כשסיבלה מרקיס בת ה-28 מתה ביום חמישי האחרון אחר הצהריים בבית חולים בעיר מוג'י גואסו שבברזיל, אמה כבר שכבה תחת סדציה - טשטוש תרופתי עמוק - בבית חולים אחר בעיר. מריה אליזבט נוגיירה דה סילבה, בת 56, לא ידעה שבתה היחידה הלכה לעולמה. בני המשפחה עברו מבית החולים לבית העלמין והחלו להיפרד מסיבלה. ואז, במהלך הלילה, הגיעה שיחת טלפון נוספת. בשעה 01:58 הודיע בית החולים שגם מריה מתה.
גלריה
מתו בהפרש של 10 שעות אחת מהשנייה. מריה אליזבט נוגיירה דה סילבה וסיבלה מרקיס לצד אב המשפחה שנותר לבדו
(צילום: מתוך האינסטגרם של סיבלה מרקיס)
פחות מ-10 שעות הפרידו בין מותן של האם והבת, שבמשך חודשים התמודדו במקביל עם שתי מחלות שונות לחלוטין: סיבלה עם סרטן נדיר שמקורו בבלוטת יותרת הכליה, ומריה עם סרטן לבלב אגרסיבי. לפי קרובי משפחתן, השתיים נהגו לדבר ביניהן על האפשרות שאחת מהן תמות ראשונה. "אף אחת מהן לא רצתה לראות את השנייה מתה", סיפר קרוב המשפחה רווילסון לאנדרו דה קוסטה לתקשורת בברזיל. בסופו של דבר, באופן מצמרר, אף אחת מהן גם לא נאלצה לקבל את הבשורה.
רישומי עיריית מוג'י גואסו מאמתים את הרצף החריג: מותה של סיבלה נרשם ב-24 בספטמבר, ומותה של אמה ב-25 בספטמבר. למחרת נערכו טקסי הפרידה מאם ובתה באותו בית עלמין. סיבלה נקברה בשעה 10:00 ומריה כחצי שעה אחריה.
המלחמה הארוכה הכניעה אותה
הראשונה לחלות הייתה הבת סיבלה. לפי קרוביה, הסימנים הראשונים החלו בסוף 2023. בהמשך התברר כי בבלוטת יותרת הכליה שלה התפתח גידול נדיר. סיבלה עצמה סיפרה ברשתות החברתיות כי הגידול הגיע לגודל של כ-10 ס"מ וכבר עירב את הכליה הסמוכה.
בלוטות יותרת הכליה, המכונות גם בלוטות האדרנל, הן שתי בלוטות קטנות הממוקמות מעל הכליות. למרות הקרבה האנטומית, הן אינן חלק מהכליה: תפקידן לייצר הורמונים חשובים המעורבים בין היתר בוויסות לחץ הדם, חילוף החומרים ותגובת הגוף למצבי לחץ.
לדברי סיבלה, הדרך לאבחנה לא הייתה פשוטה. היא הרגישה שמשהו אינו כשורה, אולם הבדיקות הראשונות לא סיפקו הסבר. לבסוף, כאבים באזור הכליה הובילו אותה לבדיקת CT שבה התגלה הגידול. באוגוסט 2024 היא עברה את הניתוח הראשון. בהמשך עברה ניתוחים נוספים, טיפולים כימותרפיים וטיפולים תרופתיים.
סירבה לתת למחלה להגביל אותה. סיבלה מרקיס
(צילום: מתוך האינסטגרם של סיבלה מרקיס)
אחד השלבים הקשים ביותר הגיע בסוף 2025. בעקבות אחד הניתוחים התפתחו זיהומים ומצבה של סיבלה הידרדר בצורה קשה. היא אושפזה במשך תקופה ממושכת, ובשלב מסוים בני המשפחה נקראו לבית החולים משום שהצוות חשש שלא תשרוד.
אמה, סיפרו בני המשפחה, נשארה לצדה. קרובת משפחה סיפרה כי מריה אף צמה במשך 24 שעות והתפללה להחלמת בתה. סיבלה שרדה את המשבר, השתחררה מבית החולים וחזרה בהדרגה לעבוד, להיפגש עם חברים ואף לטייל, אף שנותרה עם טרכאוסטומיה - פתח מלאכותי בקנה הנשימה המאפשר נשימה - ועם שקית קולוסטומיה, שאליה מנוקזת צואה לאחר יצירת פתח מהמעי אל דופן הבטן.
סיבלה ניהלה עסק לשיווק דיגיטלי והמשיכה לעבוד במהלך הטיפולים. חבריה סיפרו כי התעקשה שלא להפוך את המחלה לזהות המרכזית שלה. "היא מעולם לא הפסיקה לחיות", תיארה אחת מחברותיה. אלא שבתוך המשבר של הבת החלה גם האם לחלות.
חשבה שמדובר באבנים בכיס המרה
מריה אליזבט, שהייתה מוכרת לבני משפחתה וחבריה בשם "ביה", עסקה בטיפול בבעיות כף הרגל בסלון משפחתי ותיק בעיר. היא פנתה לבדיקה לאחר שסברה כי היא סובלת מבעיה בכיס המרה, ככל הנראה אבנים. הבדיקות הובילו לבשורה אחרת לחלוטין: התגלה בגופה סרטן לבלב שתואר על ידי בני המשפחה כאגרסיבי.
בניגוד למחלה הממושכת של סיבלה, מצבה של מריה הידרדר במהירות. היא סבלה מכאבים עזים ונזקקה בין היתר למורפין כדי להקל עליהם. ב-17 בספטמבר היא אושפזה. סיבלה עוד הספיקה להגיע לבקר את אמה בבית החולים, אך במהלך השבוע שלאחר מכן הידרדר גם מצבה שלה והיא אושפזה מחדש.
ביום חמישי, 24 בספטמבר, שתי הנשים כבר שכבו בבתי חולים שונים במוג'י גואסו.
בשעה 16:00 מתה סיבלה. מריה הייתה באותה עת תחת סדציה ולא הייתה מודעת למותה של בתה. המשפחה החלה בהכנות להלוויה ובפרידה מהצעירה.
כעבור תשע שעות ו-58 דקות, בשעה 1:58, התקבלה הבשורה השנייה. מריה מתה בבית החולים שבו הייתה מאושפזת. בני המשפחה קיבלו את ההודעה בזמן שעדיין התאבלו על סיבלה ועסקו בסידורי ההלוויה הצפויה.
סיבלה הייתה בת יחידה. בתוך לילה אחד איבד אביה את אשתו ואת בתו היחידה. קרוב משפחה סיפר כי כעת קשה לו במיוחד לחזור לבית המשפחה הריק.
לא ידעה שבתה הלכה לעולמה. מריה אליזבט נוגיירה דה סילבה
(צילום: מתוך האינסטגרם של סיבלה מרקיס)
לא ניתן לקשר בין המקרים
למרות סמיכות הזמנים החריגה, אין בדיווחים הרפואיים או המשפחתיים עדות לכך שהיה קשר ישיר בין שני מקרי המוות. גם אין ראיה לכך שמותה של אחת גרם בדרך כלשהי למותה של האחרת מלבד צירוף מקרים יוצא דופן.
השתיים חלו בסוגי סרטן שונים והיו מאושפזות בנפרד. מריה הייתה בשלב קשה של סרטן הלבלב, סבלה מכאבים משמעותיים וכבר הייתה מורדמת תחת טשטוש תרופתי. סיבלה, שהתמודדה במשך תקופה ארוכה עם גידול ממאיר נדיר ועם שורה של ניתוחים וסיבוכים, אושפזה מחדש באותו שבוע לאחר שמצבה הידרדר.
כלומר, ההסבר הנתמך כיום במידע הקיים הוא פשוט יותר - וחריג בפני עצמו: שתי נשים מאותה משפחה, שהיו חולות במחלות אונקולוגיות קשות ונפרדות, הגיעו במקרה לשלב הסופי של מחלתן כמעט באותו זמן.
הפרסומים אינם כוללים דוחות רפואיים מלאים או תעודות פטירה המפרטות מה היה מנגנון המוות המיידי אצל כל אחת מהן - למשל זיהום, כשל של איבר מסוים או סיבוך אחר של המחלה. לכן אי אפשר לקבוע רפואית מה בדיוק התרחש בגופן בשעות האחרונות, מעבר לכך שהתקשורת המקומית והמשפחה מייחסות את מותן למחלות הסרטן שמהן סבלו.
גם העובדה שמדובר באם ובת אינה מוכיחה שקיים קשר תורשתי בין המחלות. סרטן הלבלב וסרטן ראשוני של יותרת הכליה יכולים במקרים מסוימים להיות קשורים לתסמונות גנטיות, אבל אין בפרסומים על המשפחה מידע על בדיקות גנטיות או על תסמונת תורשתית כלשהי. מכיוון שגם סוגו המדויק של הגידול של סיבלה לא פורסם, לא ניתן להסיק ששני מקרי הסרטן קשורים זה לזה.
לא נמצא קשר בין המחלות. המשפחה בטיול לפני מספר חודשים
(צילום: מתוך האינסטגרם של סיבלה מרקיס)
סרטן יותרת הכליה: מחלה נדירה מאוד
המונח "סרטן יותרת הכליה" כולל כמה סוגים שונים של גידולים ממאירים, ולכן במקרה של סיבלה חשוב לסייג: המשפחה והתקשורת בברזיל לא פרסמו את האבחנה הפתולוגית המלאה שלה, ולכן לא ניתן לקבוע בוודאות מאיזה סוג תאים התפתח הגידול.
בלוטות יותרת הכליה, המכונות גם בלוטות האדרנל, הן שתי בלוטות קטנות הנמצאות מעל הכליות. הן אינן חלק מהכליות עצמן, אלא בלוטות אנדוקריניות שמייצרות הורמונים שונים, ובהם קורטיזול ואלדוסטרון. הורמונים אלה משפיעים בין היתר על לחץ הדם, איזון המלחים ותהליכים נוספים בגוף. לפי האגודה למלחמה בסרטן, כל בלוטה מורכבת משני חלקים עיקריים: הקליפה החיצונית והליבה הפנימית. סרטן שמקורו בקליפה נקרא קרצינומה אדרנוקורטיקלית, ואילו גידול שמקורו בליבה נקרא פיאוכרומוציטומה.
סרטן שמקורו בקליפת יותרת הכליה הוא מחלה נדירה מאוד. בחלק מהמקרים התאים הסרטניים מייצרים כמויות עודפות של הורמונים, ואז המחלה עלולה להתבטא בתסמינים כמו יתר לחץ דם, חולשת שרירים, סוכרת ושינויים הורמונליים. במקרים אחרים הגידול אינו גורם להפרשת יתר של הורמונים, והתסמינים יכולים לכלול כאבי בטן או גב, נפיחות בבטן, בחילות והקאות, שינויים בלתי מוסברים במשקל ואובדן תיאבון.
מחלה נדירה. מרקיס
(צילום: מתוך האינסטגרם של סיבלה מרקיס)
לאחר האבחנה מבצעים בדיקות שנועדו לקבוע עד כמה המחלה התפשטה. בגידולים של קליפת יותרת הכליה, גידול שגודלו יותר מחמישה סנטימטרים אך לא התפשט לרקמות שסביב הבלוטה מוגדר שלב 2; בשלבים מתקדמים יותר המחלה יכולה להתפשט לרקמות סמוכות, לבלוטות לימפה ולאיברים אחרים.
הטיפול המרכזי בסרטן יותרת הכליה הוא ניתוח להסרת הגידול. לעיתים יש צורך להסיר גם את בלוטת יותרת הכליה עצמה, רקמות סמוכות או בלוטות לימפה באזור. כאשר המחלה התפשטה לאזורים סמוכים עשוי להידרש ניתוח מורכב יותר. אפשרויות טיפול נוספות כוללות כימותרפיה וקרינה, בהתאם לסוג הגידול, לשלב המחלה ולמצבו של המטופל.
במקרה של סיבלה ידוע מהפרסומים כי מדובר היה בגידול נדיר ביותרת הכליה שהגיע לגודל של כ-10 ס"מ ואף עירב את הכליה הסמוכה. היא עברה כמה ניתוחים וכן טיפולים כימותרפיים ותרופתיים. עם זאת, מאחר שלא פורסם הדוח הפתולוגי שלה, אי אפשר לקבוע כי מדובר היה דווקא בקרצינומה אדרנוקורטיקלית.
סרטן הלבלב: הסכנה שבגילוי המאוחר
סרטן הלבלב שממנו סבלה מריה שונה לחלוטין. הלבלב הוא בלוטה מוארכת הנמצאת עמוק בחלל הבטן, מאחורי הקיבה ובסמוך לעמוד השדרה. יש לו שני תפקידים מרכזיים: הפרשת אנזימים המסייעים לעיכול, וייצור הורמונים כמו אינסולין שאחראים בין היתר לוויסות רמת הסוכר בדם. יותר מ-90% מגידולי הלבלב השכיחים מתפתחים בחלק האקסוקריני של האיבר, שמייצר את אנזימי העיכול. הסוג הנפוץ ביותר הוא אדנוקרצינומה של צינורות הלבלב.
מהו סרטן הלבלב? צפו בהסבר המלא של ד"ר ארז הסניס מרמב"ם
אחת הבעיות המרכזיות במחלה היא שבשלביה הראשונים היא יכולה להתפתח כמעט ללא סימנים ברורים. כפי שהסביר ד"ר ארז הסניס, רופא בכיר ביחידה למניעת ממאירויות במערכת העיכול במכון הגסטרואנטרולוגי ברמב"ם וחוקר סרטן הלבלב. לדבריו, המיקום העמוק של הלבלב מקשה על גילוי מוקדם, והמחלה נוטה "לתת את האותות שלה מאוד מאוחר". סרטן הלבלב עלה לכותרות באחרונה בישראל בעקבות הפוסט החשוף של שלי יחימוביץ, שבו סיפרה שהיא אובחנה עם אותו סוג סרטן.
ד"ר ארז הסניסצילום: דוברות רמב"םכאשר מופיעים תסמינים הם יכולים לכלול כאבים בבטן העליונה או בגב, ירידה בלתי מוסברת במשקל, אובדן תיאבון, עייפות, בחילות ולעיתים צהבת - הצהבה של העור ולובן העיניים כתוצאה מחסימה של דרכי המרה. חלק מהתסמינים דומים לבעיות שכיחות בהרבה במערכת העיכול, ולכן החולים אינם מגיעים תמיד מיד לבירור אונקולוגי.
גם סיפורה של מריה ממחיש זאת: לפי בני משפחתה היא פנתה לרופא משום שסברה שהיא סובלת מבעיה בכיס המרה, ורק הבדיקות גילו את הגידול בלבלב.
כאשר הסרטן מתגלה בשלב שבו הוא עדיין מוגבל ללבלב וניתן להסרה, ניתוח הוא האפשרות המרכזית שעשויה להביא לריפוי, בדרך כלל בשילוב כימותרפיה. כאשר המחלה כבר אינה ניתנת לניתוח או התפשטה לאיברים אחרים, הטיפול מבוסס בדרך כלל על כימותרפיה, טיפולים ממוקדי מטרה בחלק מהחולים וטיפול תומך שמטרתו בין היתר להקל על כאב ועל תסמינים אחרים.
למרות התקדמות בטיפולים, זהו עדיין אחד מסוגי הסרטן הקשים ביותר. נתוני SEER האמריקניים העדכניים מצביעים על שיעור הישרדות יחסי של כ-13.7% בלבד חמש שנים לאחר האבחנה בכלל שלבי המחלה - נתון שמשתנה באופן דרמטי בהתאם לשלב שבו מתגלה הגידול.
במקרה של מריה, לא פורסם באיזה שלב בדיוק אובחנה המחלה או האם כבר שלחה גרורות. מהעדויות של משפחתה ידוע רק שמדובר היה בגידול שתואר כאגרסיבי, שמצבה הידרדר במהירות ושבשבוע האחרון לחייה כבר נזקקה לטיפול משמעותי נגד כאב ולאשפוז.
מאחורי צירוף הזמנים הכמעט בלתי נתפס אין לפי שעה תעלומה רפואית אחת, אלא שתי טרגדיות שונות שהצטלבו: בת צעירה שהתמודדה במשך שנים עם גידול נדיר ביותרת הכליה, ואם שמחלת הלבלב שלה התקדמה במהירות. בערב אחד, בשני בתי חולים שונים באותה עיר, הגיעו שני המאבקים לסיומם.
