החלטת נשיא ארצות הברית טראמפ להוריד את דירוג הקנאביס בפקודת הסמים האמריקנית (מסיווג Schedule I ל-Schedule III) התקבלה בהתלהבות מסוימת, ובעיני חלק מהאוכלוסיה זו הייתה הוכחה לכך שהעולם "הבין סוף סוף" שקנאביס הוא תרופה לכל דבר ושהוא נטול נזקים. אלא שמבט מפוכח יותר מגלה סיפור מורכב בהרבה.
זהו מהלך חשוב ומתבקש, אך לא כזה שמשקף פריצת דרך רפואית או הכרעה חברתית וערכית. במובנים רבים, מדובר בעיקר בצעד כלכלי-רגולטורי, שמטרתו הקלה במסים עבור תאגידי הקנאביס, ובתוך כך גם מצמצם אבסורד משפטי ארוך שנים, אך כזה שעדיין רחוק מלבטא שינוי תפיסתי עמוק.
2 צפייה בגלריה
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חתם על צו נשיאותי שהוציא קנאביס מסיווג הסמים המסוכנים
(צילום: AP Photo / Evan Vucci)
מערכת ה-Schedules האמריקנית נועדה לדרג חומרים פסיכואקטיביים לפי שני קריטריונים - הערך בשימוש רפואי, והפוטנציאל לשימוש לרעה והתמכרות. Schedule I כולל חומרים המוגדרים כחסרי תועלת רפואית ובעלי פוטנציאל התמכרות גבוה דוגמת הרואין, LSD ועד לאחרונה - קנאביס. לעומת זאת, Schedule III, שאליו קנאביס ישויך מעתה, כולל חומרים עם שימוש רפואי מסוים ופוטנציאל התמכרות בינוני, דוגמת קטמין וסטרואידים אנאבוליים.
העובדה שקנאביס הוחזק במשך עשרות שנים ב-Schedule I המחמיר ביותר הפכה עם הזמן לאבסורדית, במיוחד משום שיותר ממחצית המדינות בארה"ב כבר אישרו קנאביס רפואי וכמעט מחצית מהן אף אישרו שימוש לצורכי פנאי. נוצר פער עמוק בין החוק הפדרלי לבין המציאות בשטח, פער שפגע באמינות הרגולציה ודרש תיקון.
התמונה המחקרית מסויגת
אבל כאן חשוב לדייק: התיקון הזה אינו הוכחה לכך שקנאביס הוא תרופה מבוססת מחקר. למעשה, במובנים רבים הסיווג החדש אינו תואם את הידע המחקרי הקיים - לא בצד של היעילות הרפואית, ולא בצד של פוטנציאל ההתמכרות. הספרות המדעית אינה מספקת הוכחה ליעילות רפואית רחבה של קנאביס ברוב ההתוויות שלשמן הוא ניתן כיום. אכן, יש רבים שמדווחים על הקלה בכאב, שיפור בשינה, הטבה בתופעות לוואי קשות של טיפולים שונים ועוד, כולל במצבים קשים כמו פוסט-טראומה או מחלות אונקולוגיות. הרווח האינדיבידואלי הזה הוא אמיתי, חשוב מאוד וראוי להתייחסות. אך נכון להיום, כאשר בוחנים מחקרים רחבי היקף על אוכלוסיות גדולות, התמונה נותרת מסויגת, ולרוב אף מאכזבת.
פרופ' שאולי לב-רןצילום: רמי זרנגראחד האתגרים המרכזיים במחקר רפואי על אודות קנאביס הוא שגם אם רבים מדווחים על הקלה חשובה, הוא אינו תרופה במובן המקובל אלא צמח מורכב, עם יותר מ-100 רכיבים פעילים, זנים שונים ודרכי צריכה מגוונות. תנאים שכאלה מקשים מאוד על מחקר רפואי קלאסי. נוסף על כך, מחקר מתמקד בקבוצות גדולות ואינו מסוגל לזהות רווחים אינדיבידואליים - בעיה מוכרת בכל מחקר רפואי. במובנים רבים, דווקא הקושי לחקור קנאביס היא סיבה לזהירות בטענות המושמעות בשמו.
"התיקון בפקודת הסמים בארה"ב אינו הוכחה לכך שקנאביס הוא תרופה מבוססת מחקר. הסיווג החדש אינו תואם את הידע המחקרי הקיים - לא בצד היעילות הרפואית, ולא בצד פוטנציאל ההתמכרות. הספרות המדעית לא מספקת הוכחה ליעילות רפואית רחבה של קנאביס"
גם הטענה שלקנאביס פוטנציאל התמכרות זניח אינה עומדת במבחן הנתונים. מחקרים מצביעים על כך שכ-10% מהצרכנים יפתחו התמכרות, ויותר מ-20% ידווחו על קושי לשלוט בדפוס השימוש ותחושות מצוקה סביב הנזקים שהוא מעורר. אמנם התמכרות לקנאביס נחשבת מסוכנת פחות מהתמכרות לאלכוהול, לאופיאטים או לחומרים אחרים הכרוכים בתמותה ובנזק גופני חמור, אך הפוטנציאל הממכר קיים ואינו זניח. כך שלצד רבים שיכולים לצרוך אותו באופן מזדמן - עבור חלק מהמשתמשים, ובייחוד צרכנים יומיומיים - קנאביס עלול לפגוע בתפקוד, במוטיבציה, בבריאות הנפש ולעתים ביכולת לנהל חיים מלאים. חשוב להתייחס גם לנתונים אלו בשיח שמבקש להיות מפוכח ומבוסס מדע.
שורת הרווח
וכאן נכנס אולי המרכיב המשמעותי ביותר במהלך הנוכחי: הכלכלה. העברת הקנאביס ל-Schedule III מאפשרת הקלות מס דרמטיות לתאגידי קנאביס ולמגדלים, שסבלו עד כה מהגבלות חמורות בשל הסיווג הגבוה. מדובר בתעשייה של מיליארדי דולרים, עם הון עתק שהושקע בשנים האחרונות בלובי פוליטי, במחקר, בשיווק ובקידום רגולטורי. עבור החברות הללו, זהו שינוי מהותי: שיפור רווחיות, יציבות רגולטורית והסרת חסמים שבלמו צמיחה. במובן הזה, זהו אולי השינוי האמיתי ביותר שהמהלך מביא עמו.
2 צפייה בגלריה
אין עדות מחקרית חדשה שמבססת פריצת דרך רפואית בשימוש בקנאביס. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
במובן רחב יותר, המהלך מדגיש שוב את אחת הבעיות המרכזיות בשיח סביב קנאביס: הניסיון לפתור סוגיה חברתית עמוקה באמצעות שפה רפואית, ולעיתים באמצעות כלים כלכליים, במקום לנהל דיון גלוי - גם אם מורכב - על חירות, אחריות, נזקים ויצירת מענים מתאימים. הוויכוח על יעילות רפואית של קנאביס מסיט את הדיון מהשאלה האמיתית: כיצד חברה בוחרת להתמודד עם שימוש נרחב בחומר פסיכואקטיבי, ומהי תגובה נבונה, הוגנת ופרופורציונלית לנזקים שהוא עלול לגרום.
בישראל אין מערך דירוג של חומרים פסיכואקטיביים שדומה לזה שבארצות הברית, ואלו כלולים תחת פקודת הסמים. קנאביס עדיין מוגדר כסם מסוכן בפקודת הסמים, והשימוש הרפואי מתקיים באמצעות החרגה מנהלית, ברישיון ולא במרשם. עבור רבים זה נתפס כפתרון ביניים, כאשר בפועל השיח הרפואי משמש לעיתים מסך עשן לשאלה חברתית שטרם הוכרעה.
המהלך האמריקני אינו עדות לליברליות מתקדמת, ואינו נשען על פריצת דרך רפואית או על הכרעה חברתית עמוקה. הוא בראש ובראשונה תוצר של שיקולים כלכליים ורגולטוריים, שנועדו להסדיר מציאות קיימת ולהקל על תעשייה שכבר נטועה עמוק בשטח. הדיון האמיתי על קנאביס – כעניין חברתי, תרבותי וערכי, ולא רק כעניין רפואי - רחוק מלהסתיים. את המהלך האמריקני אפשר לראות כצעד טכני מתבקש, אך כזה שרחוק מלהיות מהפכה של ממש.
פרופ' שאולי לב-רן, פסיכיאטר מומחה בטיפול בהתמכרויות, מייסד ומנהל אקדמי, ICA - המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש
