במשך חודשים הוא היה שבוי בכלא הסורי הידוע לשמצה "אל מאזה" שבדמשק ועבר עינויים, לימים הפך למנתח חזה ולב מוערך, חילץ את בנו הצעיר ממעבה האמזונס לאחר שנפצע בתאונה – וכעת שניהם משרתים יחד במילואים בחזית הצפונית.
250 יום במצטבר משרתים האב רס"ן במיל' נחום נשר והבן קורן באחת הנקודות הכי מתוחות בגבול הסורי, במרומי מוצבי החרמון. נחום, רופא צבאי בן 63, פרופסור מאיכילוב, שנחשב לאחד המנתחים הבכירים בישראל, נושא על גבו פק"ל רפואי השוקל עשרות קילוגרמים ומצטרף אל פעילות הכוחות הלוחמים של גדוד 920 של חטיבה 769 הצפונית – בעומק שטח האויב.
4 צפייה בגלריה
"ככל הנראה אני השבוי היחיד מעולם שחזר מרצונו למדינת האויב שבה הוא נכלא". פרופ' נחום נשר ובנו קורן עושים מילואים יחד
(צילום: אלבום פרטי)
פרופ' נחום נשר חזר לראשונה לסוריה, כמילואימניק ולא כחייל בשבי הסורי
(צילום: אלבום פרטי)
בנו קורן, סטודנט למשפטים ומינהל עסקים באוניברסיטת רייכמן, משרת כלוחם באותו גדוד מילואים. שניהם היו יכולים להיות במקום אחר. אבל הם בחרו לעלות על מדים וכעת מסיימים את הסבב הרביעי שלהם מאז שפרצה המלחמה. למרות המחירים הכבדים ששירות המילואים גובה מהם, הם מבהירים כי אין בכוונתם להתחמק מהפעם הבאה שייקראו לעלות על מדים. "אנחנו לא מטומטמים ולא אטומים ורואים מה קורה סביבנו", מבהיר נחום. "אם לא יהיה מי שיישב בגבול, לא תהיה לנו מדינה".
חוזר לשטח האויב
לנחום היסטוריה ארוכה ומורכבת עם החזית הסורית. ב-1984, בעת שירותו בתפקיד מודיעיני, נלכד בידי חיילים סורים ונפל בשבי. שלושה חודשים שהה בכלא של האסירים הביטחוניים בדמשק והתמודד עם חקירות קשות ותנאים איומים. "יצאתי משם בשן ועין", הוא מספר. "אבל מאז, לא עובר יום בלי שזה איתי. ככל הנראה אני השבוי היחיד מעולם שחזר מרצונו למדינת האויב שבה הוא נכלא".
4 צפייה בגלריה
קיבל את האדומה. נחום מעניק לבנו קורן את הכומתה שלו בסיום מסע הכומתה בשירות הסדיר
(צילום: אלבום פרטי)
למרות פצעי הנפש והגוף הקשים, השלים נחום לימודי רפואה ואף שב לצבא. בתפקידו האחרון במילואים היה מפקד הרפואה של יחידת החילוץ והצלה של פקע"ר. הוא סיים את פרק המילואים הצבאי בחייו בשנת 2005, ולא דמיין שיחזור שוב ללבוש מדים ולחתום על נשק ואפוד. אלא שאז פרצה המלחמה באוקטובר 2023. כמה חודשים לאחר מכן, אחרי שניתח והציל את חייהם של עשרות רבות מפצועי הטבח והמערכה שנפתחה בעקבותיו, שיחת טלפון מפתיעה מהבן שינתה שוב את מסלול חייו.
באוקטובר 23, קורן, שנפצע קשה בתאונת דרכים בדרום אמריקה לאחר שחרורו מגדוד 890 של הצנחנים, הוגדר כ"פטור ממילואים". אבל כששיעורי הגיוס הלכו וירדו, הוא קיבל טלפון ממפקדו שביקש ממנו לחזור ליחידת המילואים ולתת כתף במערך הקורס. "אמרו לי שצריך, שהחבר'ה נשחקים. לא חשבתי פעמיים", מתאר קורן. "זה עולה לי בלימודים, בקצב החיים – אבל ברור לי מה חשוב באמת".
כשעלה צורך ברופא בגדוד, בעקבות מחסור בכוח אדם, הציע קורן לאביו – חצי בצחוק – להצטרף אליו. "כמו אבא טוב, הוא לא שאל שאלות. פשוט אמר: 'אני בא איתך'", מספר קורן ומוסיף: "הוא כבר לא בן 20, אבל נראה ככה. הוא רץ איתנו בין הגבעות, סוחב ציוד רפואי, ומקרין עוצמה שאני לא מצליח להסביר. השהות שלו פה נותנת כוח עצום לכל הגדוד – מהמג”ד ועד אחרון הטבחים".
"סיפור של גבורה וכאב"
מאז אפריל 2023 לקחו השניים חלק בתמרון הקרקעי להשמדת תשתיות הטרור של חיזבאללה בדרום לבנון ופרופ' נחום מצא עצמו לא אחת מציל חיים ומטפל בפצועים תחת אש. עם התחלת התמרון בסוריה, לא הייתה לו התלבטות – את הגדוד והבן שלו הוא לא יעזוב.
"זה היה מאוד לא פשוט לחצות שוב את הגבול ולהיכנס לסוריה, אבל זה היה כל כך מרגש עבורי עד כדי כך שברכתי 'שהחיינו' כשאני עטוף בדגל ישראל במרומי 'כתר החרמון'", משתף נחום. "אני נושא את השבי והטראומה, כמו בני משפחתי והקרובים לי, בכל יום זה 41 שנים, אבל בוודאי שהפצע הפתוח שפעור בבטן שלי כואב יותר וצורב מאז 7 באוקטובר והידיעה על השבויים שחטופים בעזה". קורן בנו מוסיף: "אני יודע יותר טוב מכולם מה המשמעות של המשפט 'לא מוותרים על אף אחד'. אבא שלי הוא ההוכחה לזה. אני חי כל יום עם השאלה – איך זה להיות בן של פדוי שבי? זה סיפור של גבורה, אבל גם של כאב. ודווקא מזה, למדתי ממנו איך להיות אדם טוב יותר".
קורן נשר: "כשאתה מבין שאתה חלק משלושה אחוזים מכלל המדינה – והיתר נהנים מהשקט שאתה מייצר – זה לא פשוט. אבל אני לא מסתכל לצדדים. אני בוחר לעשות את הכי טוב שאני יכול. אני רואה את אבא שלי, בן 63, מנתח לב, שיכול להישאר בבית ולנתח – אבל מגיע ומתייצב. יש כאלה שבורחים, אבל הוא בא"
"קשה לתאר במילים את מנעד הרגשות בלחימה כתף אל כתף עם אבא שלך", מסביר קורן. "מצד אחד, דאגה עמוקה, בכל זאת, זה אבא שלי. מצד שני, הנוכחות שלו נותנת תחושת ביטחון לא מוסברת – ולא רק לי אלא לכל הגדוד. ראיתי איך הוא משפיע על החיילים, על המפקדים מהמג"ד ועד הטבח". לדבריו, "המשפט שאבא תמיד אומר, ונשאר חרות בי, הוא: 'אם הסורים לא שברו אותי, אף אחד לא יכול'. זה לא נאמר כדי להרשים, אלא כדי להזכיר לנו שלא משנה באיזו תקופה אנחנו, הרוח שלנו חזקה יותר מכל מציאות קשה. זה הפך לאיזה מצפן פנימי, גם כשקשה אני שומע אותו בראש, ומבין שאפשר להמשיך".
"לא מסתכל לצדדים"
סיפורם של נחום וקורן נשר מציף שוב את שאלת השוויון בנטל, בשעה שרבבות בקרב הציבור החרדי מסרבים לקחת חלק בהגנת המדינה ומספר הנענים לקריאה לשוב לסבב נוסף במילואים, כבר לא ברור מאליו.
4 צפייה בגלריה
"אבא שלי יכול להישאר בבית ולנתח – אבל מגיע ומתייצב. יש כאלה שבורחים, אבל הוא בא"
(צילום: אלבום פרטי)
"כשאתה מבין שאתה חלק משלושה אחוזים מכלל המדינה – והיתר נהנים מהשקט שאתה מייצר – זה לא פשוט", מודה קורן. "אבל אני לא מסתכל לצדדים. אני בוחר לעשות את הכי טוב שאני יכול. אני רואה את אבא שלי, בן 63, מנתח לב, שיכול להישאר בבית ולנתח – אבל מגיע ומתייצב. יש כאלה שבורחים, אבל הוא בא".
ביציאות לחופשות "אפטר" בבית שבמרכז הארץ קופץ פרופ' נחום לחדר הניתוח וממלא את השעות הספורות בניתוחים מורכבים. הוא מוסיף: "משהו כאן לא עובד. אם אני צריך לעזוב מטופלים שזקוקים לי וממתינים לניתוחים דחופים וחשובים, ולנסוע לחזית, יש פה בעיה. אבל אני לא יכול לתקן את המדינה, רק לתת את המעט שאני יכול. כל עוד זקוקים לי – אני אתייצב".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.05.25
