"אני קם לעבודה מאושר. השגרה החזירה אותי לחיים", מספר סרן (במיל') סהר כהן (28) מקריית ביאליק, שהשלים עד כה 260 ימי מילואים כלוחם בגדוד 630 בחטיבה הדרומית של עזה – חלקם לאחר שנפצע במהלך פעילות מבצעית.
ב-12 בפברואר 2024 נפצע סהר באורח בינוני מפיצוץ מטען במבנה ממולכד באזור חאן יונס, שלפי החשד היה בו פיר. בתקרית נהרגו מפקד הגדוד, סא"ל נתנאל אלקובי ז"ל, רס"ן יאיר כהן ז"ל ורס"ל זיו חן ז"ל. 12 מחייליו של סהר נפצעו גם הם.
סהר, שסבל מפגיעת ראש ופגיעת רסיסים בגבו, אושפז לתקופה ארוכה, אחר כך עבר שיקום, ומשם המשיך לאשפוז יום שכלל טיפולים נוירולוגיים וליווי פסיכולוגי. מאז, הוא כבר הספיק לחזור לסבב לחימה נוסף. "חזרתי בעיקר בשביל החיילים שלי", הוא מסביר, "שיידעו שעדיין יש להם 'אבא' בכוח. לא רציתי שהמחלקה תתפרק אחרי שספגה כזה אובדן".
סהר היה בעיצומה של שנת הלימודים האקדמית השלישית שלו עם גיוסו למלחמה. אחרי הפציעה, במקביל להליך השיקום, הוא חזר ללימודים, השלים לאחרונה את כל המחויבויות של שנה ג', וממשיך לשנה רביעית ואחרונה בתואר להנדסת חשמל באוניברסיטת בר אילן.
סהר כהן: "הליווי שקיבלתי עזר לי לחזור לעצמי. בעבודה קיבלתי מעטפת שמתחשבת בי – חדר אטום לרעשים ולאור, והרבה רגישות, למשל כשיש יום שאני נעדר מהעבודה לטיפולים בשיקום. הדאגה שם היא לפרטים הקטנים"
בנוסף, בזכות פרויקט של ארגון נכי צה"ל, הוא הצליח להשתלב בעבודה בחברת אלביט, במשרה המתואמת לצרכיו. "הליווי שקיבלתי עזר לי לחזור לעצמי", הוא מספר, "בעבודה קיבלתי מעטפת שמתחשבת בי – חדר אטום לרעשים ולאור, והרבה רגישות, למשל כשיש יום שאני נעדר מהעבודה לטיפולים בשיקום. הדאגה שם היא לפרטים הקטנים".
רס"ל (במיל') איימן אבו חמדי (31) מדליית אל כרמל, לוחם באוגדה 146, נפצע בתחילת המלחמה - 30 בדצמבר 2023 - והוא סובל עד היום ממגבלות פיזיות בפלג גופו העליון, מחלת כאבים כרונית ופגיעה ארוכת טווח בצווארו. במשך שנה וארבעה חודשים הוא היה בשיקום אינטנסיבי בבית הלוחם בחיפה, שכלל בין היתר טיפולי הידרותרפיה ופיזיותרפיה. "חיי השתנו מקצה לקצה", הוא מספר, "חוץ מהפגיעה הפיזית יש גם פגיעה נפשית. למעלה משנה הייתי סגור לבד בחדר. מאדם פעיל עם חיי חברה הפכתי לאדם בלי פרנסה עם חולשה בכל איברי הגוף והגבלת תנועה מטורפת".
גם אצלו, השינוי חל בזכות פרויקט "בשביל ההצלחה", שנוצר בשיתוף פעולה בין אגודת ידידי ארגון נכי צה"ל ובנק הפועלים. הפרויקט מציע לפצועי כוחות הביטחון הזכאים לכך (בעלי 20% נכות ומעלה או במעמד 03) ליווי מקצועי שמסייע להם להשתלב בחזרה בשוק התעסוקה וההשכלה. הליווי מותאם באופן אישי וכולל ייעוץ תעסוקתי, כתיבת קורות חיים, בניית פרופיל לינקדאין, הכנה לראיונות עבודה, וחשוב מכל – חיבור למשרות ייעודיות עבורם בגופים וארגונים שונים.
איימן השתלב בעבודה חדשה בחברת שטראוס. "עברתי הליך קבלה כמו כל מועמד והתקבלתי בזכות היכולות שלי, אבל התהליך שעברתי היה חשוב", הוא מספר, "בנו עבורי קורות חיים והעבירו אותם למקומות רלוונטיים. הם דאגו שאחזור לשגרת החיים הכי קרובה לזו שהייתה לי בעבר".
איימן אבו חמדי: "חיי השתנו מקצה לקצה. חוץ מהפגיעה הפיזית יש גם פגיעה נפשית. למעלה משנה הייתי סגור לבד בחדר. מאדם פעיל עם חיי חברה הפכתי לאדם בלי פרנסה עם חולשה בכל איברי הגוף והגבלת תנועה מטורפת"
על היום שבו התחיל את עבודתו כמנהל הפצה הוא מספר בגאווה. "הרגשתי כאילו שירדה לי אבן מהלב", הוא אומר, "שעכשיו אני יכול לרוץ למרחקים ארוכים, לעבור את המכשולים שהיו לי. אני מתעורר בבוקר ויש לי מטרה: להגיע לעבודה ולהוכיח את עצמי". בקרוב יזכה איימן להתחתן עם בחירת ליבו, ספאא, אחרי שחתונתם נדחתה בעקבות הפציעה. "היא הייתה חלק בלתי נפרד מהשיקום שלי", הוא משתף בהתרגשות. "היא חיזקה כל הזמן ולא עזבה אותי לרגע".
רס"ר אוריאל יום טוב (31) מעכו, נשוי ואב לשני ילדים, השלים מאז 7 באוקטובר כ-270 ימי מילואים כלוחם בשריון. ממש לפני פרוץ המלחמה הוא אמור היה לעבור ממשרת סטודנט למשרה מלאה בעבודתו, "אלא שאז גויסתי לתקופה ארוכה ופיספסתי את הרכבת. כשחזרתי, כבר לא היה תקן וגם לא הייתי במצב לחפש עבודה כמו שצריך. החיפוש דרש כוחות שלא היו לי – ומצאתי את עצמי בחוץ", הוא מספר.
אחרי שהשלים את סבב המילואים הראשון הוא מצא עבודה חדשה, אך עזב אותה כעבור חודשיים. "היה לי קשה להתמודד עם מקום חדש", הוא מודה, "ביקשו ממני לתת 100 אחוז ולא הצלחתי לתת יותר מ-50". לאחר מכן הוא מצא מקום עבודה חדש, אלא שאז גויס שוב למילואים – ופוטר במהלכם.
לדבריו, החזרה לעבודה היא אתגר מורכב. "לא משנה במה אני מתעסק – זה מרגיש לא מספיק חשוב אחרי מה שעברתי בלחימה. הכל מרגיש סתמי ושולי. גם אם זה תפקיד חשוב – אתה מרגיש חסר טעם. זה משפיע על המוטיבציה, על הדרייב להצליח. הריכוז נודד למקומות אחרים ויש קושי להתמודד עם עומס, סימפטומים שלא היו לי בעבר", הוא מסביר.
לפני כשלושה חודשים, אחרי הליך ליווי שכלל ייעוץ של מנטורית המתמחה בעולם התעסוקה, התקבל אוריאל לעבודה באלביט. הוא מספר בהתרגשות שכבר ביום העבודה הראשון, נציגה מטעם "בשביל ההצלחה" יצרה עם המעסיק שלו ואיתו קשר כדי לוודא שהכול בסדר – והליווי הרציף נמשך גם עכשיו. "גם היום אני מרגיש שצריך שמישהו ילווה אותי, בעיקר בשל סבבי המילואים שעוד יבואו", הוא אומר, "זה חשוב שיש מישהי ששומרת איתי על קשר רציף".
"העבודה מכניסה לי סיפוק לחיים"
רס"ל (במיל') א' מכפר-סבא, בן 29, גדל בבית חרדי וכיום מקיים אורח חיים דתי-לאומי. "מגיל קטן, למרות שהיה לי פטור משירות, היה לי חשוב להתגייס לצה"ל. למרות כל ההשלכות, הסביבה שלא תמכה בי – שירתתי כלוחם", סיפר.
כשגויס למילואים עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, א' לא היסס. עד היום הוא השלים קרוב ל-300 ימי מילואים, ובסוף החודש הוא אמור להתייצב לסבב נוסף. "למרות שאני אבא לתינוקת ואשתי בהיריון מתקדם – אתייצב גם הפעם", הוא אומר, "אם אמצא סיבות למה לא להגיע – כולם ימצאו. אין לנו ארץ אחרת".
רותם פיליפס: "אין שיקום בלי תעסוקה, ובלי השיקום של הגיבורים שלנו, גם החברה הישראלית לא תוכל באמת להשתקם. חזרתם של פצועי צה"ל למעגל העבודה היא לא רק צורך אישי, אלא אתגר לאומי"
גם א' מתמודד עם אתגר נפשי בגלל המלחמה. "כשחזרתי מהמילואים לא נרדמתי בלילות בגלל הכוננות והדריכות שהייתי בה", הוא מספר, "עברתי טראומה רצינית ואני כרגע בשיקום שכולל ליווי פסיכולוגי".
החודש השתלב גם א' בחברת אלביט. הוא אחראי שם על מחקר ועיצוב מערכות שנכנסות לשימוש בצה"ל ויכולות לשמור על חיי לוחמים. "יש הבדל גדול בין המצב שהייתי בו קודם למצב שאני בו היום", הוא אומר, "אני אוהב את מה שאני עושה. העבודה מכניסה לי סיפוק לחיים".
רותם פיליפס, מנהל אגף תעסוקה והשכלה בארגון נכי צה"ל, אומר כי "אין שיקום בלי תעסוקה, ובלי השיקום של הגיבורים שלנו, גם החברה הישראלית לא תוכל באמת להשתקם. חזרתם של פצועי צה"ל למעגל העבודה היא לא רק צורך אישי, אלא אתגר לאומי. כשאנחנו יוצרים חיבורים נכונים בין הפצועים לבין עולם העבודה אנחנו לא רק משקמים יחידים – אנחנו מחזירים למשק עובדים מקצועיים, מסורים ובעלי מוטיבציה אדירה".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.05.25
