מוגש כשירות לציבור בשיתוף גיליאד, ללא מעורבות בתכנים
האם נוכל למגר את ה-HIV בעשור הקרוב?
(צילום: אולפן ynet)
עולם הרפואה חווה מהפכה אמיתית בתחום המאבק בווירוס ה-HIV. זריקות מניעה חדשניות ויעילות הניתנות פעמים בודדות בשנה, טיפולים מתקדמים אשר הפכו את המחלה לכרונית וניתנת לניהול, ותוכניות לאומיות מקיפות במדינות רבות בעולם - כל אלה מקרבים אותנו למטרה שנראתה בלתי אפשרית עד לפני שנים מעטות: עצירת שרשרת ההדבקה ומיגור המחלה. מדינות מערביות רבות כבר הגיעו להישגים מרשימים של למעלה מ-95% אבחון וטיפול באנשים שנדבקו בווירוס, דבר שאפשר לקטוע כמעט לחלוטין את שרשרת ההדבקה.
ד"ר דוד ששה, רופא בכיר ביחידה למחלות זיהומיות ובמרפאת ה-HIV בבית החולים איכילוב ומנהל תחום המחלות הזיהומיות בקופת חולים מאוחדת ואלעד אהרון, סמנכ"ל הוועד למלחמה באיידס ואדם החי עם HIV מסבירים בשיחה עם אלכסנדרה לוקש באולפן Ynet מה המצב כיום בישראל, מהם הצעדים שעדיין נדרשים כדי להגיע ליעד המיוחל והאפשרי, ואיך סטיגמות חברתיות בקרב הטרוסקסואליים דווקא מגבירות את הסיכון שלהם להידבק בווירוס ה- HIV.
2 צפייה בגלריה
ד"ר דוד ששה, רופא בכיר במרפאת ה-HIV בבית החולים איכילוב ומנהל תחום המחלות הזיהומיות בקופת חולים מאוחדת
יש ירידה משמעותית בשנים האחרונות במספר הנדבקים החדשים ב-HIV. מה ההתפתחויות בטיפול שאפשרו את התפנית הזו?
ד"ר ששה :"קודם כל, ההכרה החשובה ביותר היא שהטיפול בעצמו מונע הדבקה. אדם שחי עם HIV ומטופל, והעומס הנגיפי שלו בדם הוא בלתי מדיד, למעשה לא מדבק. במדינות שבהן הכיסוי הטיפולי גבוה, אנחנו באמת רואים ירידה במספר ההדבקות החדשות. מה שמאפשר את זה הוא שהטיפול בשנים האחרונות הפך להיות יעיל מאוד, הרבה יותר נוח לנטילה ועם מעט מאוד תופעות לוואי. הירידה בתופעות הלוואי מאפשרת ליותר אנשים לקחת את הטיפול, מונעת הפסקות טיפוליות, ומאפשרת לאנשים לנהל אורח חיים רגיל".
איך בדיוק השתנה הנוף הטיפולי במניעה?
ד"ר ששה: "בהחלט אפשר להגדיר את זה כמהפכה. עד היום הדרך העיקרית למניעה תרופתית הייתה נטילת כדור יומי, שהוכחה כיעילה ביותר. היום יש אפשרות לקבל זריקה שאושרה אחת לחודשיים עם אחוזי יעילות גבוהים מאוד. השינוי הדרמטי ביותר הוא זריקה שניתנת אחת לחצי שנה, שבמחקרים הגיעה לאחוזי יעילות של 100% - משהו שלא ראינו באף מחקר קליני קודם לכן".
מה היעדים הבינלאומיים למיגור המחלה?
ד"ר ששה: "ארגון הבריאות העולמי ותכנית ה HIV-של האו"ם הציבו יעד של 95%-95%-95%. המשמעות היא: אם נאבחן 95% מהאנשים שחיים עם HIV (שרבים מהם לא יודעים על כך), מהם נטפל בטיפול יעיל ב-95%, ומהמטופלים נגיע לעומס נגיפי לא מדיד ב-95% - באמת נגיע להכחדה של ההדבקות החדשות".
מה השוני בין רגע האבחנה לפני 20 שנה לבין היום?
אהרון: "המהפכה הרפואית עשתה שינוי מוחלט בהתמודדות היומיומית. לפני 20 שנה היו לי מחשבות על איזה טיפול אני אקבל, כמה כדורים ביום, ואיזה תופעות לוואי יהיו לאורך זמן. היום הטיפול יעיל מאוד, פשוט, כמעט ללא תופעות לוואי, קל לנטילה. ההתמודדות שהייתה גם אז וגם היום היא בעיקר חברתית - עם התפיסה העצמית של 'מה זה אומר עליי שעכשיו אני בתוך הסטטיסטיקה'".
איזה טיפולים שיש היום היית מאחל לעצמך שהיו קיימים לפני 20 שנה?
אהרון: "מעבר לשינוי בטיפולים עצמם, הטיפולים שקיימים היום למניעה יכולים באמת לעזור להמון אנשים שבכלל לא תופסים את עצמם ככאלו שנמצאים בקבוצת סיכון. אלה דברים שיכולים לעורר מהפכה אמיתית - ואם זה היה קיים אז, אני לא בטוח שהייתי יושב באותו כיסא היום".
למרות השיפור בטיפולים ובמודעות, למה עדיין יש אנשים שנדבקים ב-HIV בישראל?
ד"ר ששה: "זה מורכב. יש אנשים שלא תופסים שהם בסיכון, שהסיכון שלהם הוא סוד שהם לא מדברים עליו עם הרופא, לא כל הרופאים מכירים את כל אופציות המניעה ולא תמיד מציעים אותן למי שזקוק להן. בנוסף, יש קבוצות גדולות שלא נבדקו מעולם ל-HIV ולא יודעים שהם חיוביים – זו הקבוצה שלמעשה מדביקה אחרים כי היא בכלל לא יודעת שנדבקה, לא מאובחנת ולא מטופלת".
בניגוד לתפיסה הרווחת, HIV זה ממש לא משהו שרק הקהילה הלהט"בית חווה. זה מסביר למה עדיין יש נדבקים היום?
אהרון: "חד משמעית. זו אחת העוולות הגדולות של התפיסה של HIV בציבור - שזה שייך לקבוצות סיכון ספציפיות. זה ממש לא כך. HIV שייך לכל מי שמקיים יחסי מין - בין אם זה גבר, אישה, להט"ב או לא. כל מי שמקיים יחסי מין, שזה בערך כולנו, נמצאים בקבוצת סיכון פוטנציאלית וצריכים להיבדק פעם בשנה לפחות כדי לקטוע את שרשראות ההדבקה. יותר מזה, גם בתוך קבוצות הסיכון הקלאסיות יש כאלו שתופסים את עצמם כמי שלא נמצא בסיכון, ולכן עדיין אנחנו רואים הדבקות לשווא".
מהן האוכלוסיות שנדבקות בפועל על פי הסטטיסטיקה?
ד"ר ששה:" יש דו"ח שנתי של משרד הבריאות שמלמד אותנו ש-30%, מהמקרים בקרב נשים - חלקן כלל לא בקבוצת סיכון, אולי בן הזוג שלהן בקבוצת סיכון. יש אוכלוסיות שפחות נוטות להיבדק או לתפוס את עצמן בסיכון - אוכלוסיות שבהן הומוסקסואליות היא טאבו או סוד, כמו בקרב אוכלוסיות מסורתיות כמו דתיים או ערבים. קבוצות אלה נבדקות פחות ומתאבחנות מאוחר יותר. זה פוגע בתוחלת החיים - מי שמתאבחן מוקדם ומטופל מוקדם יש לו תוחלת חיים דומה לאוכלוסייה הכללית, לעומת מי שמתאבחן מאוחר שתוחלת החיים שלו בהחלט נפגעת ומתקצרת".
מה המסר לצופים שחושבים שכל זה לא נוגע להם?
אהרון: "זו הבעיה כי זה נוגע באמת לכל אחד ואחת. מי שמקיים יחסי מין - בין אם זה עם פרטנר אחד או פרטנרים מרובים - צריך להיבדק פעם בשנה. אין לנו שליטה על מה שעושים הפרטנרים שלנו או על דברים אחרים שלא בשליטתנו, אלא רק על היכולת לדעת מה הסטטוס, לקחת טיפול מניעתי במידה שיש אפשרות כדי למנוע את זה, להיות מודעים ולא להדחיק".
מה הצעדים הנדרשים כדי למגר את המחלה בישראל?
ד"ר ששה: "קרו שינויים דרמטיים באפשרות למנוע HIV בשנים האחרונות. היו מחקרים באפריקה שהציגו 100% מניעה עם נטילה תרופתית בזריקות שניתנות בתדירות של פעמים בודדות בשנה, עם אפס מקרי הדבקה בחלק מהמחקרים. אם אופציות מניעה תרופתיות כאלה באמת יגיעו לציבור שצריך אותן - לאנשים שנמצאים בסיכון - אני חושב שבהחלט נוכל להביא להפסקה של הדבקות חדשות".
יגיע היום שלא יהיו נדבקים חדשים בישראל?
אהרון:" התשובה מורכבת משילוב של שני גורמים: ראשית, הכנסת הטכנולוגיות החדשות כמו הזריקה פעמיים בשנה, שיכולה להקל גם על תפיסת האנשים - זה לא טיפול יומיומי אלא סוג של חיסון מעשי. שנית, שינוי השיח - אם נרגיש בנוח לדבר על מיניות ועל בריאות מינית ולא נתבייש או נחשוב שזה מתייג אותנו כמי שנמצא בקבוצת סיכון, נוכל בהחלט למנוע הדבקות עתידיות".
מוגש כשירות לציבור בשיתוף גיליאד, ללא מעורבות בתכנים
