"את מסתכלת למטה ורואה חניון, עם חצים שמכוונים לחנייה, ושואלת את עצמך 'כאן מטפלים באנשים?'. זו ממש זוועה. ריחמתי על מי שצריך להיות מאושפז שם. האוויר היה מחניק, כמעט ללא תחלופה. כל המחלקות היו שם אחת בתוך השנייה. חששנו שהבן שלנו יידבק בחיידק כלשהו. אמרתי לאח שקיבל אותנו שמצבו הרפואי של הבן שלי מורכב, ולכן לא כדאי שיישאר זמן רב - אבל הוא אמר שניקח מסכה ושאין ברירה. הייתה איתנו גם אישה בהיריון, שלא צריכה לשבת עם אנשים חולים". כך מתארת אם למטופל שנזקק לטיפול בחדר המיון באחד מבתי החולים במרכז הארץ את התנאים הקשים במתחם התת-קרקעי. בסרטון הבא: המעבר למתחמים התת-קרקעיים בשעות הראשונות למלחמה
בתי החולים ומד"א עברו למוד חירום עם פתיחת מבצע שאגת הארי
(צילום: דוברות משרד הבריאות, מד"א, שיבא, דוברות רמב"ם, שבתאי יצחק עידן, דוברות אסותא אשדוד)
לדבריה, כבר עם ההגעה התגלו תנאים קשים במיוחד. "הצוות השתדל מאוד, אבל נראה כאילו זרקו אותם פנימה ואמרו להם 'אתם חייבים לעבוד עכשיו'. כשנכנסנו פנימה קיבלנו חום - צעקות, רעש, וילונות אמבטיה ושולחנות. הסתכלת למעלה וראית כבלים עוברים מקצה לקצה. ראינו את האחיות יושבות בצד ואוכלות, בלי דקה של פרטיות. פחדתי לחשוב כמה טעויות יכלו להיות שם. הדבר היחיד שהרגיע היה הצפצוף של ההתרעה המקדימה - פשוט נשארנו לשבת. זה באמת היתרון היחיד של המקום".
אם של מאושפז: "הצוות השתדל מאוד, אבל נראה כאילו זרקו אותם פנימה ואמרו להם 'אתם חייבים לעבוד עכשיו'. כשנכנסנו פנימה קיבלנו חום - צעקות, רעש, וילונות אמבטיה ושולחנות. הסתכלת למעלה וראית כבלים עוברים מקצה לקצה. ראינו את האחיות יושבות בצד ואוכלות, בלי דקה של פרטיות. פחדתי לחשוב כמה טעויות יכלו להיות שם"
יותר מחודש פועלים בתי החולים ברחבי הארץ במתכונת חירום: מאות חולים הועברו למתחמים תת-קרקעיים ממוגנים, ומחלקות אשפוז רודדו משמעותית. המעבר נועד לתת מענה לפערי המיגון החמורים, אך ככל שחולף הזמן מתבהרות ההשלכות המורכבות של שהייה ממושכת בתנאים אלה: ללא אור יום, בצפיפות, ללא פרטיות, ובסיכון מוגבר להתפשטות זיהומים. לפני כשבוע דווח על חולה שחפת שאושפז באחד המתחמים בשיבא, ובמהלך שהותו נחשפו לו כמעט 2,000 עובדי בית חולים וכ-750 מטופלים - בהם כ-300 יילודים ותינוקות עד גיל שנה, וחולים מדוכאי חיסון. הנחשפים זומנו לבירור, וחלקם יידרשו לטיפול אנטיביוטי מונע למשך מספר חודשים.
"הבעיה היא שהמתחמים התת-קרקעיים אינם מחולקים לחדרים ומחלקות נפרדים, בניגוד לתנאי האשפוז הרגילים", מסבירה פרופ' יסמין מאור, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי וולפסון ויו"ר האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות. לדבריה, השוהים בחלל הסגור נושמים את אותו האוויר, מה שמעלה את הסיכון להידבקות בפתוגנים המתפזרים אווירנית - ובהם חצבת, שחפת ואבעבועות רוח. "כאשר השהייה רציפה לאורך זמן, הסיכוי לחשיפה ולהדבקה עולה משמעותית. זה דומה למה שראינו בקורונה: מדביק אחד בחלל גדול אך סגור, מאוורר בצורה מוגבלת ומלא אנשים - החשיפה משמעותית".
"הייתי חסרת מילים"
פרופ' מאור מציינת כי רידוד המאושפזים הותיר את החולים הקשים ביותר - קשישים ומדוכאי חיסון - בדיוק אלה הפגיעים ביותר לתחלואה זיהומית. "אנחנו עושים מאמצים שזה לא יקרה, ומסירות הצוותים גבוהה מאוד. אבל כשמיטה נוגעת במיטה, ברור שהסיכוי שחיידקים יעברו מאחד לשני גדל". היא מוסיפה כי גם בשגרה, חלק מבתי החולים סובלים מתשתיות ירודות וצפיפות. "בכל חורף יש חולים במסדרון. חלק מהרעות החולות האלה קיימות גם בשגרה - אבל כרגע הכול מואץ".
פרופ' יסמין מאורשלומי מזרחיליאת סיני-סדס סיפרה בכאב על התנאים במתחם שבו שהתה אמה אסתר סיני ז"ל בימים הראשונים של המלחמה: "שמעתי את האחיות מדברות ביניהן מי יוריד את הווילונות. ביומיים שהיינו שם פשוט לא היו וילונות. כוח עזר שבא להחליף לאמא שלי בת ה-85 חיתול אמר לה 'תעצמי עיניים, ככה לא תראי שרואים אותך'. היא כל כך התביישה. איפה כבוד האדם המינימלי? נכון שזה מצב חירום, אבל אני אמורה לעמוד עם מגבת ולהסתיר? אף אחד לא התייחס. הייתי חסרת מילים".
ליאת סיני-סדס: "ביומיים שהיינו שם פשוט לא היו וילונות. כוח עזר שבא להחליף לאמא שלי בת ה-85 חיתול אמר לה 'תעצמי עיניים, ככה לא תראי שרואים אותך'. היא כל כך התביישה. איפה כבוד האדם המינימלי?"
"חודשים אנחנו קוראים שבתי החולים נערכים - אבל במתחמים יש כאוס", היא מוסיפה. "הצוות עלה וירד עשרות פעמים למחלקות כדי להוריד לעצמו ציוד. לא מבינה איך מדינה שחוותה רק מלחמות לא ערוכה כמו שצריך. לא מדובר בסיפור גדול - להניח 500 כיסאות פלסטיק בצד. אפילו עגלות הניקיון עלו וירדו. למה הן לא שם באופן קבוע?". לאחר יומיים במתחם, ביקשה אמה לחזור הביתה. "היא אמרה: 'אני לא יכולה יותר'".
אמו של המטופל שהגיע לחדר המיון מציינת שגם הנגישות הייתה בעייתית. בנה בן ה-25 מסתייע בהליכון, אך במקום היו רק מדרגות לירידה למתחם. "פשוט עמדנו וחשבנו מה אנחנו עושים". לאחר הליכה ממושכת הגיעו לכניסה נגישה - אך נתקלו בירידה תלולה. "מצאנו כיסא גלגלים זרוק בצד, אבל אמרו לנו לחכות שמישהו יאסוף אותנו. הסברנו לשומרת שהבן שלנו פצוע ופתח את הראש, ורק אז לקחו אותנו למעלית". היא מדגישה שהבעיה אינה נוגעת רק לאנשים עם מוגבלות, אלא גם למטופלים קשישים ולחולים שמתקשים לרדת קומות ברגל.
"תנאים מסרטים ישנים"
"כל הקונספט מקורו בחטא", אומרת פרופ' מאור. "איום הטילים היה ידוע מראש ולא פעלו למגן את בתי החולים. זה חוזר לשאלה במה המדינה בוחרת להשקיע". לדבריה, התנאים הפיזיים קשים הן למטופלים והן לצוותים. "מאוד לא נעים לשהות במרחב כזה לאורך זמן - אלה תנאים מסרטים ישנים, לא של בית חולים מודרני".
3 צפייה בגלריה
המעבר למתחמים התת-קרקעיים בשעות הראשונות של המלחמה
(צילום: ג'ני ירושלמי ומירי גטניו, דוברות איכילוב)
רופא בכיר באחד מבתי החולים מדווח כי אנשי צוות רבים שפעלו במתחם התלוננו על כאבי ראש חוזרים. "בדיקות ריכוזי גזים גילו שרמות הפחמן הדו-חמצני היו גבוהות. זה לא נבדק עד שהצוותים לא התלוננו. לאחר הבדיקה פעלו לשיפור הסירקולציה". הוא מוסיף ממד נוסף: "ברגע שמוציאים צוות מהסביבה המוכרת לו, האינסטינקטים הקליניים שלו מתערערים - וגם זה עלול לפגוע באיכות הטיפול. בעוד מספר חודשים נצטרך לבדוק אם הייתה תמותה עודפת. לא אתפלא אם נראה את ההשפעה של התקופה הזו".
פרופ' גליה רהב: "העיסוק הוא במיגון, ומניעת זיהומים נדחקת לשוליים - זו אמירה שאני שומעת הרבה. כשנצא מהחניונים, אני בטוחה שנראה יותר הדבקות בחיידקים עמידים"
החשש גדל עוד על רקע התפרצות החצבת בישראל, שגבתה עד כה את חייהם של 17 ילדים. בשבועות האחרונים אובחנו כמה ילדים עם חצבת רק לאחר שאושפזו במתחמים הממוגנים, לצד חולים אחרים. אחד מהם, נער בן 17, נפטר לאחר שאובחן עם חצבת כששהה במתחם התת-קרקעי בשניידר. "חצבת מאוד מידבקת, ומי שחולה בה צריך בידוד אוויר בחדרים עם לחץ שלילי - שגם בשגרה אין מספיק כאלה במערכת הבריאות", מסבירה פרופ' גליה רהב, מומחית למחלות זיהומיות. "גם אם מאשפזים את החולים בבידוד, כשיש אזעקה צריך להעביר אותם לאזור ממוגן - ובמעבר הזה עלולים להידבק עוד רבים".
פרופ' גליה רהבצילום: אלבום פרטי"לא מזמן הייתי עדה לתינוק שהגיע לחדר המיון עם שלשול, ואף אחד לא חשב שזה חצבת - ובצדק", מספרת פרופ' רהב. "רק לאחר כמה שעות הופיעה פריחה, והוא אובחן. כבר היו מטופלים במגע איתו. חבל שלא הגענו לשיעורי חיסון גבוהים יותר". לגבי חולה השחפת בשיבא היא אומרת: "אין הרבה מקרים של שחפת בישראל, אבל אירוע כזה יכול לגרום להתפרצות גדולה יותר. לשמחתנו המחלה מתפתחת לאט, וניתן למנוע תחלואה אם פועלים בזמן".
פרופ' רהב מדגישה כי גם בבתי החולים הגריאטריים המצב קשה: נרשמת עלייה בתחלואה ב-RSV ובקורונה, וכן זיהומים במערכת העיכול, ובהם נורו-וירוס. "בתי חולים רכשו כיורים ניידים, אבל קשה מאוד לעמוד בכל כללי ההיגיינה. כולם בלחץ, העיסוק הוא במיגון, ומניעת זיהומים נדחקת לשוליים - זו אמירה שאני שומעת הרבה. כשנצא מהחניונים, אני בטוחה שנראה יותר הדבקות בחיידקים עמידים. כך היה גם אחרי 7 באוקטובר".
במשרד הבריאות מודעים לקושי, אך עמדתם ברורה: בשל האיום הביטחוני, בתי החולים ימשיכו לפעול במתכונת זו ככל שיידרש. "אנחנו נעים בין לעמוד בדרישות פיקוד העורף ולמגן את בתי החולים - במיוחד כשאיראן מכוונת למערכת הבריאות כיעד אסטרטגי - לבין שמירה על איכות הטיפול, בטיחות המטופלים ומניעת זיהומים", מסבירים גורמים במערכת. "התנאים רחוקים מלהיות אידיאליים, הן לצוותים והן למטופלים - אבל אנחנו עם אצבע על הדופק, ולא רואים כרגע משברים קיצוניים".
קראו עוד בנושא זה:
