אנאל קריאף (36), אם לשלושה מנתניה, אושיית טיקטוק עם קהל צרפתי רחב, מיליוני לייקים ועשרות אלפי עוקבים. היא עוסקת גם בהסברה, ומספרת שרבים מהעוקבים שלה – בעיקר יהודים צרפתים – שוקלים עלייה לישראל בעקבות האנטישמיות במדינה. מלבד התכנים שהיא מעלה, היא מזוהה גם בזכות העגילים הרבים שהיא עונדת – כולל עגילים מסוג דרמל, המורכבים משתל שמוחדר מתחת לעור ואליו מוברג הסוגר המקושט.
אנאל מספרת על הפירסינג שנבלע בחזה שלה
בשבועות האחרונים, עוקביה בטיקטוק שמו לב לפלסטר גדול שמופיע על החזה שלה בכל הסרטונים שהיא מעלה, ותהו מה מסתתר מאחוריו. כעת היא חושפת את הסיפור המלא.
"עשיתי את העגיל בסטודיו מצוין שאני מכירה, בידיים מקצועיות, אבל לא ידעתי שהגוף שלי עלול לבלוע את השתל של הבסיס – וזה מה שקרה", מספרת אנאל. "פתאום אני שומעת את הפירסר אומר 'אוי, שיט!' – משהו שאתה לא אמור לשמוע כשאתה עושה פרוצדורה מהסוג הזה. זה בחור שעושה את זה הרבה שנים, הוא מנוסה, סטרילי, ועדיין דברים קורים. כנראה בגלל שהעור שלי מתוח שם – הוא בלע את השתל. הוא ניסה במשך שעה למצוא ולהוציא את השתל, ואחרי שלא הצליח אמר לי: 'זה בסדר, זה טיטניום, את יכולה לחיות עם זה בתוך העור ולא יקרה כלום'. אבל קמתי בבוקר למחרת עם כאבים, האזור היה נפוח, והבנתי שמשהו לא בסדר. חששתי והחלטתי ללכת למיון בבית החולים מאיר".
6 צפייה בגלריה
אנאל קריאף. בתמונה רואים את העגיל שהיה לה לפני כן על החזה. הורידה אותו כדי לעשות דרמיל
(צילום: פרטי )
"אם הייתי יודעת, לא הייתי עושה את זה בחיים"
למרות המבוכה, אנאל הופתעה מהקבלה החמה בבית החולים: "הייתי נבוכה מהסיטואציה, הרגשתי שאני מגיעה למומחה עם בעיה מטומטמת. אבל המזל שלי היה שהרופא הראשון שפגשתי במיון ענד בעצמו דרמל – עגיל קבוע שמוברג לשתל מתכתי מתחת לעור – והוא מיד הבין במה מדובר.
ד"ר חגי סובקצילום: פרטי"הוא הסביר למנתח בדיוק מה לחפש ואיפה. ניסו להוציא את השתל, בפעם הראשונה לא הצליחו, ואז אילתרו פתרון בצילומים. פינו לי חדר כדי שהכול ייעשה בנחת. בסוף הרדימו אותי מקומית, פעמיים, חתכו מעט את האזור שבו השתל נבלע – והצליחו להוציא אותו. נשארו לי ארבעה תפרים, שאותם אני צריכה להוריד השבוע".
ד"ר אורן הניס, מומחה לרפואה דחופה, והכירורג ד"ר חגי סובק ממרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית, מספרים: "המטופלת הגיעה עם הפניה שמתארת סיבוך של עגיל מסוג דרמל, בו השתל נבלע לה ברקמות הרכות באזור החזה. זו הייתה אקספלורציה ניתוחית – האתגר הראשון היה בזיהוי המיקום של האביזר המתכתי.
ד"ר אורן הניסצילום: דוברות מרכז רפואי מאירלמרות המישוש הראשוני היה קשה לאתר אותו גם בצילום וגם בעת פתיחת האזור. מעוז וגשל, עוזר הרופא שלנו, הציע ביצירתיות לסמן את המיקום בעזרת שתי יחידות זונדה. אחרי מספר הדמיות ובצילום בזווית צידית בלבד הצלחנו לראות אותו ולהוציא אותו בעזרת כירורגיה מקומית זעירה תחת הרדמה מקומית".
אנאל מספרת: "עשיתי משהו בשביל היופי וחששתי מאוד שאצא עם צלקת גדולה ולא יפה מהסיפור הזה – אבל הצוות במאיר עשה הכול ביצירתיות ובעדינות כדי למנוע את זה ואין לי מילים להודות להם. אמנם זה לא הדרמל הראשון שלי, אבל אני חושבת שחשוב שהציבור ידע שהסיכון הזה עלול לקרות – ואם הייתי יודעת שיש דבר כזה שהעור יכול לבלוע את השתל, לא הייתי עושה את זה בחיים".
והפירסר? "הוא התנצל ואמר: אם תהיה לך צלקת – אני אעשה לך קעקוע מתנה", היא אומרת בחיוך.
"האוזן שלי התנפחה לגמרי – כמו כדור"
במקרה אחר, טופל בבית החולים מאיר אביתר בן ה-14, שנאלץ להתאשפז לאחר שעשה עגיל מסוג הליקס – באפרכסת העליונה.
"עשיתי את העגיל לפני שבוע וחצי בערך. אחרי שלושה-ארבעה ימים האוזן התחילה להתנפח מאוד", מספר אביתר. "חברים שלי שעשו את אותו עגיל אמרו לי שזה נורמלי ולפעמים קורה, אז לא נלחצתי. אבל זה כאב ממש – הייתי מתעורר בלילה ארבע פעמים, לוקח כדור לשיכוך כאבים, וחוזר לישון. זה נמשך כמה ימים, ובינתיים האוזן רק הלכה וגדלה, עד שנראתה ממש כמו כדור. כשהבנו שזה לא משתפר אלא רק מחמיר – חזרנו לרופא. הוא אמר שזה מאוד חריג. רצנו למיון במרכז הרפואי מאיר, ואחרי כמה דקות בדקו אותי, ניקזו את האוזן – ומאז בודקים כל יום איך זה מתפתח. כרגע עדיין מחכים לראות שיפור".
אמו מוסיפה: "את העגיל הקודם, טראגוס, הוא עשה כשאני הייתי איתו. הפעם הוא עשה לבד – במקום מסודר, עם ערכה לניקוי והסבר מדויק. אבל אחרי כמה ימים האוזן התחילה להתנפח, ניסינו משחות, הוא קיבל אנטיביוטיקה – שום דבר לא עזר. היא התנפחה כמו כדור פינג-פונג, הוא לא ישן בלילות, בלע משככי כאבים כמו סוכריות. בסוף לא הייתה ברירה והגענו למיון. מאז הוא מאושפז, מקבל אנטיביוטיקה לווריד, והצוות במחלקה פה פשוט מדהים – מתייחסים אליו בצורה הכי טובה שיש".
6 צפייה בגלריה
אביתר מאושפז במחלקת אף אוזן גרון במרכז הרפואי מאיר ומקבל אנטיביוטיקה לווריד
(צילום: פרטי)
בהמשך השיחה משתף אביתר: "יש לי הרבה חברים שעשו עגילים בכל מיני מקומות בגוף. ראיתי את זה אצל אנשים שאני מכיר ורציתי גם. התחלתי עם עגיל אחד, אהבתי את זה – אז רציתי עוד, ואמא שלי הסכימה. משם זה המשיך להליקס. האם אעשה שוב עגיל? אולי. תלוי מאוד איפה. באזורים כאלה – הבנתי שזה פשוט לא כדאי. למדתי את הלקח".
דלקות מורכבות באפרכסת
ד"ר פיראס קאסם, מנהל מחלקת אף-אוזן-גרון במרכז הרפואי מאיר, מתאר מגמה מדאיגה: עלייה ניכרת בזיהומים קשים באפרכסת ובאזורים סחוסיים נוספים, כמו הטרגוס והאף.
ד"ר פיראס קאסםצילום: פרטי"בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר בני נוער, בנים ובנות, שמגיעים עם דלקות מורכבות באפרכסת – עקב עגילים שמוחדרים לחלק העליון שלה", הוא מסביר. "זה טרנד שמביא לסיבוכים. הסחוס שבאפרכסת מקבל אספקת דם רק מהעור – ולכן אם יש זיהום, קשה מאוד לטפל בו. זה גורם לכאב עז, עלול להצריך אשפוז, אנטיביוטיקה לווריד, התערבות כירורגית, ובמקרים מסוימים אפילו לשינוי במבנה האוזן – כי חלק מהסחוס עובר נמק".
לדבריו, זה נכון גם לטראגוס (בליטת הסחוס בפתח האוזן), וגם לכנפי האף (ala nasi) או למחיצת האף. "מדובר באזורים סחוסיים ולכן הסיכון דומה", מסביר ד"ר קאסם. "המלצה הברורה שלי – לא לעשות עגילים בחלקים האלה. ואם עושים – רק אצל גוף מוסמך, סטרילי, מקצועי. וגם להורים – שימו לב, דברו עם הילדים שלכם על הסכנות".
על המקרה של אביתר מוסיף ד"ר קאסם: "הוכנס עגיל לאפרכסת לפני כשבועיים, והאזור הזדהם בצורה קשה. הוא הגיע עם כאבים עזים, שינוי בצורת האוזן וזיהום מתקדם – מצב שחייב אותנו לאשפז אותו. מאחר שלא הגיב לטיפול אנטיביוטי דרך הפה, נדרש ניקוי כירורגי של הפצע ושל הסחוס. עד עכשיו הוא מאושפז במחלקה שלנו, כבר כמה ימים".
