"כבר במהלך ההיריון הרגשתי נפיחות מוזרה בשדיים, וככל שהתקדמתי התחיל גם כאב. באופן טבעי חששתי מסרטן, אבל נרגעתי כשאמרו לי שסרטן שד לא כואב. ואז, לצערי, הוכחתי את ההפך - ועוד איך כואב", מתארת עדי שניידר דורי, שבימים אלה מסיימת את מסלול הטיפולים הארוך והאגרסיבי שקיבלה להצלת חייה. "גם תזמון המחלה שיחק לרעתי, כי הייתי עדיין שפופה אחרי שב-7 באוקטובר דודה של בעלי מניר עוז נרצחה, קרובת משפחה נחטפה לצד חברים נוספים שאנחנו מכירים מהימים שגרנו שם".
שניידר דורי, 39, נשואה לאופיר, אמא של טל (בת) 12, אביב (בן) תשע, ויובל, שנה וארבעה חודשים, תושבי קיבוץ רבדים. היא ילדה את בנה השלישי, ועולמה התהפך. "מאז, אין יותר את העדי שהייתי לפני אבחון המחלה. אני מישהי אחרת, עם יכולות אחרות, ואיתן אני מתכוונת לחזור לחיים פעילים ולעבודה שלי - אחראית ניהול מידע בבתי זיקוק אשדוד".
נקודת האל-חזור בחייה הסתמנה בתחילת אפריל 2025, עוד לפני שילדה את יובל. "חלמתי להניק גם אותו כמו את שני אחיו לפניו, ולא הצלחתי. במחלקת יולדות נשלחו אליי יועצות הנקה, ועדיין - אפס יכולת להניק מהשד השמאלי, שכבר היה אדום ונפוח והחשיד לדלקת שהתפתחה בו".
"אין לי ממה להילחץ"
גם אחרי שהשתחררה לביתה עם תינוק בריא בידיה, נאלצה להשתמש בשירותי ייעוץ הנקה נוספים, וחשה תסכול נוכח חוסר התגובה - השד לא הניב חלב. "לא התרשלתי, ופניתי לכירורג שד בקהילה, שמבדיקה ידנית אבחן שזו אפילו לא דלקת, שאין לי ממה להילחץ, ושאחזור אליו בעוד שנה". הכאב התגבר, והפטמה בשד השמאלי שקעה. רופאת המשפחה הפנתה אותה לבדיקת אולטרסאונד, והטכנית שביצעה את הבדיקה רמזה לה שתלך למיון.
"עם הנחיה שקיבלתי במיון לטיפול אנטיביוטי בעירוי, חזרתי לרופאת המשפחה, שתכננה לי חמישה ימים עוקבים לקבלת התרופה. אבל כבר אחרי היום השני, שלא באמת הפחית את הנפיחות, היא עצרה את הסדרה שתכננה והפנתה אותי לד"ר אורלי פרידמן-אלדר, כירורגית שד בכירה במרכז הרפואי קפלן ברחובות".
"הפניתי אותה מיד לביופסיה, ומהפענוח עלה שמדובר בסרטן אגרסיבי מפושט לבלוטות". מימין: ד"ר שרון קרקוף סלע וד"ר אורלי פרידמן-אלדר
(צילום: יריב כץ)
כבר משמיעת הפרטים עלה חשדה של הרופאה. "עדי הגיעה אליי שבוע אחרי הלידה, כשהשד השמאלי שלה גדוש מאוד, אדום ונפוח - מצב שאובחן כשהיא הייתה עדיין בהיריון, ולכן החשיד מיד, כיוון שדלקת עלולה להתפתח רק בהנקה. הפניתי אותה מיד לביופסיה, ומהפענוח עלה שמדובר בסרטן אגרסיבי מפושט לבלוטות - Inflammatory Breast Cancer, שמכונה סרטן שד דלקתי, הגם שמלבד המראה אין כל קשר בינו לבין דלקת", מסבירה ד"ר אורלי פרידמן-אלדר, כירורגית שד בכירה במכון לבריאות השד בקפלן, שעברה תת-התמחות במרכז האוניברסיטאי ג'קסון ממוריאל במיאמי. בשל פוטנציאל ההתפשטות המהירה של סרטן זה, התחייבה תגובה טיפולית מיידית.
סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים בישראל. בכל שנה מאובחנות בו כ-5,500 חולות - סטטיסטית, מדובר באחת מכל שמונה נשים. לפי נתוני האגודה למלחמה בסרטן, כ-1,100 חולות בסרטן השד מתות בישראל מדי שנה.
"נכנסתי לסרט מסחרר של בדיקות והדמיות מיידיות, כשבבית אני משאירה תינוק בן שבועיים. בעלי הצטרף אליי כשד"ר פרידמן-אלדר בישרה שאני חולה בסרטן שד אלים, ולמזלי הוא לא שלח גרורות מעבר לבלוטות הלימפה".
עדי שניידר דורי: "נכנסתי לסרט מסחרר של בדיקות והדמיות מיידיות, כשבבית אני משאירה תינוק בן שבועיים. בעלי הצטרף אליי כשד"ר פרידמן-אלדר בישרה שאני חולה בסרטן שד אלים, ולמזלי הוא לא שלח גרורות מעבר לבלוטות הלימפה"
במרוץ נגד הזמן, נפגשה כבר למחרת עם אונקולוג מקפלן, שפסק שהטיפול הכימי הראשון יתבצע באותו היום. "זה היה באוגוסט 2025. הבנתי את הדחיפות, אבל זכרתי שהילדים בחופש הגדול ושהבטחתי לבת שלי לבלות איתה במלון, ולכן שאלתי אם דחייה של ימים אחדים היא משמעותית. תודה שאפשרו לי, ואחרי שלושה ימים התחלתי לצעוד בשביל הכימותרפיה, לפי התוכנית הטיפולית שנתפרה לי וכללה 12 טיפולים שבועיים וארבעה נוספים בטווח של אחת לשבועיים".
חברות מהקיבוץ תמכו ועזרו
בבית, עם תינוק ושני ילדים נוספים שזקוקים לה, היא "נשפכה", לדבריה, מחולשה ומתופעות הלוואי של הטיפול הכימי. "למזלי הגדול, הקיבוץ הוכיח את עצמו כקהילה תומכת. כשהייתי חסרת אונים עד כדי כך שלא יכולתי להאכיל ולהרים את התינוק שלי, חברות בישלו לנו, הוציאו את התינוק לטיול ותמכו בי. לרגע לא השאירו אותי לבד. חברה קרובה שלי הגיעה בכל יום, וממש הרימה אותי מהשערות".
בסיום הכימותרפיה, שצמצמה את ממדי הגידול, הוזמנה לטרום-ניתוח, ושם הוסבר לה שבנוסף לכריתת השד והבלוטות, תחת אותה הרדמה היא תעבור ניתוח נוסף למניעת לימפאדמה - בצקת לימפטית הנגרמת מחסימת מערכת הלימפה, כך שנוזל הלימפה מצטבר ברקמות ולא מתנקז החוצה. הסיכון ללימפאדמה בעקבות כריתת בלוטות לימפה נע בין 5% ל-40% מהמנותחות.
"לימפאדמה שאינה מטופלת מביאה לנכות, וכדי למנוע אותה, אני וד"ר קרקוף-סלע משלבות ידיים, מאחדות כוחות ומציעות למטופלות הפוטנציאליות את הניתוח המניעתי, באותו מעמד של כריתת השד", מסבירות שתי הרופאות. "אנחנו מזריקות צבע כחול ליד, בצד שבו אובחן ונכרת הסרטן, לשם איתור הצינורות הלימפתיים שעוביים 0.8 מ"מ. כשהצינור נמצא מעל אזור הכריתה, אנחנו משמרות אותו כדי לאפשר את זרימת הנוזל". כשהצינור שנצבע כחול מזוהה בחלל הניתוחי, הן מפרידות אותו ומנתקות אותו מהגידול.
ד"ר שרון קרקוף-סלע, כירורגית פלסטית בכירה בקפלן, ששבה מתת-התמחות במיקרוכירורגיה במרכז הרפואי MD Anderson לסרטן, מסבירה: "כשהכירורגית מסיימת לבודד את בלוטות הלימפה ולכרות אותן, תחת מיקרוסקופ אני עובדת על הוורידים ועל כלי הלימפה, במטרה לנקות ולהאריך אותם. אני מבצעת מעקף והשקה בין כלי הלימפה לווריד. מדובר בניתוח מיקרוכירורגי והתוצאות שלו טובות".
עדי: "האתגר הקרוב שאני כבר כל כך רוצה לסמן עליו וי, ולחזור למסלול חיים שלא כולל בדיקות ובתי חולים, הוא ניתוח לשחזור השד. לחיות עם שד אחד זה לחיות בחוסר איזון - היציבה משתנית, כל ההרגשה"
עדי חזרה לביתה להחלמה כשהיא מחוברת לשני נקזים, וחוותה התמוטטות נפשית. "הרגע שבו הגעתי הביתה היה אולי קשה יותר מהרגע שהרופאה בישרה לי על הסרטן. יצאתי מבית החולים בלי שד שמאל, וכשעמדתי מול המראה נפלו לי כל האסימונים ולא הפסקתי לבכות".
היא עברה פיזיותרפיה לימפתית ותנועתית, כשטווח התנועה שלה עדיין מוגבל ומינימלי. להשלמת הטיפול קיבלה גם הקרנות, ונכון לעכשיו טווח התנועה שלה כמעט חזר לנורמה. "האתגר הקרוב שאני כבר כל כך רוצה לסמן עליו וי, ולחזור למסלול חיים שלא כולל בדיקות ובתי חולים, הוא ניתוח לשחזור השד. לחיות עם שד אחד זה לחיות בחוסר איזון - היציבה משתנית, ההליכה, כל ההרגשה. ואני מרגישה שהשחזור הוא כבר בהישג יד, קרוב ומעודד".
