ביום רביעי היה מגרש המסדרים בבית הספר לחי"ר עמוס בבוגרי קורס מ"כים. בין החיילים שהגיעו אל קו הסיום בלט אחד, נתמך בקביים – סמל דניאל קופילוב (20) מאור עקיבא, שאיבד את רגלו בזמן הלחימה ברצועת עזה, בתקרית שבה נהרגו שלושה מחבריו.
משפחת קופילוב, ההורים נטליה ואלכסנדר, דניאל ואחותו אלכסנדרה, שעלתה מאוקראינה לפני ארבע שנים. דניאל התגייס לצה"ל בדצמבר 2022 ושובץ בחטיבת כפיר, שם הוכשר כקלע. "בתחילת המלחמה, ב-7 באוקטובר, הייתי במוצב בהר דב על גבול לבנון", הוא מספר, "למחרת המתקפה בדרום תקפו את המוצב שלי בפצמ"רים מלבנון. בהמשך התחלתי את קורס המ"כים של חטיבת ביסל"ח, שהיה אמור להימשך שלושה חודשים, אבל קוצר לחודשיים בשל המלחמה. בתחילת חודש מרץ, ביום חמישי, כשהיינו אמורים לצאת הביתה, הודיעו לנו שהכול מבוטל ואנחנו נכנסים לעזה לשבועיים".
4 צפייה בגלריה
"בגלל זיהום, הרופאים נאלצו לבצע קטיעה מעל הבר". סמל דניאל קופילוב שנפצע קשה
(צילום: טל שחר)
קופילוב וחבריו נכנסו לגזרת חאן יונס בלילה שבין חמישי לשישי, שם טיהרו בתים. ביום שישי אחר הצהריים הם נכנסו לבית שבו שתי קומות. "אני זוכר שבבית היה מסדרון", הוא משחזר, "חוליה אחת של ארבעה לוחמים נכנסה לחדר בהמשך המסדרון כדי לסרוק אותו. מפקד מחלקה, אני ועוד שני לוחמים נכנסנו לסרוק חדר אחר. כמה שניות לאחר שנכנסנו לחדר בקומה הראשונה, התפוצץ מטען. הזיכרון הבא שלי היה שאני שוכב על הרצפה. הייתי בהכרה מלאה. ראיתי שהרגל שלי קטועה, אבל לא הרגשתי כאבים. עשיתי פעולה אוטומטית כמו שלימדו אותנו בתרגולים בהכשרה: הוצאתי חוסם עורקים ושמתי אותו לעצמי באזור הקטיעה. תרגלנו את זה הרבה, וזה הוכיח את עצמו".
דניאל קופילוב: "הייתי בהכרה מלאה. ראיתי שהרגל שלי קטועה, אבל לא הרגשתי כאבים. עשיתי פעולה אוטומטית כמו שלימדו אותנו בהכשרה: הוצאתי חוסם עורקים ושמתי אותו לעצמי באזור הקטיעה. תרגלנו את זה הרבה, וזה הוכיח את עצמו"
שלושה לוחמים נהרגו בפיצוץ: סמל דולב חיים מלכה (19) משלומי, סמל אפיק טרי (19) מרחובות וסמל ינון יצחק (20) ממצפה רמון. 15 לוחמים נוספים, בהם קופילוב, נפצעו בדרגות חומרה שונות. "בשלב כלשהו הרימו אותי לאלונקה והובילו אותי לתוך 'נמר' של צה"ל. זמן קצר אחר כך הוכנס לנמר אחד מחבריי, מחוסר הכרה, כשכל פניו מפויחים", מספר קופילוב, "קשה היה אפילו לזהות אותו. בשלב הבא פינו אותי אל מסוק, ומשם נלקחתי לבית החולים סורוקה".
מצבו הוגדר קשה. במשך יומיים היה מורדם ומונשם, ועבר מספר ניתוחים. "הקטיעה הייתה מתחת לברך", הוא מספר, "אך בגלל זיהום, הרופאים נאלצו לבצע קטיעה מעל הברך. זה היה הניתוח הראשון שעברתי. ניתוח נוסף היה להוצאת רסיסים מהבטן. כרתו לי גם חלק מהמעיים שנפגעו מרסיסים. סבלתי גם מכוויות בפנים ובידיים".
"חשבתי שהייתי מקדימה ואף אחד לא נהרג. ואז חבר הגיע לבקר ופשוט אמר את זה לגמרי במקרה. התחלתי לבכות. אפיק טרי היה איתי בחדר בקורס. שני הנופלים האחרים היו בכיתה שלי בקורס. אני חושב עליהם הרבה, וזה כואב לי"
סמל קופילוב נמצא כעת בשיקום במחלקה האורתופדית של בית החולים שיבא. "בימים הראשונים, כשהייתי בטיפול, לא ידעתי שהיו הרוגים", אומר קופילוב, "כל הזמן הזה חשבתי שאני הייתי מקדימה ואף אחד לא נהרג. ואז חבר הגיע לבקר אותי ופשוט אמר את זה לגמרי במקרה. התחלתי לבכות. אפיק טרי היה איתי בחדר בקורס. שני הנופלים האחרים היו בכיתה שלי בקורס. אני חושב עליהם הרבה, וזה כואב לי".
בעודו בשיקום הלך והתקרב מועד טקס הסיום של קורס המ"כים של חטיבת ביסל"ח. "היה לי ברור שאני רוצה להגיע לשם", אומר קופילוב, "אני יודע שבשבילי הקורס כבר יותר סמלי, אני כבר לא אפקד, אבל היה לי חשוב להגיע לסיום, רציתי לראות את כל החברים מהצוות, להיות איתם שוב ביחד. הגעתי עם המשפחה ממש לפני תחילת הטקס וכולם כבר עמדו במגרש המסדרים. כשראו אותי, כולם התחילו למחוא כפיים: החיילים, המשפחות שלהם, חברים שלי מבית הספר וגם מהמכינה שבה הייתי לפני הגיוס.
"אני יודע שבשבילי הקורס כבר יותר סמלי, אני כבר לא אפקד, אבל היה לי חשוב להגיע לסיום, רציתי לראות את כל החברים מהצוות, להיות איתם שוב ביחד. הגעתי עם המשפחה. כשראו אותי, כולם התחילו למחוא כפיים"
"בהתחלה לא הבנתי למי מוחאים כפיים אבל אז הבנתי שזה לי. זה היה מטורף. מרגש. לא ידעתי למה מוחאים לי כפיים, אז אנשים אמרו לי: עברת פציעה קשה, אתה מחייך, עובד קשה ומשתקם. למרות כל הקושי אתה עדיין שמח ומאושר, ועל זה מגיעות לך מחיאות הכפיים". סרטון שבו הוא מניח את הקביים, קד קידה ומודה לבאי האירוע עלה לרשת והפך ויראלי. צפו:
קופילוב מסכם: "אני מרגיש שניצחתי. הצלחתי להציל את עצמי במזל, אני חי ומשתקם. לצערי יש חברים שלא הצליחו ושילמו בחייהם. ויש משפחות כואבות. אני חושב שהחברים שנהרגו היו רוצים שלא אשבר, שאהיה חזק, וגם שהצוות ימשיך להילחם בעזה כדי שהמוות שלהם לא יהיה לחינם".
השבוע הוא החל בתהליך התאמת פרוטזה בתקווה לחזור לצעוד על שתי רגליים. "יש לי מחשבה לחזור לצבא", הוא אומר, "לא כלוחם בשל הפציעה שלי, אבל כן לתרום ולהיות מדריך קליעה או משהו אחר בתחום ההדרכה".
משפחתו של קופילוב עלתה לישראל מאוקראינה בסיוע הקרן לידידות, שמלווה אותה גם עכשיו בהליך האשפוז והשיקום של דניאל ומעניקה לה סיוע כלכלי. בקרן לידידות מציינים כי עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל העבירה הקרן תוך שבועיים סיוע ומענקים ליותר מ-4,000 משפחות מפונים וליותר מ-400 משפחות של חיילים שנפצעו, וחילקה חבילות מזון בכל רחבי הארץ. "עד כה סייעה הקרן ביותר מ-80 מיליון שקל, כולל רכישת שכפ"צים, אפודים, קסדות, מיגוניות, כלי רכב ממוגנים ועוד", נמסר.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.04.24
