במבט ראשון, הוא נראה לא שייך לכאן. גבר גדל גוף בשלהי שנות ה-40 לחייו, בתוך חבורה של צעירים בגיל של בתו החיילת. אבל אז מבחינים במשאבת הוואקום הניידת שמחוברת אליו בצינור, ומבינים. אחר כך, בצילומים לכתבה, ירים רב-פקד מתי צרפתי את חולצתו ויחשוף את הצלקת הארוכה שמפלחת את גבו, במקום שבו חדר קליע הקלצ'ניקוב. צרפתי, שהיה קצין האג"ם של תחנת המשטרה בשדרות, הוא מהפצועים הבודדים של 7 באוקטובר שנמצאים עדיין בשיקום. שמונה מפקודיו נפלו באותו בוקר. ערן, שנפצע בעזה ב-8 בדצמבר 23', נמצא בשיקום ובאשפוז כבר יותר משנה וחודשיים. ואילו רון ספיר השתחרר מהשיקום שנה וחודש אחרי שנפצע בחאן יונס ועבר לשיקום יומי. המלחמה שלהם נמשכת עד היום, והיא מורכבת מאינספור קרבות. לא כולם מסתיימים בניצחון.
23 ניתוחים
רפ"ק צרפתי נפצע מירי צלף אחרי שהספיק לחסל כמה מחבלים. כשסיפר לי על נסיבות פציעתו, הראיתי לו בטלפון תמונות שצילמתי שם למחרת היום (התמונה - בהמשך הכתבה), כמה שעות אחרי סיום הקרב. באחת מהן רואים את תחנת האוטובוס הממוגנת שמול חורבות המשטרה. קיר הבטון החיצוני שלה מגואל בדם, גם המדרכה. "אולי אתה יודע מה קרה פה?" שאלתי את צרפתי. הוא הביט בתמונה. "אני לא מאמין! זה הדם שלי! לכאן משכו אותי אחרי שנפצעתי. יש לי צמרמורת. זו פעם ראשונה שאני רואה את התמונה הזו".
6 צפייה בגלריה
"כבר לא ארוץ מרתון, אבל ברגע שינתקו לי את הצינור, אחזור להתאמן". רפ"ק צרפתי
(צילום: יובל חן)
הוא בן 48, נשוי פלוס שניים. כשהחלו האזעקות יצא מביתו בבאר-שבע ודהר לשדרות. "הגעתי לתחנה ואיך שאני בא להיכנס לחניה, עומד מולי מחבל נוח'בה, יורה חמישה כדורים ופוגע לי ברכב".
צרפתי מתאר את הקרב לפרטי-פרטים, אך בעיקר חשוב לו לציין את גבורת השוטרים שנפלו, ושחלקם לחמו ממש לצידו. "אחרי היתקלות ראשונה, שבה חיסלנו שני מחבלים, אני פוגש את מפקד המחוז דאז, ניצב אמיר כהן. הסתערנו לכיוון התחנה וחיסלנו עוד חמישה מחבלים. ואז אני רואה שאחד המחבלים שפגענו בו עדיין חי. הוא בא להרים את הנשק לכיוון מפקד המחוז, ונתתי לו כדור בראש. באותו רגע מחבל אחר ירה בי כדור אחד בחזה ואחד ברגל. הרבש"ץ רונן גבאי יחד עם לוחם ימ"מ משכו אותי אל מאחורי המיגונית". בסרטון הבא: כך תועד רגע פציעתו כפי שצולם ממרפסות אחד הבניינים הסמוכים:
רגע פציעתו של רב-פקד מתי צרפתי בקרב על משטרת שדרות
6 צפייה בגלריה
"לכאן משכו אותי אחרי שנפצעתי". רפ"ק מתי צרפתי נפצע בקרב הקשה על משטרת שדרות
(צילום: יואב קרן)
שלוש שעות שכב שם, מדמם אך בהכרה מלאה. "אני מחייג לאשתי בווידיאו, אומר לה שנפצעתי, שאני אוהב אותה ואת הילדים, ושאעשה הכל כדי להישאר בחיים". הוא עמד בהבטחתו.
רפ"ק צרפתי פונה לברזילי, שם נלחם הצוות הרפואי על חייו. "כשהתעוררתי, ניסו להסתיר ממני את גודל האובדן. והאובדן אצלי מטורף. אלה פקודים שלי, במיוחד השלישייה הראשונה – שמואל גולימה, מאיר אברג'יל ואדיר שלמה זכרם לברכה".
רפ"ק מתי צרפתי נזכר: "אני מחייג לאשתי בווידיאו, אומר לה שנפצעתי, שאני אוהב אותה ואת הילדים, ושאעשה הכל כדי להישאר בחיים"
כשמצבו התייצב מעט הועבר לבית החולים סורוקה בבאר-שבע. "עברתי שם ניתוח מאוד מורכב אצל ד"ר שלמה ירון ישי, פרופ' יעל רפאלי וד"ר אסף אקר. תפרו לי את הריאה, שמו לי שש צלעות מטיטניום והחליפו לי גם את עצם השכם. משם העבירו אותי לשיקום בסורוקה בניהולו של ד"ר יולי טרגר".
הפרק הראשון בשיקום שלו הסתיים ב-1 בינואר 24'. "השתחררתי מסורוקה, עברתי לשיקום יום, ובמקביל מפקד חטיבת סה"ר (סדר ציבורי, הגנה וריבונות), ניצב-משנה יוגב אטיאס, מינה אותי לקצין אג"ם". באפריל אשתקד נכנס לתפקידו החדש ובאוגוסט יצא עם משפחתו לקרוז בים התיכון, שבמהלכו נתקף בכאבי תופת ברגלו הפצועה. "כשחזרנו לארץ פתחו לי את האגן, כדי לקחת ממנו חתיכת עצם ולשים ברגל. כתוצאה מכך נוצרה דלקת רצינית באגן, ונאלצתי לעבור 23 ניתוחים. מאז אני כאן, בשיקום של סורוקה. כבר ארבעה חודשים אני צמוד למכשיר ואק שמנקז את הפצע, ככה שאני לא יכול לצאת מבית החולים".
איש חזק, צרפתי. פיזית ונפשית. בעברו סיים שני מרתונים מלאים. "אני יודע שכבר לא ארוץ מרתון, אבל ברגע שינתקו לי את הצינור, אחזור להתאמן".
דירה להכיר
נהוג לחשוב שהשיקום הוא גרף של שיפור מתמיד. זה רחוק מהמציאות. "השיקום הוא צעד אחורה, שניים קדימה", אומר רון ספיר, בן 22 ממושב זיתן, מפקד בגדוד הנדסה 603, שנפצע מפיצוץ מטען ב-14 בדצמבר 23' בדרום רצועת עזה. באירוע נהרג סמל עוז שמואל ארדי ז"ל, שישב לידו בנמר"ה (נגמ"ש הנדסי). "הסתכלתי על הרגל שלי וקלטתי, היא מחוברת בכלום, חתיכה קטנה של שריר ארבע ראשי. העצם שלי עפה בפיצוץ".
6 צפייה בגלריה
"אתה בשיקום עם עוד פצועים וזה מרים אותך, עד שאנשים מתחילים להשתחרר ואתה נשאר. רון ספיר וזוגתו מאיה דימרי שאותה הכיר בשיקום
(צילום: יובל חן)
רון הוגדר כפצוע אנוש. חודש היה בסורוקה, שם הצילו את רגלו מקטיעה. "כשהתעוררתי אחרי חמישה ימים, ראיתי את אמא שלי לידי. שאלתי אותה: 'יש לי רגל?' אמרה, 'כן'. תק, נרדמתי שוב".
מסורוקה הועבר לאגף "חוזרים לחיים" בבית החולים שיבא. "אתה בשיקום עם עוד פצועים וזה מרים אותך, עד שאנשים מתחילים להשתחרר ואתה נשאר. מצד אחד, אתה שמח בשבילם. מצד שני, אתה אומר: 'ומה איתי?' זה שורף אותך. קטועי שלוש גפיים שהגיעו לשיקום אחריי, השתחררו לפניי. גם הסתבכתי עם זיהומים, קיבלתי אנטיביוטיקה כמעט שנה. החזקתי מעמד בעיקר בזכות המשפחה שלי ואחותי התאומה שי, שהיו איתי כל השיקום. וגם בזכות מאיה, בת הזוג שלי. היא הדבר הכי טוב שיצא לי מהשיקום".
רון ספיר: "אתה בשיקום עם עוד פצועים וזה מרים אותך, עד שאנשים מתחילים להשתחרר ואתה נשאר. מצד אחד, אתה שמח בשבילם. מצד שני, אתה אומר: 'ומה איתי?' זה שורף אותך. קטועי שלוש גפיים שהגיעו לשיקום אחריי, השתחררו לפניי"
את מאיה דימרי, בת גילו, סטודנטית למשפטים, הכיר עוד בתיכון. "כבר אז הייתי בקטע שלה", הוא מודה. "אני קצת פחות", מחייכת מאיה, ומגוללת את סיפור היכרותם המחודשת. "אמא שלי באה לשיבא כדי לבקר פצועים ולהביא להם מתנות. במקרה היא עברה ליד החדר של רון. הוא זיהה אותה וצעק לה: 'אמא של מאיה! אמא של מאיה!' פתאום אני מקבלת ממנה תמונה של רון ספיר".
רון: "אמרתי לעצמי, 'כוסומו, מה יש לי להפסיד?' שלחתי לה הודעה וביקשתי ממנה לבוא לבקר אותי". והשאר היסטוריה. כבר חצי שנה הם זוג, "אבל בגלל מה שעברנו יחד, זה כמו עשר שנים".
רון: "אנחנו מחפשים דירה. תן בכתבה איזו מילה. שלושה חדרים עם מעלית או קרקע, קרוב לשיבא".
ומתי חתונה?
"ברגע שאוכל לכרוע ברך, אציע לה נישואין".
מפיזיותרפיה לכיתה
את ערן פגשנו בשיקום של סורוקה. בן 22 ממזכרת בתיה, לוחם מילואים ביהל"ם. כשהחל התמרון, סופח עם לוחם נוסף לגדוד 13 של גולני. "נפצעתי בנר שני של חנוכה. טיהרנו בניין בצפון הרצועה וכשהכנו אותו לשהייה, חטפתי כדור ברגל".
6 צפייה בגלריה
"עד לפני שבוע הגעתי לאוניברסיטה בקלנועית, עכשיו אני כבר הולך לשם עם קביים. ערן
(צילום: יובל חן)
לכאורה, פציעה לא קשה. פגשתי מג"ד שחטף כדור ברגל וחזר ללחימה אחרי שבועיים. אבל לפעמים, כמה סנטימטרים עושים את ההבדל. וכך מצא את עצמו רון בסורוקה עם עצם מרוסקת, עורק קרוע וזיהומים חוזרים ונשנים.
"אני אחרי 12 ניתוחים. לקחו לי עצם מהאגן כדי להשתיל במקום העצם שחסרה. לקחו שריר מפה, עורק משם, עור מפה", הוא מצביע על הצלקות שמעטרות את שתי רגליו. "לפני חודשיים עשו לי שוב השתלת עצם, והפעם לקחו מהירך. אתה רואה את האור, ואז חוזר אחורה". טבעות המתכת שמקיפות את רגלו נועדו לגשר על העצם החסרה. כמה ימים אחרי שנפגשנו, הן הוסרו סוף-סוף.
ערן: "אני קם בשבע בבוקר, עושה שעה פיזיותרפיה, ובתשע מתחיל שיעור. עד לפני שבוע הגעתי לאוניברסיטה בקלנועית, עכשיו אני כבר הולך לשם עם קביים. הלימודים מסיחים את דעתי. אי-אפשר לשקוע כל הזמן בבאסה"
באוקטובר האחרון החל ללמוד הנדסת בניין באוניברסיטת בן גוריון הסמוכה לבית החולים. מעבר לרכישת מקצוע, זהו חלק מהשיקום. "אני קם בשבע בבוקר, עושה שעה פיזיותרפיה, ובתשע מתחיל שיעור. עד לפני שבוע הגעתי לאוניברסיטה בקלנועית, עכשיו אני כבר הולך לשם עם קביים. הלימודים מסיחים את דעתי. אי-אפשר לשקוע כל הזמן בבאסה".
לפני גיוסו היה ערן ספורטאי מקצועי בענף שנקרא טאמבלינג (פס אקרובטיקה). הגיע למקום השני בארץ וייצג את ישראל באליפות העולם ברוסיה. הוא מראה לי סרטון שלו עושה ברצף תשע סלטות באוויר. "אני עוד אחזור לזה, גם אם לא באותה רמה", מבטיח ערן. וכשרואים את הבחור הזה, שנלחם כבר יותר משנה כדי לחזור לחיים, קשה שלא להאמין לו.
- בכתבה זו שולב סרטון מהרשתות החברתיות בשימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. אם ידוע לכם מי צילם אותו - שלחו לנו במייל אדום
פורסם לראשונה: 00:00, 17.02.25
