בגיל חמישה חודשים, בזמן שרוב התינוקות רק מתחילים לזחול ולהכיר את העולם, יוסף שוויקי, כיום בן שלוש, כבר נאלץ לעבור טיפולי דיאליזה במשך שישה ימים בשבוע. מחלה גנטית נדירה הרסה את הכליות שלו כבר בחודשי החיים הראשונים, ואיימה לפגוע בהמשך גם בעצמות, בכלי הדם ובאיברים נוספים. במשך שנים, ילדים שנולדו עם הצורה הקשה ביותר של המחלה ניצבו בפני מסלול כמעט קבוע - דיאליזה ממושכת, ובהמשך השתלת כבד וכליה, הליך מורכב ביותר.
נאדר שוויקי ובנו יוסף שחולה במחלה נדירה ועבר טיפול גנטי
(צילום: דוברות שערי צדק)
אלא שבזכות טיפול גנטי חדשני שנכנס בשנים האחרונות לשימוש, הצליחו הרופאים לשנות את מסלול המחלה. במקום השתלת כבד וכליה, עבר יוסף השתלת כליה בלבד, במקביל לטיפול גנטי שניתן לכבד. "יש הבדל משמעותי היום במצבו", סיפר האב נאדר בשיחה עם ynet.
"החיים שלנו השתנו"
זמן קצר לאחר שיוסף נולד, הוא החל לסבול מהקאות חוזרות. "הוא היה חלש, לקחנו אותו לבדיקות, ואמרו שיש לו וירוס", נזכר נאדר. "הוא קיבל תרופות, אבל הן לא עזרו". כשהמצב החמיר, פנו ההורים לבית החולים, ולאחר סדרת בדיקות מקיפות קיבלו את האבחנה: בנם הצעיר חולה במחלה גנטית נדירה בשם היפראוקסלוריה ראשונית. "היה לנו קשה מאוד, כל החיים שלנו השתנו", מספר נאדר. "כששמענו מה המחלה הזו ועל כמה איברים היא משפיעה, חשבנו שאין ליוסף תקווה לחיות".
גלריה
מימין לשמאל: האם סאג'דה שוויקי, ד"ר אפרת בן שלום, האחות ידידה רבי, יוסף ואביו נאדר
(צילום: דוברות שערי צדק)
ד"ר אפרת בן שלום, מנהלת המכון לנפרולוגיה ודיאליזה ילדים בשערי צדק, מסבירה כי היפראוקסלוריה ראשונית מסוג 1 (PH1) היא מחלה שבה הכבד מייצר כמות גדולה מאוד של חומר בשם אוקסלט, שעובר מהכבד לדם, ומשם מסונן באמצעות הכליות. "מולקולת האוקסלט נוטה להתחבר לסידן, והחיבור הזה יוצר גבישים שאינם מסיסים, ושוקעים בכליות כמו חול. הם יכולים לגרום לאבנים בכליות, או ממש לשקוע ולפגוע בפעילות הכליה, עד אי-ספיקת כליות", היא מסבירה.
שכיחות המחלה עומדת על אחד עד שלושה מקרים למיליון בני אדם. המחלה שכיחה יותר במגזר הערבי והדרוזי. בכ-10% מהמקרים היא מופיעה כבר לפני גיל שנה, כפי שאירע במקרה של יוסף. "כבר בחודשים הראשונים לחייו, הכליות התמלאו במשקעים, כך שבצילום נראה כאילו יש אבנים במקום כליות", מסבירה ד"ר בן שלום.
יוסף הגיע לשערי צדק כשהוא סובל מאי ספיקת כליות קשה, ונזקק מיד לטיפולי דיאליזה. "זה היה קשה מאוד, במיוחד לאשתי שהייתה צריכה להיות בבית החולים כל יום. היא התעלפה מהלחץ ומהדאגה", מספר נאדר.
ד"ר בן שלום מסבירה כי הכליות הן אלה שחדלות לעבוד, אולם מקור הבעיה הוא הכבד, שממשיך לייצר כמויות גדולות של אוקסלט. "במטופלי דיאליזה הכליות עובדות פחות מ-10%, ואצל יוסף למעשה כמעט ולא היה תפקוד כלייתי בכלל. טיפולי הדיאליזה מקבילים לתפקוד כלייתי טבעי של כ-15%, שאינו מספיק לפינוי כמות האוקסלט הרבה שמיוצרת בכבד. בדרך כלל מבצעים שלושה ימים בשבוע דיאליזה, אבל יוסף עשה טיפולים במשך שישה ימים, ואפילו זה לא הספיק", היא אומרת.
כאשר האוקסלט אינו מתפנה, הוא עלול לשקוע גם ברקמות אחרות בגוף, ולפגוע בין השאר בתפקוד בלוטת התריס, בכלי דם ואף בעצמות. "ילדים שחולים במחלה הזו מפתחים שברים בגפיים גם מנפילות ממש קטנות. תינוקות שמתחילים ללכת נופלים הרבה, ונתקלנו במחלקה במקרים רבים של ילדים שהגיעו עם שברים, חלקם מורכבים כמו שברים בעצמות הירך", מסבירה ד"ר בן שלום.
עד לפני שנים ספורות, היה ברור כי גם יוסף יזדקק בסופו של דבר להשתלת כבד וכליה. "השתלת כבד היא השתלה מורכבת ונחשבת מסוכנת יותר מהשתלת כליה, וגם זמן ההמתנה עד למציאת תרומה ארוך יותר", אומרת ד"ר בן שלום. "אבל במחלה הזו לא ניתן היה להסתפק בהשתלת כליה בלבד, משום שהכבד המשיך לייצר אוקסלט, שפגע גם בכליה החדשה. נתקלנו במקרים שכליה מושתלת כשלה בתוך חודשים ספורים".
טיפול חדשני ש"משתיק" גן
במקביל לאבחונו של יוסף, החל להיכנס לשימוש בעולם טיפול חדשני בשם לומסירן (Oxlumo). התרופה, הניתנת בזריקה תת-עורית, מבוססת על טכנולוגיית siRNA (קיצור של small interfering RNA) - שמאפשרת "להשתיק" באופן ממוקד גנים מסוימים, מבלי לשנות את ה-DNA עצמו. מכון נפרולוגיה ילדים בשערי צדק, בהובלת פרופ' יעקב פרישברג, היה שותף מרכזי ופעיל בפיתוח התרופה ובמחקרים הקליניים העולמיים שהובילו לאישורה.
"ה-DNA מכיל את 'הוראות ההפעלה' של התא לייצור חלבונים", מסבירה ד"ר בן שלום. "כדי לייצר חלבון, התא יוצר תחילה עותק זמני של ההוראות - RNA שליח (mRNA). טכנולוגיית siRNA גורמת לפירוק של אותו RNA עוד לפני שהוא מתורגם לחלבון". "הטיפול בלומסירן משתיק גן חיוני במסלול ייצור האוקסלט", אומרת ד"ר בן שלום. לדבריה, מדובר בטיפול גנטי, אך לא בעריכת גנים. "אנחנו לא משנים את ה-DNA של המטופל, אלא רק מונעים מהתא לממש באופן זמני את אחת ההוראות שלו".
ד"ר אפרת בן שלום: "אנחנו לא משנים את ה-DNA של המטופל, אלא רק מונעים מהתא לממש באופן זמני את אחת ההוראות שלו"
בשנת 2022 נכנסה התרופה לסל התרופות בישראל, ועם תחילת הדיאליזה החל יוסף לקבל את הטיפול בזריקה חודשית. לדברי ד"ר בן שלום, כבר במהלך החודשים הראשונים היה ניתן להבחין בשינוי. "הוא גדל כילד רגיל, ולא הופיעו הסיבוכים שראינו לפני שהייתה תרופה, כמו פגיעה בבלוטת התריס או בעצמות. הוא התחיל ללכת ולרוץ, ונפל, ולא היו לו שברים כלל", היא מסבירה.
אלא שגם לאחר שהיה נראה שהטיפול מצליח, נותרה עדיין השאלה האם יהיה ניתן להסתפק במקרה של יוסף בהשתלת כליה בלבד, ולחסוך השתלת כבד מורכבת. "הניסויים הקליניים לא כללו חולים שעברו השתלת כליה בלבד", מסבירה ד"ר בן שלום. "לאורך השנים כן התחילו להתפרסם תיאורי מקרה. בעולם כולו מדובר כיום בכ-35 חולים בלבד שעברו רק השתלת כליה, תוך המשך הטיפול התרופתי. תיאורטית זה היה נשמע הגיוני, אבל מעשית היה צריך להוכיח שזה באמת עובד".
בשלב זה שלחו הרופאים בדיקות מיוחדות למעבדה באמסטרדם, בסיוע חברת מדיסון, כדי למדוד את רמת האוקסלט בדמו של יוסף. "ראינו שרמת האוקסלט ירדה באופן משמעותי, לערכים שעליהם דווח בספרות הרפואית בקרב מטופלים שעברו בהצלחה השתלת כליה בלבד", אומרת ד"ר בן שלום. "זה חיזק את ההערכה שלנו שאפשר לבחור במסלול הזה גם במקרה של יוסף".
"המשפחה הלכה על זה לגמרי בלב שלם"
(צילום: דוברות שערי צדק)
"השתלת כבד היא הליך מורכב ומסוכן, ולכן רצינו לנסות ולהימנע מזה", היא מוסיפה. לדבריה, בטווח הארוך, כאשר ההשתלה עוברת ללא סיבוכים משמעותיים, היא אינה פוגעת בהישרדות או באיכות החיים של המושתלים. "הבעיה העיקרית היא סביב ההשתלה עצמה - זו פרוצדורה מורכבת עם שיעור גבוה יותר של סיבוכים ואף תמותה. לצערי הרב, טיפלנו גם בילדים שחלו בהיפראוקסלוריה, עברו השתלת כבד וכליה, ולא שרדו".
לנוכח הנתונים שהצטברו, והירידה ברמות האוקסלט בגופו של יוסף, החליט הצוות להציע למשפחה מסלול טיפולי שונה - השתלת כליה בלבד, תוך המשך הטיפול התרופתי. "היה לנו מספיק אמון בטיפול הנוכחי בשביל להציע את זה למשפחה, שהלכה על זה לגמרי בלב שלם", אומרת ד"ר בן שלום.
"שובב ולא יושב לשנייה"
לפני כשלושה חודשים עבר יוסף השתלת כליה בבית החולים שניידר לילדים, והפך לאחד החולים הראשונים בישראל עם המחלה שעברו השתלת כליה בלבד. ד"ר בן שלום מסבירה כי בשביל להשתיל כליה בתינוק או ילד קטן, הגוף צריך להגיע לגודל מסוים, כדי שיהיה ניתן לחבר את כלי הדם. "ילדים שעוברים טיפולי דיאליזה מתקשים לגדול, ולכן ההשתלה התאפשרה רק לאחר כשנתיים וחצי של טיפול".
האב נאדר: "אחרי ההשתלה החיים של יוסף השתנו. לפני לא היו לו כוחות, הוא היה עייף, לא חייך, ועכשיו הוא שובב ולא יושב לשנייה"
כיום יוסף כבר בביתו, ולא נזקק לטיפולי דיאליזה נוספים. "אחרי ההשתלה החיים של יוסף השתנו", מספר האב נאדר. "לפני לא היו לו כוחות, הוא היה עייף, לא חייך, ועכשיו הוא שובב ולא יושב לשנייה".
"אנחנו שמחים לראות שזה עובד טוב", אומרת ד"ר בן שלום. "כמו שהאבא אמר, זה ילד אחר לגמרי, הוא ילד שמח".
"לראות את הפעוט הזה, שהגיע אלינו כתינוק חולה שנזקק לטיפול יומיומי, כשהוא מושתל, חיוני ורוכב היום על קורקינט - זו התרגשות עצומה והניצחון האמיתי של כולנו", מוסיפה ידידה רבי, האחות האחראית של מחלקת דיאליזה ילדים בשערי צדק. "ליווינו את יוסף ואת משפחתו במסירות ובמקצועיות יוצאת דופן מגיל חמישה חודשים ועד היום. ביחידה לדיאליזה ילדים שמים דגש על הפיכת הטיפול הארוך והמורכב לחוויה תומכת, בעזרת גישה ייחודית המשלבת משחק, לב רחב, חמלה וגמישות ללא ויתור על טיפול מקצועי ברמה הגבוהה ביותר".
