בשיתוף GSK
תארו לכם מצב של קוצר נשימה שאינו פוסק, המלווה אתכם יום-יום, אשר הולך ומחמיר בהדרגה עד כדי פגיעה משמעותית במערכת הנשימה ובאיכות החיים ויכול להסתיים גם במוות. אין מדובר במקרה נדיר, אלא במציאות היומיומית של חולי COPD.
COPD – מחלת ריאות חסימתית כרונית, אחראית על יותר מ-3 מיליון מקרי תמותה בעולם בשנה. לפי שעה היא נחשבת לגורם התמותה מספר 4 בעולם ועל פי הערכות כ-3,000 ישראלים מתים ממנה מדי שנה. אך מהי בעצם COPD ולמה היא כל כך מסוכנת?
פרופ' מרדכי קרמר, מומחה למחלות ריאה ולטיפול נמרץ נשימתי, מנהל מכון ריאות במרכז הרפואי בילינסון ובית חולים השרון, מספר כיצד יכולים חולי COPD להימנע מהסטטיסטיקה העגומה ומעניק טיפים לניהול נכון של המחלה.
1 צפייה בגלריה
משתעל
משתעל
משתעל
(צילום: shutterstock)

מעשן וסובל מקוצר נשימה שגובר במאמץ?

COPD" היא סל של כמה מחלות שהביטוי שלהן מתבטא בחסימה של דרכי האוויר, במיוחד בהוצאת האוויר", אומר פרופ' קרמר, "יש כמה מחלות שיכולות לגרום למצב הזה, כאשר השכיחה ביותר היא נפחת הריאות (אמפיזמה), שזו מחלה שנגרמת על ידי עישון. בנוסף, גם אסתמה קשה וברונכיטיס כרונית ועוד מספר מחלות זיהומיות של דרכי הנשימה יכולות לגרום לה. אנשים לא מתים מ-COPD עצמה, אלא מהסיבוכים שמתלווים אליה כמו דלקת ריאות, שפעת או קורונה".
המחלה היא פרוגרסיבית, כלומר תסמיניה מחמירים ככל שהיא מתקדמת. "בתחילה היא גורמת לקוצר נשימה במאמצים קשים", מאשר פרופ' קרמר. "מישהו שהיה רגיל לרוץ פתאום מתחיל להרגיש שקשה לו, וככל שהמחלה הולכת ומחמירה קוצר הנשימה גובר במאמצים יותר ויותר קלים. במקרים חמורים החולה יכול להזדקק להוספת חמצן. בנוסף שכיח גם שיעול עם הרבה מקרים של פליטת ליחה.
התלקחות של מחלת COPD, המכונה גם "החמרה", היא החרפה של תסמיני המחלה כמו- שיעול שמחריף, קוצר נשימה יותר מהרגיל, יותר ליחה, צבע ליחה שונה. החמרה יכולה לגרום לפגיעה בתפקודי ריאה, לקוצר נשימה, לפגיעה באיכות חיים. החמרה יכולה להיות גם מסוכנת ולהוביל לאישפוז וסכנת חיים. החמרות הינן מאפיין חשוב ב COPD. שכן אפילו החמרה אחת בלבד של התסמינים יכולה להוביל לירידה משמעותית בתפקודי ריאה, פגיעה באיכות החיים ועלייה בהחמרות, באשפוזים ובסיכון לתמותה.
"בשלבים מתקדמים יותר ניתן לצפות בשינויים משניים כמו הופעת כיחלון או אי ספיקת לב ימנית ובצקות ברגליים– מכיוון שהריאות נפגעות הלחץ הריאתי עולה והלב צריך להתאמץ יותר על מנת לדחוף את הדם כנגד הלחץ הגבוה ונכנס לאי ספיקה ואז מופיעות בצקות ברגליים".

מאות אלפי ישראלים לא מאובחנים, אולי אתה אחד מהם?

אבחון המחלה כולל כמה שלבים ומתחיל בסיפור הקליני של החולה. "קודם כל חשוב להעריך את כמות העישון של החולה, ואת זה אנחנו עושים על ידי חישוב 'שנות קופסא', המתבצע על ידי הכפלת מספר השנים שהחולה עישן במספר הקופסאות ביום", מסביר פרופ' קרמר.
אמצעי אבחון נוסף הוא צילום חזה שבו ניתן לראות שהריאות נפוחות וגדולות הרבה יותר מריאות נורמליות. "פעם היו רוצים להפחיד את החולים והיינו אומרים להם שהכתם השחור בצילום הוא למעשה עשן הסיגריות אך למעשה זהו אוויר כלוא המצביע על ריאות נפוחות", מדגיש פרופ' קרמר. "השלב הבא הוא בדיקת סיטי של הריאות שבה ניתן לראות כיסי אוויר גדולים לא פונקציונליים שבהם אין מעבר חמצן נורמלי, כיסים שמנפחים את הריאה ולא נותנים תמורה. וכמובן הבדיקה הכי חשובה: בדיקת תפקודי ריאה. במסגרת הבדיקה החולה מתבקש לקחת אוויר עד למילוי הריאות ולהוציא אותו בכוח דרך צינורית שמודדת את זרימת האוויר. במקרים של נפחת הריאות ניתן לראות חסימה ביציאת האוויר".
האם האבחנה היא פטאלית? "לגמרי לא. יש אנשים שנכנסים לפחד, פותחים גוגל קוראים על נפחת או COPD ובטוחים שנשארו להם שנתיים לחיות, אך זה לא מדוייק. יש דרגות שונות למחלה וגם אמצעי טיפול. ברוב המקרים היא לא קטלנית אלא גורמת לסבל. מתים רק כאשר המחלה מגיעה לשלבים סופניים, אך רוב האנשים חיים עם COPD שנים רבות".
אם כך, כיצד ניתן לטפל במחלה? "הדבר הכי חשוב הוא לזרוק את הסיגריות – ומיד", פוסק פרופ' קרמר. "יש להפסיק לעשן ושעה אחת קודם, הרי אם החולה לא היה מעשן הוא לא היה מגיע למחלה מלכתחילה. מרגע האבחון יש לזרוק את הסיגריות ואת כל מכשירי האידוי המזיקים לא פחות".
האמצעי השני הוא טיפול תרופתי על ידי משאפים שונים. "כאשר המחלה היא קלה או בשלבים ראשוניים אנחנו נותנים תרופות במשאפים שמרחיבות את הסימפונות ומשחררות במידה מסוימת את החסימה. כך אם תפקודי הריאה עמדו על 70%, באמצעות המשאפים ניתן להגיע ל-85%-90% תפקודי ריאה שזהו שיפור משמעותי. יש כמה סוגים וקבוצות למשאפים האלה. כל אחד פועל בדרך שונה ועל ידי שילוב שלהם הם נותנים אפקט מקסימלי".

מה לעשות כדי למנוע הידרדרות?

חשיבות הטיפול במשאפים גדולה במיוחד בשל היכולת שלהם לצמצם את אחת הבעיות המרכזיות הגורמות להדרדרות המחלה – התלקחויות. "כאשר החולה יציב עם תפקודי ריאה של 50% הוא יכול לחיות את חייו. הוא אמנם לא רץ מרתון אך עדיין יכול לתפקד", מסביר פרופ' קרמר. "אך כאשר נופלת עליו שפעת, התקררות, אלרגיה קשה או חשיפה לגורמים זיהומיים בסביבה כמו אובך או עשן, הוא יכול להיכנס להתקלחות ותפקודי הריאה שלו צונחים. הריאות מתמלאות הפרשות ומוגלה ולא פעם יש עליית חום וסימני זיהום, מה שדורש אשפוז וטיפול בזריקות קורטיזון או אנטיביוטיקה. ככל שמספר ההתלקחויות בשנה יותר גבוה, הדבר מעיד על כך שרזרבת הריאות הולכת ופוחתת ותפקוד הריאה ימשיך לצנוח בהדרגה עד שהחולה יידרש לחמצן".
הטיפול התרופתי אמנם מונע התלקחויות, אך הבעיה היא שריבוי המשאפים השונים מסרבל ומקשה על החולים להתמיד בשימוש בהם, לפחות עד לאחרונה. "בשנתיים האחרונות יש משאף המשלב את שלושת החומרים יחד ובעל השפעה ארוכת טווח ל-24 שעות", מספר פרופ' קרמר. "הדבר מאפשר לקבל את שלושת מרכיבי המשאפים בשאיפה אחת ביום. זו הקלה מאוד גדולה. החולה לוקח שאיפה מהמשאף בבוקר כשהוא קם או לפני השינה והוא מסודר. עם זאת חשוב לציין שבמקרים מסויים נדרשת עזרה ראשונה במהלך היום על ידי לקיחת משאף ונטולין או משאף דומה".
המשאף המשולש החדש ביותר שפותח, מכיל שלוש תרופות במשאף אחד ונוטלים אותו רק פעם אחת ביום. מדובר במשאף היחיד שהוכיח באופן פרוספקטיבי הפחתה משמעותית בסיכון לתמותה של 42% בהשוואה לשילוב של מרחיבי סימפונות בלבד בחולי COPD וזאת בנוסף להפחתה משמעותית בסיכון להחמרות ושיפור משמעותי בסימפטומים ואיכות החיים.

חולים יכולים להתמודד עם פעילות אירובית?

אמצעי טיפול נוסף הוא שיקום נשימתי - פעילות גופנית בקבוצות המודרכת על ידי פיזיותרפיסט שמטרתה היא חיזוק שרירי הנשימה. "פעילות גופנית הוכיחה את עצמה מחקרית במניעת אשפוזים והתלקחויות", מפרט קרמר. "מדובר בפעילות אירובית בעיקרה המלמדת את הגוף להתמודד עם מאמצים הולכים וגוברים לפי היכולת האישית. תפקוד הריאה לא משתפר, אך שרירי הנשימה מתחזקים בצורה ניכרת, הכל תלוי בזמן שהחולה משקיע בפיתוח סיבולת הלב-ריאה. בנוסף, אלמנט הקבוצתיות מסייע בעזרה הדדית ותמיכה נפשית. אנחנו מאוד ממליצים לחולי ריאות ובמיוחד ל-COPD כרוניים לבצע שיקום נשימתי, אך לצערי בארץ התוכנית ניתנת רק לחולים קשים עם תפקוד מתחת ל-50%".

ומה עושים כאשר תפקודי הריאה צונחים מתחת ל-25 אחוז?

"במצב זה החולה כבר מסתייע בחמצן ובקושי יכול לתפקד", אומר פרופ' קרמר. "והיה והחולה במצב כללי טוב ייתכן והוא מועמד מתאים להשתלת ריאה. במשך 20 השנה האחרונות ביצענו בבית החולים בלינסון, קרוב ל-850 השתלות כאשר בין המושתלים שלנו נמצאים שחיינים ואצנים. אם הניתוח עובר בשלום, מבחינה פיזיולוגית ניתן כבר אחרי שבועיים-שלושה לחזור לפעילות מלאה כמו הליכה או ריצה.
תפקוד הריאה חוזר להיות 100%: אין צורך בחמצן, משאפים או אינהלציה, אך עם זאת צריך לזכור שיש ליטול תרופות שימנעו את דחיית הריאות המושתלות. מדובר על בערך 20 כדורים ביום, אך אם לוקחים אותם באופן מסודר ומבצעים בדיקות שגרתיות הדבר מאפשר לחיות חיים ארוכים בתפקוד מעולה".
בשיתוף GSK