מדי יום מטפל פרופ' רונן לקר, מנהל יחידת השבץ בבית החולים הדסה בירושלים, ויו"ר החברה הישראלית לשבץ מוחי, בכ-10 עד 15 פניות של מטופלים עם חשד לשבץ מוחי, מתוכם מתאשפזים בממוצע כארבעה מטופלים. אלא שמאז פרוץ מלחמת "שאגת הארי", לדבריו, חלה ירידה משמעותית במספר הפונים לחדרי המיון. "ראינו את התופעה הזו גם בתקופת הקורונה, והפחד שלנו הוא שמטופלים עם שבץ קל שעלולים להידרדר יוותרו על הפנייה למיון, ועד שיגיעו בסוף לבית החולים הם יהיו במצב שאי אפשר יהיה לטפל בהם", אומר פרופ' לקר בשיחה עם ynet.
לפי נתוני החברה הישראלית לשבץ (חלק מהאיגוד הנוירולוגי בישראל), בישראל יש בשנה כ-100 אלף פניות לחדרי המיון בבתי החולים עם חשד לשבץ מוחי, מתוכם כ- 20,000 מתבררות כאירועי שבץ מוחי בפועל, כלומר בממוצע 274 ישראלים מגיעים כל יום לחדרי המיון בבתי החולים, עם חשד לשבץ מוחי. סקר שנערך על ידי החברה הישראלית לשבץ מעלה כי מאז פרוץ המלחמה חלה ירידה גדולה של כ- 30% בממוצע במספר הפונים לחדרי המיון בארץ עם חשד לשבץ מוחי.
עוד עולה כי ישנם בתי חולים שבהם הירידה דרמטית מאוד, כך למשל בהדסה, שביום רגיל בתקופות שגרה מגיעים בין 15-10 אנשים עם חשד לשבץ מוחי, בעוד שאתמול, למשל, הגיע מקרה אחד בלבד. הם מציינים כי רק בחלק קטן מאוד מבתי החולים נטען כי אין שינוי במספר הפונים.
פרופ' רונן לקרצילום: דוברות הדסה"זה לא הגיוני שיש פחות מקרים, ולכן אנחנו מעריכים כי מה שקורה הוא שאנשים מפחדים לצאת מהבית בגלל המלחמה, ולהגיע למיון", אומר פרופ' לקר. "בימים הראשונים הייתה היסטריה גדולה, ואנשים חושבים שיש קטסטרופה בחדרי המיון ופצועים רבים מהמלחמה, ומזניחים את הבעיות היומיומיות שלהם". לדבריו, תופעה זו עלולה להביא לגידול חד בהיקף הפטירות עקב שבץ מוחי ובמספר המטופלים הסובלים מנכויות קשות.
באיגוד הנוירולוגי קוראים להעלאת המודעות לנושא. "אני קורא לאזרחי המדינה לא להסס, לא לחכות, לא להישאר בבית, אלא להזמין במיידי אמבולנס, מיד כאשר מופיעים סימנים ראשונים מדאיגים של שבץ מוחי", אומר פרופ' לקר. "גם אם ישחררו אתכם הביתה לא קרה שום דבר. קיים סיכוי הרבה יותר גבוה שיהיה לך נזק בלתי הפיך משבץ מאשר שיפול טיל".
ד"ר ג'רמי מולדצילום: פרטי"יש בבירור ירידה במספר המטופלים שפונים לחדרי המיון עם חשד לשבץ מוחי", מוסיף ד"ר ג'רמי מולד, סגן מנהל המערך הנוירולוגי וסגן מנהל מחלקת נוירולוגיה ושבץ באיכילוב. "ראינו תופעה דומה גם באירועים ביטחוניים משמעותיים קודמים, כמו בשבעה באוקטובר, ובמלחמה הקודמת עם איראן וגם בתחילת תקופת הקורונה". לדבריו, בדרך כלל, לאחר פרק זמן לא ארוך חלה התייצבות, כאשר אנשים יוצאים מהפחד הראשוני.
"אמנם לשמחתנו יש רק מקרים מעטים יחסית של מטופלים עם שבץ קשה שפנו באיחור ולכן לא יכולנו להציע להם טיפולים כגון תרופה להמסת קרישי דם (טרומבוליזה) או צנתור מוחי", מבהיר ד"ר מולד. "יחד עם זאת, לתחושתנו יש הרבה מטופלים שנשארים בבית, בעיקר משום שהתסמינים הראשוניים שהם חווים אינם דרמטיים. יש לכך שתי השלכות משמעותיות: ראשית, המצב הרפואי של חלקם עלול להחמיר עד שיגיעו למיון בשלב מאוחר יותר, ואז היכולת שלנו לעזור כבר הרבה פחות טובה. שנית, הם אינם נבדקים ולא מקבלים טיפול מתאים למניעת אירוע נוסף. במקרים כאלו הם אולי לא יגיעו עכשיו, אבל עלולים להגיע בעוד שבועיים או חודש במצב קשה יותר".
"'זמן שווה מוח', זו המנטרה מספר אחת", מוסיף פרופ' לקר. "ככל שמטופל מגיע מאוחר יותר, כך קטן הסיכוי לסייע לו. ישנה תרופה הניתנת דרך הווריד למקרים כאלה שנקראת TPA, ואפשר לתת אותה עד ארבע שעות וחצי מתחילת תסמינים. צנתורי מוח ניתן לבצע עד 24 שעות וממילא רק חלק קטן מתאימים לצנתור. יש מצבים שהנזק הוא כבר בלתי הפיך ברמה כזו שאין לי כיצד לעזור למטופל".
בין הסימנים לשבץ מוחי שחשוב להכיר: חולשה פתאומית בצד אחד של הגוף, הפרעת דיבור ו/או סטיית זווית הפה, טשטוש ראייה או אובדן ראייה פתאומי (לרוב בעין אחת), סחרחורת קשה המלווה באובדן שיווי משקל, ובלבול פתאומי המלווה בקושי בהבנת שפה.
