונולוגי באיכילוב. פרופ' אשחר היה מהאבות של תרפיית CAR-T, מהפכה של ממש בתחום חקר הסרטן, שהעניקה תקווה חדשה וחיים לאינספור מטופלים ברחבי העולם. בזכותו, ישראל הפכה למובילה עולמית בתחום האימונותרפיה, ומטופלים שלא הייתה להם תקווה – קיבלו סיכוי חדש".
עוד אמרו באיכילוב, כי "מעבר להישגיו המדעיים חסרי התקדים, פרופ' אשחר היה מורה דרך, מנטור ודמות אנושית יוצאת דופן – מסור לתלמידיו, לקולגות שלו ולמדע. רוחו ומורשתו ימשיכו להוות השראה לדורות של חוקרים ומטפלים. אנחנו שולחים תנחומים מעומק הלב למשפחתו, לאהוביו, ולכל שותפיו לעשייה המדעית והקלינית. יהי זכרו ברוך – ואור לדרכם של אלה שמבקשים לשנות את העולם דרך המדע והרפואה".
ד"ר ענת גלוברזון לוין, חוקרת ראשית של המעבדה לאימונולוגיה ותרפיה תאית מתקדמת באמצעות CAR-T באיכילוב, החלה דוקטורט במכון ויצמן ב-2006 תחת הדרכתו של פרופ' אשחר. בפוסט ברשת החברתית לינקדאין כתבה: "משתפת אתכם בצער רב במותו של המנטור האגדי שלי, פרופ' זליג אשחר. זליג לא היה רק מדען פורץ דרך שהמצאתו הצילה חיים רבים, אלא גם בן אדם יוצא דופן, אכפתי, נדיב ומעורר השראה אינסופית".
"הייתה לי הזכות ללמוד ממנו, להיות עדה לתשוקה שלו לגילוי, ולהיות מודרכת על ידי החוכמה והיצירתיות שלו הרעיונות שלו תמיד הקדימו את זמנם, והמסירות שלו למדע ולתלמידיו הייתה חסרת תקדים. יש לי כל כך הרבה זכרונות נפלאים מהזמן שלנו יחד", הוסיפה.
פרופ' זליג אשחר היה פרופסור אמריטוס במחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, וחתן פרס ישראל למדעי החיים לשנת 2015. אשחר היה מומחה להנדסה גנטית של תאי T, ונמנה עם מניחי היסודות ליישום הקליני של טכנולוגיית CAR-T שפועלת נגד תאים סרטניים. ב-2021 הוא זכה גם בפרס דן דוד על מחקרו פורץ הדרך שהוביל לפיתוח עשרות טיפולים רפואיים המבוססים על המהפכה שהוביל בעריכת תאי T כך שיתקפו גידולים סרטניים, ועל הנחת היסודות, יחד עם ד"ר סטיבן רוזנברג, ליישום קליני של טכנולוגיה זו למאבק בסרטן.
זליג אשחר (ליפקה) נולד ברחובות ב-1941. בסיום לימודיו בעיר התגייס לנח"ל המוצנח. הגרעין שלו היה בקיבוץ יד מרדכי, ואחד מענפיו היה מִכוורת. הוא מצא עניין רב בעבודה עם הדבורים, ושם נחשף לראשונה למחקר מדעי מסודר. הוא פגש במדען וסטודנטים שעשו ניסויי שדה במכוורת, ואחר כך המשיך לעבוד עם החוקר – ד"ר יעקב לנסקי – בפקולטה לחקלאות ברחובות. אשחר החל לימודי תואר ראשון בפקולטה. כעבור שנה עבר ללימודי ביולוגיה בירושלים והמשיך ללמודי תואר שני בביוכימיה באוניברסיטה העברית, שם חקר מקורות עתירי אנרגיה של חיידקים. "בתואר השני נחשפתי לשיטות העבודה המתקדמות ביותר שהיו אז בביוכימיה, דבר שהועיל לי רבות בהמשך", צוטט באתר פרס ישראל.
בסיום התואר שמע כי הפרופ' מיכאל סלע ממכון ויצמן למדע מחפש תלמיד מחקר בתחום האימונולוגיה – חקר מערכת החיסון – והתקבל לדוקטורט בהדרכתו ובהדרכת פרופ' דוד גבעול. נושא המחקר היה פיתוח נוגדנים לדיכוי התגובה החיסונית, על מנת למנוע דחיית איברים מושתלים – תחום שהיה אז בראשיתו. אשחר עמל על פיתוח נוגדנים נגד לימפוציטים מסוג T – אחת מקבוצות התאים החשובות של מערכת החיסון.
הקים את המעבדה הראשונה בישראל בתחום
בסיום הדוקטורט, ב-1972, הגיע בהמלצתו של סלע להשתלמות באוניברסיטת הרווארד האמריקנית, למעבדתו של ברוך בנאסרף, מבכירי האימונולוגים בעולם ולימים חתן פרס נובל. בעבודתו שם המשיך אשחר לחקור ולאפיין את פעילותם של תאי T בתגובה החיסונית. לקראת סיום השתלמותו בארה"ב שמע אשחר על פיתוח שיטה מהפכנית לייצור נוגדנים חד-שבטיים בידי חוקרים מקיימברידג', אנגליה. השיטה מבוססת על יצירת היברידומה, איחוי בין תא סרטני לתא המייצר נוגדן מסוים, וכך מתקבלת תוצאה כפולה: ריבוי מהיר של התאים ויצירת כמות גדולה של נוגדנים ייחודיים. כאשר מוּנה אשחר לחוקר במכון ויצמן למדע, הקים שם את המעבדה הראשונה בארץ לייצור נוגדנים כאלה.
בין עשרות הנוגדנים שייצר, ניצל אשחר את הטכנולוגיה לפיתוח נוגדנים קטליטיים, המזרזים תגובות כימיות, תוך שימוש ביכולת הזיהוי והקישור הייחודית להם. השיטה שפיתח עם עמיתיו עומדת בבסיס מערכות חישה, כמו טכנולוגיות לזיהוי חומרי נפץ וסמים. ואולם כיוון המחקר העיקרי שלו התמקד ברתימת מערכת החיסון למאבק בסרטן. הוא החל לייצר נודגנים חד-שבטיים נגד מרכיבים של תאים סרטניים. במקביל השתמש בשיטה דומה לזו של הנוגדנים להכנת היברידומות המייצרות כמויות גדולות של הקולטנים של תאי T, כדי לאפיין ולחקור אותם טוב יותר.
2 צפייה בגלריה
לרתום את מערכת החיסון נגד תאי סרטן: אימונותרפיה באמצעות טיפול שפעול תאי CAR-T
(צילום: shutterstock)
השילוב בין שני התחומים הוליד רעיון מהפכני. "הנוגדנים טובים מאוד בזיהוי התאים הסרטניים, אך הם אינם מפעילים נגדם תגובה חזקה די הצורך. הצלחנו בהנדסה גנטית לייצר קולטנים של תאי T המכילים את אזור ההכרה בנוגדן, ועל ידי החדרת גנים של הקולטנים המהונדסים לתאי T להכין תא קטלני עם קולטן בעל יכולת זיהוי וקישור של נוגדן", מסביר אשחר. "זו הייתה דרך להפוך את תאי ה-T לספציפיים יותר ויעילים יותר בהפעלת התגובה החיסונית".
השלב הבא היה פיתוח תאי T מהונדסים בעלי יכולת לתקוף תאים סרטניים. "אנו מסוגלים לקחת תאי T מחולה או מתורם תואם, להשתיל בהם את הקולטנים שהוכנו מנוגדן המזהה תאי סרטן, ואז להרבות אותם ולהזריקם לחולה כדי לשדרג ולנתב את התגובה החיסונית שלו להרס הסרטן". במקביל, אשחר וחוקרים אחרים שִכללו את השיטה, ושיפרו את ייצור התאים ואת פעילותם.
לאחר שנים רבות של ניסויים בבעלי חיים, הניסוי הקליני הראשון בשיטה, אצל חולות בסרטן השחלות, נעשה ב-2006. הטיפול לא הצליח למגר את הגידולים משום שהשתמשו בתאים שביטאו כמות קטנה יחסית של קולטנים כדי למנוע פגיעה בתאים בריאים. כעבור כמה שנים שוכללה השיטה, והתקבלו תוצאות חיוביות מאוד אצל חולים בסרטני דם ולימפה. אחר כך נעשו הניסויים בחולים סופניים (ניסויי חמלה). חלקם החלימו ואצל האחרים נרשם שיפור ניכר במצבם. טכנולוגיה פורצת דרך זו משמשת כיום בטיפול בכמה סוגי סרטן והמחקר שמתקדם ברחבי העולם הוביל לפיתוח תרופות חדשניות.
פרופ' זליג הקים בשעתו מעבדה למחקר יישומי בבית החולים איכילוב בתל אביב שבה התמקדה מתמקדת רוב פעילותו. בין השאר הוא פיתח תאים שיוכלו לתקוף גם גידולים מוצקים, וכן קידם דרכים לייעול התגובה נגד הסרטן, להוזלת הטיפול ולשיפור הבטיחות שלו. "הפרס האמיתי שלי הוא הצלת חיים", אמר אשחר לפני קבלת פרס ישראל ב-2015. "חולים שנרפאים חשובים הרבה יותר מכל פרס כספי, כבוד או תהילה".
