מארינה בלייב, תושבת תל אביב בת 68, נפטרה הבוקר (יום א') בשעת אזעקה בדרכה למקלט. זו ההרוגה השנייה במלחמת "שאגת הארי" עם איראן. בתה איה סיפרה בשיחה עם ynet על האירוע הקשה שנגמר באופן טרגי: "יצאתי החוצה והתחלתי ללכת. היא אמרה לי 'תלכי, אני אבוא'. הסתובבתי וראיתי שהיא עצרה והיא צעקה 'תלכי, אל תחכי לי'. יכול להיות שהיא כבר הייתה בהתקף. המשכתי ללכת ואז השכנה קראה לי ואמרה שאמא יושבת על הספסל ונחנקת".
אמש נהרגה מטפלת סיעודית של קשישה מפגיעת טיל בבניין ישן בתל אביב. יותר מ-100 בני אדם נוספים נפצעו באירוע הקשה.
איה מספרת בדמעות שמיהרה להגיע לאמה שהתמוטטה בדרך למקלט: "באתי אליה והיא אמרה לי שהיא חושבת שהיא עומדת למות, וזה מה שבאמת קרה בסוף. זה היה דום לב עם פאניקה וחרדה. אמא הייתה פשוט הכוח שלי בחיים האלה, הגב שלי. תמכה בי בהכול. אני לא יודעת איך אוכל להמשיך לחיות בלעדיה. אני גרה עם אמא שלי, תמיד גרתי איתה. היא הרגישה שזה עומד לקרות. היא ביקשה ממני מים ולא היו לי לתת לה. היא נחנקה. זה היה ממש פתאומי, רק לפני שבוע היינו יחד בטיול בגיאורגיה".
לדברי בתה של מארינה, "היא תמיד נלחצה כי המקלט שלנו נמצא ברחוב השני. בדרך כלל אנחנו יוצאים הרבה לפני כי קשה לה ללכת ולנשום מהפאניקה כשהאזעקות מתחילות".
2 צפייה בגלריה
בית חולים חירום של המרכז הרפואי איכילוב במהלך מלחמת שאגת הארי
(צילום: ג'ני ירושלמי ומירי גטניו, דוברות איכילוב)
מבית החולים איכילוב נמסר כי מארינה סבלה מקוצר נשימה בשעת אזעקה. היא הובהלה על ידי מד"א תוך כדי פעולות החייאה למחלקה לרפואה דחופה, ושם המשיך הצוות להיאבק על חייה. הרופאים נאלצו לקבוע את מותה בתום מאמצי ההחייאה.
ד"ר יבגני גרשמן, מנהל מכון ריאות במרכז הרפואי קפלן ומזכיר האיגוד הישראלי לרפואת ריאות, אומר בעקבות האירוע ש"החרדה עצמה לא גורמת לקוצר נשימה קטלני. קוצר נשימה הוא תסמין של מצבים רפואיים שונים, שחלקם המשמעותי קשור למחלות לב ולמחלות ריאה".
ד"ר יבגני גרשמןצילום: דוברות קפלןבכדי למנוע מצבים של החמרה במחלות כרוניות קיימות, ובכדי להימנע מקשיי נשימה, ממליץ ד"ר גרשמן בימים אלה להקפיד על הכללים הבאים:
- להישמע באדיקות להוראות פיקוד העורף והרשויות - להימצא בקרבת מרחב ממוגן או בתוכו כדי לחסוך בריצות לא מבוקרות ומסוכנת בעת האזעקות.
- לזכור לקחת באופן קבוע תיק חירום, עם כל התרופות והמכשירים הרפואיים, כגון משאפים, הנדרשים (הן בבית והן במרחב המוגן). לא להיקלע למצבים שבהם חסרה תרופה, במהלך שהות ממושכת במרחבים המוגנים.
- למרות הקושי לשמור על שגרת הטיפול הרפואי בעת מלחמה, אין לפספס טיפול בתרופות ובמכשירים הרפואיים הקבועים.
