בשיתוף פייזר ללא מעורבות בתכנים
מיגרנה: הסיפור של עופר כהן
(צלם- רועי ויינברג , עריכה- צח גולדברגר)
"אני מתפלל שיהיה לי כאב ראש. אתם לא יודעים מה זה כאב באמת", אומר עופר כהן, בן 30, שחקן ומנהל הצגות מרמת גן. מה שהתחיל כתופעת לוואי לניתוח קיצור קיבה הפך למחלה כרונית המלווה אותו מדי יום.
"הייתי שמן בגיל 18-19, שקלתי בסביבות המאה ושבעים קילו כמעט", הוא נזכר. "הבנתי שאני צריך לעשות ניתוח קיצור קיבה, כי זה או הבריאות שלי או החיים שלי. אחרי הירידה המאוד מאוד אגרסיבית, שאני כל הזמן אכלתי חצי מנת פלאפל ביום, משהו בגוף התחיל להזדעזע מזה והתחילו כאבי הראש".
"חרב עליי עולמי"
התקף מיגרנה הוא לא כאב ראש רגיל. זהו כאב משתק שמשבית לחלוטין את התפקוד היומיומי. "כשזה מתפתח, זה כבר נהיה ברמה של לחצים בצוואר מאוד מאוד אגרסיביים, לחצים באזור של המצח, רגישות מאוד מאוד אינטנסיבית לרעש", מתאר עופר. "ברמה שכאילו אפילו מזגן יכול לגרום לך לכאבים עוד יותר של מיגרנה".
התסמינים משבשים לחלוטין את החיים. "חוסר ריכוז מוחלט בסביבה. אני לא יכול לשמוע, אני לא יכול להקשיב לכלום", הוא מספר. "אני חייב, ברגע שיש לי התקף מיגרנה, אם אני לא מגיע לחדר חשוך, שקט, צונן באותו הרגע, אז חרב עליי עולמי, כי זה הולך לבוא לכמה שעות קדימה איתי ביחד".
המיגרנה של עופר היא לא מקרה חד-פעמי. היא חוזרת שוב ושוב, ללא אזהרה מוקדמת: "אליי, יכול להגיע פעמיים בשבוע. זה עניין של היום יש לי מיגרנה, מחר אין לי, ויום אחרי זה יש עוד פעם. זה לא רק מסיבה מסוימת, לא כי אני עושה משהו מסוים".
"עופר מיגרנה זה צירוף שבא ביחד"
עבור עופר, שעובד כמנהל הצגות, ההתקפים משפיעים באופן ישיר על יכולתו לעבוד. "אם מגיע לי מיגרנה במהלך חזרה, אני לא באמת רלוונטי", הוא מודה. "הנוכחות שלי שם לא רלוונטית, כי אני לא יכול להתרכז בכלום, אני לא יכול לראות כלום. אני כנראה יושב בצד מקופל בתוך עצמי באיזו תנוחת עובר או משהו כזה".
לצד הכאב הפיזי, עופר סובל גם מהרבה דעות קדומות חברתיות. "עופר מיגרנה זה צירוף שבא ביחד", הוא אומר בכאב. "אם זה בישיבות בפאב עם חברים או סתם ישיבה בבית, בלימודים זה בכלל היה הטייטל שלי. זה עופר - איפה הוא נמצא? עופר יש לו מיגרנה. עופר מיגרנה תמיד היה מגיע ביחד".
ההבנה החברתית למחלה מתסכלת אותו במיוחד. "מה שעובר לי בראש כשאנשים אומרים שיש להם מיגרנה, זה שאין להם מושג מה זה מיגרנה", הוא מספר. "וכשתהיה להם אחת, הם יגידו אלוהים ישמור לאיזה בור נפלתי".
אופציות הטיפול המסורתיות לא עבדו עבור עופר. "ניסיתי כדורים רגילים, ניסיתי כדורים במרשם. אני אלרגי לפרצטמול ואופטלגין, אז זריקות זה לא אופציה, ושלושת רבעים מהכדורים גם לא רלוונטיים".
תקווה חדשה
כיום ישנן תרופות חדשות, שנותנות מענה לסובלים ממיגרנות. התרופות שמתמוססות מתחת ללשון, ולא רק שמקצרות את משך ההתאוששות מההתקפים, אלא גם מפחיתות את התדירות שלהם.
למרות הקושי, עופר מנסה לא לתת למיגרנה להגדיר את חייו. "תקופה הייתי חי שהפחד הזה היה מנהל אותי, שיבוא התקף מיגרנה. אבל אני יודע שברגע שאני מפחד מההתקף מיגרנה הזה, אז בבטחה הוא יבוא. אז אני מנסה לא לחשוב על הפחד הזה. אני יודע שזה יקרה מתישהו, מאיזה סיבה. אבל אני לא אחיה בפחד תמידי".
בשיתוף פייזר ללא מעורבות בתכנים
