האם מה שקורה לנו בבטן יכול להשפיע ישירות על המוח - גם שנים קדימה? מחקר ישראלי רחב היקף ויוצא דופן מספק כעת תשובה מטרידה אך גם מעודדת: לא המשקל הוא שקובע, אלא סוג השומן שאנחנו צוברים. מחקר MRI ארוך טווח ופורץ דרך, בהובלת פרופ' איריס שי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומאוניברסיטת רייכמן, מגלה כי חשיפה מצטברת נמוכה יותר לשומן תוך בטני עמוק (שומן ויסצרלי) קשורה להאטה מובהקת בהזדקנות המוח, לשימור מבנים חיוניים ולתפקוד קוגניטיבי טוב יותר בגיל הביניים המאוחר, וכל זאת ללא קשר ישיר לירידה במשקל.
המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת היוקרתי Nature Communications, נחשב לראשון מסוגו שמחבר בין מדידות MRI חוזרות של המוח לבין חשיפה מצטברת לשומן ויסצרלי לאורך שנים - ובכך מצביע על קשר ישיר בין שומן בטני להזדקנות מוחית ולתפקוד קוגניטיבי.
המחקר מבוסס על הדמיות MRI מתקדמות של המוח והבטן, וכלל 533 נשים וגברים בגיל הביניים המאוחר, שנמצאו במעקב של 5 עד 16 שנים לאחר השתתפותם בארבעה ניסויים קליניים תזונתיים גדולים, מבוקרים וארוכי טווח (DIRECT, CASCADE, CENTRAL ו-DIRECT-PLUS), שהובלו על ידי פרופ' שי, המשמשת גם דיקנית קיימות באוניברסיטת רייכמן ופרופסור באוניברסיטת הרווארד.
במהלך תקופת המעקב בוצעו למשתתפים מדידות MRI חוזרות להערכת השומן הוויסצרלי ומבני המוח, לצד הערכה קוגניטיבית באמצעות מבחן MoCA, מבחן קצר ונפוץ להערכת תפקודים קוגניטיביים כמו זיכרון, קשב, שפה ויכולות חשיבה.
השומן שמסכן את המוח
פרופ' איריס שיצילום: ניר סלקמןהממצאים מצביעים באופן עקבי כי ככל שהחשיפה המצטברת לשומן ויסצרלי, השומן התוך בטני העמוק המקיף את איברי הבטן, הייתה נמוכה יותר לאורך השנים, כך נצפו ציונים קוגניטיביים גבוהים יותר ושימור טוב יותר של מבנה המוח, כולל נפח המוח הכולל, החומר האפור האחראי על עיבוד מידע ותפקודים קוגניטיביים, וכן ההיפוקמפוס שהוא אזור מרכזי בזיכרון ורגיש במיוחד לתהליכי הזדקנות, לצד שימור טוב יותר של ציון תפוסת ההיפוקמפוס (Hippocampal Occupancy Score), מדד מחקרי רגיש לשינויים הקשורים להזדקנות המוח.
במקביל נצפתה האטה בהתרחבות חדרי המוח, שהם חללים הנוטים להתרחב עם אובדן נפח מוחי, תהליך הנחשב לסמן מובהק לאטרופיה מוחית, כלומר ירידה בנפח המוח כתוצאה מאובדן תאי עצב וקשרים ביניהם, תהליך שמואץ נקשר לירידה בזיכרון, בריכוז וביכולות חשיבה.
אחד הממצאים המרכזיים במחקר הוא הייחודיות של השומן הוויסצרלי לעומת מדדים מקובלים אחרים: הקשר בין הצטברות שומן להזדקנות מוחית לא נמצא בשומן תת-עורי שטחי, כלומר השומן שמתחת לעור, לא לשומן התת עורי העמוק וגם לא במדד מסת הגוף (BMI), המשמש בדרך כלל להערכת השמנה כללית, מה שמדגיש כי לא כל סוגי השומן משפיעים באותה צורה על הגוף ועל המוח.
מעבר לכך, נמצא כי ירידה בשומן הוויסצרלי במהלך התערבות תזונתית של 18 חודשים ניבאה שימור טוב יותר של מבני המוח גם 5 ו-10 שנים לאחר מכן, וזאת גם לאחר שנלקחו בחשבון הירידה במשקל וגורמים נוספים, כך שהגורם המשמעותי אינו הירידה במשקל כשלעצמה אלא הפחתת השומן התוך בטני העמוק.
איזה שומן איבדתם?
כאן עולה שאלה מרכזית: איך ניתן לדעת אם הירידה במשקל אכן משקפת הפחתה של השומן הנכון? "זו שאלת מיליון הדולר", אומרת פרופ' שי. "הירידה במשקל צריכה להיות ירידה איכותית – לא רק כמה קילוגרמים ירדו, אלא מאיזה מרכיב בגוף: שומן, מסת שריר, או סוג שומן פחות רלוונטי".
לדבריה, במיוחד בעידן זריקות ההרזיה, יש חשיבות להבנה מה בדיוק יורד, שכן לעיתים מתרחשת גם ירידה משמעותית במסת שריר. "נכון להיום אין סמנים פשוטים בבדיקות דם שמאפשרים לזהות ירידה בשומן ויסצרלי, והדרך המדויקת להעריך זאת היא באמצעות הדמיה. אנחנו פועלים לפיתוח סמנים שיאפשרו לזהות זאת בצורה נגישה יותר".
פוטנציאל מניעתי משמעותי
אז מה עומד מאחורי הקשר בין שומן בטני להזדקנות מוחית? לפי ניתוחי המחקר, התשובה עוברת דרך איזון רמות הסוכר בדם: נמצא כי רמות גלוקוז בצום ו-HbA1c, מדד המשקף את רמות הסוכר הממוצעות לאורך זמן, היו הגורמים היחידים שניבאו את קצב השינויים במבנה המוח, בעוד שסמני שומנים בדם או דלקת לא הראו קשר דומה. "איזון רמות הסוכר הוא הגורם המרכזי שמקשר בין שומן ויסצרלי ללונג'וויטי של המוח", מדגישה פרופ' שי. "מצאנו שזהו המשתנה שהסביר בצורה הטובה ביותר את ההשפעה המגנה על המוח, יותר ממדדים אחרים שבדקנו כמו שומנים בדם או דלקת".
ד"ר דפנה פכטרצילום: אלבום פרטיהמשמעות היא שהבעיה אינה רק כמות השומן, אלא ההשפעה המטבולית שלו – ובעיקר הפגיעה באיזון הסוכר, שעלולה להאיץ תהליכי ניוון מוחי.
בהקשר רחב יותר, מצביעים החוקרים על פוטנציאל מניעתי משמעותי. "המוח מאבד נפח באופן טבעי עם השנים, והאתגר הוא להאט את התהליך הזה", אומרת פרופ' שי. "הממצאים שלנו מראים שככל שהחשיפה לשומן ויסצרלי נמוכה יותר לאורך החיים, כך ניתן להאט את קצב הירידה בנפח המוח ולשמור טוב יותר על תפקודו".
ומה ניתן לעשות בפועל? לפי החוקרים, ישנם צעדים שמכוונים דווקא להפחתת שומן ויסצרלי, בהם פעילות גופנית אירובית מתונה, הפחתת פחמימות פשוטות ואימוץ תזונה ים תיכונית ירוקה. "ראינו שהתזונה הזו מובילה להפחתה משמעותית יותר של שומן ויסצרלי לעומת דפוסים תזונתיים אחרים", אומרת פרופ' שי, "היא כוללת הפחתה ניכרת בצריכת בשר אדום, צריכה נמוכה יותר של פחמימות, והדגשה של רכיבים מהצומח כמו תה ירוק, מנקאי ואגוזי מלך".
לשאלה האם ניתן לא רק למנוע אלא גם לשקם פגיעה מוחית, התשובה עדיין אינה חד-משמעית. "בשלב זה אנחנו מתמקדים במניעה, לגבי שיקום מדובר בכיוון מחקרי שיידרש להיבחן בהמשך", אומרת פרופ' שי, ומוסיפה כי כבר כעת ברור שמדובר במנגנון ייחודי: "השומן הוויסצרלי מפריש חומרים בעלי השפעה מזיקה, תהליך שלא ראינו בשומן תת-עורי".
מה כן חשוב לבדוק
גם בכל הנוגע למדדים המקובלים לבריאות, הממצאים מאתגרים תפיסות רווחות. "BMI כבר אינו מדד מספק להערכת בריאות או הצלחה בירידה במשקל", אומרת פרופ' שי. "הוא לא משקף את הרכב הגוף ולא מאפשר להבין היכן מצטבר השומן. היקף מותן יכול לתת אינדיקציה קרובה יותר לשומן בטני, אבל גם הוא אינו מדויק, ובכל מקרה BMI אינו יעד מבחינתנו ואינו קשור לשימור בריאות המוח".
3 צפייה בגלריה
בדיקות MRI חוזרות אפשרו לעקוב אחרי שינויים במבנה המוח לאורך שנים
(צילום: Shutterstock)
ד"ר דפנה פכטר, המחברת הראשונה של המחקר, מוסיפה כי "המשקל לבדו אינו מדד רגיש לשינויים המטבוליים העמוקים שמתרחשים בגוף. מצאנו שגם כאשר הירידה במשקל מתונה, ירידה מתמשכת בשומן הוויסצרלי, כפי שנמדדה לאורך זמן, היא זו שנקשרת לשימור מבנה המוח ולהאטת קצב האטרופיה".
חשיבות המחקר טמונה בכך שמדובר במחקר הגדול והארוך ביותר עד כה שמקשר בין חשיפה מצטברת לשומן ויסצרלי לבין קצב הזדקנות מוחית ותפקוד קוגניטיבי באמצעות מדידות MRI, כאשר השילוב בין מדידות חוזרות של שומן בטני, מבני מוח ותפקוד קוגניטיבי מאפשר לראשונה לזהות יעד מטבולי ספציפי, ולא השמנה כללית, כגורם סיכון לבריאות המוח.
המחקר נערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף חוקרים מאוניברסיטאות הרווארד, לייפציג וטוליין, לצד המרכז למחקר גרעיני בדימונה, המרכז הרפואי בריאותא ובית החולים סורוקה, ובהשתתפות שורה ארוכה של חוקרים ישראלים מתחומי הרפואה, התזונה ומדעי המוח; מחקרה של פרופ' איריס שי מומן באמצעות מענקים מקרן המחקר הגרמנית (DFG) ומקרן ERA-4-Health.
בין החוקרים הישראלים שנטלו חלק במחקר: הדר קליין, עומר קמר, דנה תמר גולדברג תורן, ליאב אלופר, נועה אבשטיין קרמני, תומר אטלס, עמית יערי, עידן חגבי, ד"ר יואש חסידים, פרופ' אילן שלף, פרופ' מוטי סלטי, פרופ' אסף רודיך, ד"ר אורי יואל, ד"ר גל בן-אריה, ד"ר ענת יסקולקה מאיר, ד"ר אלון קפלן, ד"ר גל צבאן, ד"ר הילה זליכה, ד"ר כרמי ברטל ופרופ' גליה אבידן.
