בשיתוף בית החולים השיקומי מדיקל קר
"הרפואה הקונבנציונלית מתנהגת כמו מוסך", אומר שאולי הרציק פז, מנכ"ל בית החולים השיקומי מדיקל קר. "מגיע אדם עם בעיות, והתפקיד של המוסך הוא לתקן. החלק החסר הוא שאף אחד לא מדבר עם הנהג, רק עם האוטו. אבל אם הנהג רשלן - ברור שהרכב הזה ימשיך להגיע למוסך כל הזמן".
לפי התפיסה האינטגרטיבית, שעומדת בבסיס הגישה של מדיקל קר, המחלה היא לרוב התוצאה, אך חשוב להתייחס גם לסיבה. הרציק מסביר כי "בוועדת מומחים בין תחומית שמינה משרד הביטחון קבעו כי קיים קשר סיבתי בין פוסט-טראומה לבין התפתחות 7 מחלות נפוצות, בהן סוכרת סוג 2 ויתר לחץ דם", הוא אומר. "עם הסטרס הקיים והמצב הביטחוני המתמשך במדינה בשנים האחרונות, אפשר להסיק שאנחנו עומדים לראות יותר אנשים חווים מחלת כמו אירועים מוחיים, סרטן, פיברומיאלגיה. Disease, במשמעות המילולית שלה, היא חוסר נינוחות, חוסר שקט. נמצא קשר גם בין מחלות אוטואימוניות וסטרס מוגבר ומתמשך. המחלה היא תוצאתית ומתפתחת לאורך זמן אחרי משבר בחיים". השיקום האינטגרטיבי, לדבריו, לא בא לבטל את הרפואה הקונבנציונלית - אלא להשלים אותה. "לצד הניתוח והפיזיותרפיה, אנחנו מוסיפים שכבה שלמה שנועדה לתת לגוף ולאדם עצמו את המשאבים האמיתיים להחלים".
"מטופלים מתיישבים על כיסא גלגלים כי איבדו את הרצון ללכת"
מדיקל קר מציע פרוטוקול טיפולי משולב של גוף, נפש ורוח. בית החולים מפעיל תוכניות ייעודיות לחולים אונקולוגיים, למי שעברו מחלות קשות, ולמשתקמים לאחר אירועי ה-7 באוקטובר - לרבות סדנאות לחיילי מילואים למניעת PTSD וחיזוק החוסן הנפשי.
לפי הרציק פז, מודל העבודה האינטגרטיבי נשען על שלושה עמודים. הראשון הוא חיוניות בסיסית - רמת האנרגיה הכוללת של האדם, הנקבעת על ידי הרגלי שינה, תזונה מותאמת אישית, פעילות גופנית וחשיפה לשמש ולטבע. "ככל שהחיוניות של הגוף נמוכה יותר, הגוף חשוף יותר למחלות ופחות יודע להתמודד עם וירוסים וחיידקים, ובהתאם גם השיקום שלו הרבה יותר איטי ומורכב - זה הבדל שיכול להתבטא בימים בודדים לעומת חודשים שלמים של החלמה. לא נולדנו לחיות תחת תאורת ניאון, הגוף צריך ויטמין D, אוויר, תנועה. אנחנו צריכים ללמד אנשים איך ומתי לאכול, איך לישון, ואיך לשלב את הדברים האלה גם להמשך החיים. אלה כלים שנשמעים בסיסיים, אך נעדרים לחלוטין ממרבית מחלקות השיקום המסורתיות".
שאולי הרציק פז, מנכ"ל בית החולים השיקומי מדיקל קרצלם: אנטון פיליןהעמוד השני הוא הורדת "סטרסורים" - הגורמים הנפשיים שמכניסים את מערכת העצבים לדריכות מתמדת. "אדם שעבר התקף לב מפחד ללכת לישון", מסביר הרציק פז. "מי שנפגע בתאונת דרכים מתמודד עם שאלות קיומיות - מי ישלם את המשכנתא, מה יהיה עם הזוגיות, האם אחזור לעבוד, ולעיתים גם עם אשמה. לאדם כזה אין מוטיבציה לחיות ולהחלים. מרגע שאדם עובר אירוע מסכן חיים, נוצרים בו סטרסורים שמוציאים את הגוף מוויסות. הם שוחקים את יכולת ההחלמה של הגוף ומייצרים בתוכנו מחלות נוספות - לחץ דם, סוכרת, קרוהן, בעיות עיכול". הוא מספק דוגמה מהעולם הגריאטרי על הקשר בין גוף ונפש: "חלק גדול מהמטופלים שמתיישבים על כיסא גלגלים לא עושים זאת בגלל אי-יכולת פיזית - אלא כי איבדו את הרצון לעמוד וללכת. ברגע שהם מתיישבים, יורדת מסת השריר, ואז גם פיזית הולך ונהיה קשה יותר לקום".
העמוד השלישי הוא חיבור למשמעות - ממד שהרפואה הקלאסית נוטה לדחוק לשוליים. "מי שיוצא ממשבר בריאותי עומד בפני צומת - לחיות בצל הפחד שהמחלה תחזור, או לבחור מסלול אחר - לשאול מי הוא רוצה להיות, מה חשוב לו, ואיך הוא בוחר להשקיע את הזמן. כשאדם נמצא במקום של הכרת תודה ורצון לחיות, גם הביולוגיה שלו תתמוך באריכות חיים. יש מחקרים רבים שמראים שהמצב הזה משפר את בריאות הגוף. השילוב של שלושת העמודים לצד הטיפול הרפואי הקונבנציונלי הוא לב ליבה של הגישה האינטגרטיבית".
לעקוף את מנגנוני השכל
דוד מעוז ישראל, ראש סקטור הפסיכולוגיה במדיקל קר, מסביר שתפקיד הפסיכולוג בשיקום אינטגרטיבי שונה מהותית מתפקידו הקונבנציונלי. "המטרה של הטיפל הנפשי בשיקום שלנו היא גיוס המערכת הנפשית לשירות ההחלמה הפיזית", הוא מסביר. "בשונה מטיפול פסיכולוגי קלאסי שבו הפסיכולוג משאיר את המרחב פתוח לגמרי, כאן אנחנו כל הזמן מחברים בין מה שהמטופל מביא לבין איך שזה קשור לתהליך השיקומי שלו. אנחנו רוצים לתמוך בו בשלב הקריטי הזה, שבו נותנים קדימות לתהליך הפיזיולוגי, ולמצות את הפוטנציאל של התהליך."
דוד מעוז ישראל, ראש סקטור הפסיכולוגיה במדיקל קרצלם: אלכס לפינרבפועל, הפסיכולוג עוסק בשאלות שנראות פשוטות, אך קריטיות להחלמה: האם המטופל ישן מספיק? האם הכאב שהוא חווה בתרגילים נתפס בעיניו כסכנה שממנה צריך להימנע, במקום כחלק מהתהליך? "כשמסתכלים על מדדי החיוניות, המטרה שלנו היא לחשוב באיזה אופן המצב הפסיכולוגי של המטופל משפיע על השינה, התזונה וההתמודדות עם הכאב", מסביר מעוז ישראל. "כשמטופל תופס את כאב הפיזיותרפיה כאיום, הוא יפסיק לתרגל ויעצור את ההחלמה. עבודת הפסיכולוג היא לשנות את התפיסה הזו מבפנים - וכך לפתוח מחדש את הדלת לתהליך השיקומי".
לטובת זאת, נעשה שימוש גם בכלים מעבר לשיחות. "אם הערוץ השיחתי פחות מקדם את המטופל בזמן הקצר שיש לנו, אנחנו משלבים טיפולים בערוצים לא-מילוליים, שמאפשרים לנו להתקרב יותר לחוויה, לעקוף את מנגנוני השכל - ולעזור לו לעשות תהליך שיקומי בזמן קצר יותר". בין הכלים: טכניקות כגון נשימה ודמיון מודרך לוויסות מיידי של מערכת העצבים, CBT וטיפולים דרך תנועה, קול ומוזיקה. לצידם, השיקום כולל רפואה משלימה - דיקור, עיסוי רפואי ורפלקסולוגיה, על מנת להפחית סטרס כך שהגוף יוכל להשקיע את משאביו בהחלמה. "המטרה שלנו היא לבנות תכנית טיפול שנותנת את כל המענים כדי שהמטופל יוכל לגייס את המערכת העצבית שלו לטובת ההחלמה".
אחד המרכיבים המבדילים של המודל הוא ההתמקדות לא רק בחזרה לנקודת הפתיחה, אלא בצמיחה שמעבר לה. מעוז ישראל מתאר דפוסים שהצוות פוגש שוב ושוב: מטופל שחש שהפציעה "מגיעה לו" ואינו מרשה לעצמו להחלים; מי שחברו נפגע קשה ממנו בתאונה, ולא מאפשר לעצמו להשתקם לפניו; ומי שהפציעה, בלי שהוא מכיר בכך, מביאה עמה מרחב של תשומת לב משפחתית שלא היה לפניה. "הסוגיות האלה פועלות על ההחלמה בצורה שקטה וחזקה מאוד", הוא אומר. "הפציעה מאפשרת לכל אדם להיפגש עם אזורים של כאב מוקדם שהוא נושא באישיות שלו - ולכן היא יכולה להיות הזדמנות לעיבוד אמיתי, לא רק שיקום. אנחנו לא עוזרים לאדם רק להגיע ממינוס אחד לאפס, אנחנו רוצים להגיע מאפס לאחת. זה תהליך של צמיחה פוסט-טראומטית - אי אפשר לחזור בדיוק למה שהיינו. אנחנו רוצים להשתמש במשבר כמנוע לצמיחה, לחבר את האדם למשמעות מחודשת, לייעוד, ובחזרה לחברה ולחיים".
בשיתוף בית החולים השיקומי מדיקל קר
