נגיף שעד כה נחשב לכזה שאינו עובר לבני אדם זוהה אצל מטופל שמת בצרפת: רשויות הבריאות במדינה הודיעו היום (חמישי) כי גבר שסבל מדיכוי חיסוני חמור נדבק בנגיף שמונדה (Shamonda), המוכר בעיקר כנגיף הפוגע בבקר. לפי משרד הבריאות הצרפתי, זהו הזיהוי המתועד והמדווח הראשון של הנגיף באדם.
לפי דיווח ברשת BFMTV, המטופל טופל במרכז הרפואי האוניברסיטאי של ליון (HCL) בשל מחלה קשה, ומת בתחילת אוקטובר. "עד כה נחשב נגיף שמונדה לנגיף שאינו עובר לבני אדם. הזיהום אצל מטופל זה מהווה את הזיהוי המתועד והמדווח הראשון של הנגיף באדם", נמסר ממשרד הבריאות הצרפתי.
הדמיה של יבחוש מהסוג Culicoides
הדמיה של יבחוש מהסוג Culicoides
הדמיה של יבחוש מהסוג Culicoides
(נוצר באמצעות בינה מלאכותית)
בדיווח נוסף באתר הצרפתי Presse Agence נמסר כי המטופל פיתח לפני מותו סיבוכים מוחיים, שככל הנראה קשורים לזיהום. ההשערה הנבדקת היא שנדבק בעקיצת יבחוש מהסוג קוליקואידס (Culicoides) במזרח צרפת, באזור שבו דווח על פעילות הנגיף בבעלי חיים. החקירה הקלינית, המעבדתית והאפידמיולוגית נמשכת.
הרשויות מדגישות כי מדובר במקרה חריג אצל מטופל שסבל מדיכוי חיסוני חמור, וכי בשלב זה לא זוהה סיכון לאוכלוסייה הכללית. המקרה דווח גם לארגון הבריאות העולמי ולמרכז האירופי לבקרת מחלות ומניעתן. גם סוכנות הידיעות "רויטרס" דיווחה על הזיהוי הראשון באדם ועל הערכת הרשויות בנוגע לסיכון לציבור.

"מקרה חריג"

פרופ' אייל לשם, מומחה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי שיבא, מסביר כי שמונדה משתייך למשפחה רחבה של נגיפים המועברים בעקיצות יתושים וחרקים עוקצים וגורמים למחלות חום ביונקים שונים. "שמונדה גורם בדרך כלל לחום בבקר. כאן, לראשונה, מדווח על אדם שנדבק בנגיף, פיתח מחלה קשה ומת. זה מקרה חריג, משום שנגיפים מותאמים בדרך כלל למאכסן מסוים, ומעבר בין מינים הוא אירוע נדיר", הוא אומר.
פרופ' אייל לשם מומחה למחלות זיהומיותפרופ' אייל לשםצילום: יעקב לויט, יחידת צילום שיבא
פרופ' טל ברוש, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד ומרכז הצוות לטיפול במגיפות במשרד הבריאות, מוסיף כי עד כה הנגיף היה מוכר בעיקר כבעיה חקלאית. "הוא פוגע בבעלי חיים אוכלי עשב ועלול לגרום לאובדן הריונות ולמומים מולדים בצאצאים שלהם", הוא מסביר.
שני המומחים מצביעים על הדיכוי החיסוני החמור שממנו סבל המטופל כפרט משמעותי להבנת המקרה. "יש מחוללי מחלה, ובהם נגיפים וחיידקים, שאינם גורמים למחלה באנשים בריאים, אבל עלולים לגרום למחלה אצל מדוכאי חיסון. לפי הדיווחים, זה כנראה ההסבר לאירוע הנוכחי", אומר פרופ' לשם. לדבריו, יש נגיפים קרובים לשמונדה שכבר מוכרים כמחוללי מחלה בבני אדם, ובהם נגיף אורופוצ'ה (Oropouche), שעליו דווח באמריקה הלטינית, אך שמונדה עצמו לא זוהה בעבר באדם.
פרופ' ברוש מדגיש כי יש להבחין בין שני הסברים אפשריים להדבקה. "לפעמים נגיף של בעלי חיים עובר שינויים והופך מותאם יותר לבני אדם, וזה מדאיג. אבל ייתכן גם שמערכת החיסון של אדם חלשה כל כך, שגם נגיף שאינו מותאם לבני אדם יכול לפגוע בו", הוא אומר. "על פניו, כרגע אין משהו שמדאיג במיוחד".
פרופ' טל ברושפרופ' טל ברושצילום: אלבום פרטי

נגיף שמונדה: מי אתה?

נגיף שמונדה אינו חדש. לפי משרד החקלאות הצרפתי, הוא זוהה לראשונה בניגריה באמצע שנות ה-60, ובהמשך דווח באופן ספורדי במערב אפריקה, במזרחה ובדרומה, וכן ביפן. בקיץ 2026 הוא הופיע לראשונה גם בגרמניה, בשווייץ ובצרפת.
שמונדה שייך לסוג אורתובוניה-וירוס ולקבוצת נגיפים המכונה סימבו, שאליה משתייכים גם נגיפי שמלנברג ואקבנה. הוא מועבר לבעלי חיים בעיקר באמצעות יבחושים עוקצים מהסוג קוליקואידס, ובקר נחשב למאכסן העיקרי שלו. לפי משרד החקלאות הצרפתי, אין ראיות להעברה ישירה משמעותית בין בעלי חיים, למעט העברה מהאם לעובר במהלך ההיריון.
בחודשים שקדמו לזיהוי באדם, עסקו כלי תקשורת בצרפת בהתפשטות הנגיף במשקי בקר. באתר Lyon Capitale דווח באוגוסט על פרות שסבלו מחום ומשלשולים, לצד ירידה בתנובת החלב, במשקים במזרח המדינה. אחד המגדלים תיאר אובדן של כ-4,000 ליטר חלב בתוך עשרה ימים, כעשירית מהייצור שלו.
בספטמבר דיווח העיתון La Dépêche על זיהוי הנגיף במשק בדרום מחוז ז'רס, במסגרת התפשטות שכבר הקיפה באותה עת 37 מחוזות בצרפת. לפי עדכון של ארגון בריאות בעלי החיים במחוז קנטאל מ-20 באוקטובר, הנגיף כבר זוהה בבדיקות PCR ב-54 מחוזות במדינה.
המעקב אחר הנגיף התרחב בחודשים האחרונים גם למינים נוספים. המכון השווייצרי לווירולוגיה ואימונולוגיה דיווח על זיהויו בעוברים של פרות לאחר הפלות ובדגימות מוח של סוסים שסבלו מהפרעות במערכת העצבים המרכזית.
בסוף ספטמבר דיווחה רשת המעקב הצרפתית למחלות סוסים, RESPE, על זיהוי חומר גנטי של הנגיף בדמו של סוס עם תסמינים נוירולוגיים במחוז ארו. ברשת הבהירו כי עצם זיהוי הנגיף אינו מוכיח שהוא האחראי לתסמינים, וכי נדרשות בדיקות נוספות כדי לברר את משמעות הממצא.