חולון, יום חמישי שעבר, השעה 07:14 בבוקר. אמיל שושן, בן 87, ואשתו שרה, בת 74, שמעו את האזעקות. בשעה שיתר דיירי הבניין מיהרו לרדת למקלט, שרה - סיעודית, נעזרת בהליכון ובכיסא גלגלים - התקשתה להתמודד עם 30 המדרגות שהובילו למרחב המוגן. אמיל בעלה, לא הרפה ממנה אף לא לרגע. "בדרך כלל כשיש אזעקות אנחנו יוצאים לחדר המדרגות, אני שם לאשתי כיסא שתשב עליו, ועומד לצידה", סיפר בריאיון ל-ynet ול"ידיעות אחרונות". השניים התעקשו שדילה, המטפלת שמתגוררת עימם, תרד למקלט ותגן על עצמה.
3 צפייה בגלריה
"זה שאנחנו רוצים להיות ביחד זה דבר אחד, אבל צריך גם להתחשב במשפחה, כבר כאב לי הלב עליהם", שרה ואמיל שושן
(צילום: יריב כץ)
באותו הבוקר כשהחלו האזעקות, לקח אמיל כהרגלו את הטלפון ויצא עם אשתו לחדר המדרגות. "לפתע היה פיצוץ, הדלת עפה מהמקום והרסיסים עפו עלינו", שיחזר. "השיניים שלי נפלו מהמכה ויש לי חתכים בידיים ובבטן. היינו בהלם אולי כמה שניות. הסתכלנו זה על זו בעיניים, ראינו שאנחנו יכולים לדבר, אשתי אמרה לי 'אכלנו אותה'. המזל שלנו היה שיצאתי עם הטלפון כדי להתעדכן תוך כדי האזעקות, אז אחרי הפיצוץ הצלחתי לקרוא לעזרה".
תחילה התקשר אמיל למוקד 100, ולאחר מכן כתב לילדיו בקבוצת הווטסאפ המשפחתית. "בכל פעם שיש אזעקה, היינו שולחים בקבוצה אימוג'י של לב - אחד כשכולם כבר התמקמו במרחב המוגן, ואחד אחרי הנפילה, כדי לוודא שכולם בסדר", נזכר אבי, אחד מארבעת ילדיהם של אמיל ושרה.
"באותו בוקר דיברנו וצחקנו, ופתאום אבא שלח הודעה: 'נפגענו, הצילו'", שיתף אבי. באותו הרגע התקשר אבי למד"א, בזמן שהוא ואחיו ממהרים אל זירת האירוע. במקביל התקשר למטפלת דילה, ששהתה במקלט. "היא בכתה ואמרה שהכול שבור, שהיא לא יודעת מה קורה עם אבא ואמא".
מפגש בתור לרנטגן
כשהגיעו לבית הוריהם בחולון, מול עיניהם היה הרס מוחלט. "היה שם תוהו ובוהו, פיקוד העורף, מד"א, שוטרים, בלגן", סיפר אבי. הבת רחלי הוסיפה: "ראינו את דילה הנשמה שלנו, המטפלת של אמא, בהיסטריה מוחלטת, והיא אמרה לנו שפינו את ההורים לבית החולים. בינתיים ניסינו לעלות לבית, לקחנו כמה פריטים, את התרופות של אמא". עוד לפני שהגיעו לבית החולים, הצליחה המשפחה להשיג בטלפון את האב אמיל. "הוא אמר שהוא לא יודע איפה אמא", תיארה רחלי, "עד שהגענו לוולפסון לא ידענו מה מצבה". אמיל מוסיף: "לקחו אותי ראשון. שמו לי פתק של 'אלמוני', כי לא ידעו בהתחלה איך קוראים לי".
הבן אבי משחזר: "בכל פעם שיש אזעקה, היינו שולחים בקבוצה אימוג'י של לב - אחד כשכולם כבר התמקמו במרחב המוגן, ואחד אחרי הנפילה, כדי לוודא שכולם בסדר. באותו בוקר דיברנו וצחקנו, ופתאום אבא שלח הודעה: 'נפגענו, הצילו'"
שעות אחדות לאחר מכן התאחדו מחדש אמיל ושרה, כמעט במקרה, כשנלקחו לצילום רנטגן. "זה היה רגע רומנטי", אמרה רחלי בחיוך. "למרות המצב שלהם, שניהם קיבלו אותנו בחיוך". הפציעות עם זאת, היו קשות. שרה סובלת משבר בחוליה בעמוד השדרה ועברה בימים האחרונים ניתוח, וכן ממכות וחתכים בכל הגוף ובראש. אמיל סובל משברים בצלעות, שבר בכף היד שעבר בעקבותיו ניתוח, מכות, חתכים עמוקים ותפרים במקומות שונים בגוף ובראש. כמו כן הוא נפגע בשיניים, והשמיעה, שעוד טרם הפגיעה הייתה במצב ירוד, הידרדרה עוד יותר.
ביחד גם באשפוז
השניים נשואים כבר 56 שנה, וגם בבית החולים לא נפרדו לרגע, וזכו לחדר משותף. "זה שאנחנו רוצים להיות ביחד זה דבר אחד, אבל צריך גם להתחשב במשפחה, בילדים, שלא יתרוצצו ביני לבינו, כבר כאב לי הלב עליהם", אמרה שרה. בתחילת השבוע, בהפרש של יום אחד, חגגו השניים יום הולדת יחד עם המשפחה וצוות בית החולים. "היום שבו נפל הטיל הוא הלידה שלהם מחדש", אמרה הבת רחלי.
לאחר כשבוע אשפוז בבית החולים וולפסון, פונו השניים אתמול להמשך שיקום בדיור המוגן "בית בלב" של קבוצת מכבי שירותי בריאות. הבית שבו התגוררו קרוב ל-40 שנה, נחרב כולו. "יש הרבה זיכרונות שנשארו בבית", אמר אמיל. "אני רוצה לחזור ולהוציא משם כל מיני פריטים קטנים - תמונות שלי ושל שרה אשתי, ויש לי שם גם כסף ישן, לירות. יצאנו ממש רק עם חולצה, מכנסיים קצרים ונעלי בית".
למרות הכאב והדרך הארוכה שעוד לפניהם, אמיל ושרה מצליחים לשמור גם על חוש הומור. "הוא מרגיז אותי", אומרת שרה, "זה יותר מדי ביחד". אמיל מוסיף: "הבית שלנו היה כבר בתהליך של פינוי-בינוי. חצי מהדיירים עזבו והשכירו דירות עד שהבנייה תסתיים. הפיצוץ פשוט הקדים אותנו".
בית החולים וולפסון היה זה שקלט את מספר הפצועים הגבוה ביותר במהלך מבצע "עם כלביא" - 329 נפגעים. "המרכז הרפואי משרת אוכלוסייה מגוונת, המאופיינת במצב סוציו-אקונומי נמוך ובשיעור גבוה של תחלואה כרונית. בשכונות הסובבות אותנו מתגוררים רבים מקשישי האזור – בהם ניצולי שואה ועולים חדשים – שנפגעו קשה במלחמה, חלקם איבדו את בתיהם", אמרה ד"ר ענת אנגל, מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון.
"ראינו מקרוב עד כמה מיגון הוא עניין מציל חיים. באותה נשימה צריך להזכיר כי נדרש תקצוב לצורך מיגון נרחב יותר בבית החולים וולפסון כך שנוכל לספק מענה רפואי כוללני ובטוח לאוכלוסייה גם במערכה הבאה, בתקווה שלא תהיה כזו", הוסיפה ד"ר אנגל.
בעקבות המצב החלו ילדיהם של אמיל ושרה לגייס תרומות לסיוע לזוג ההורים שביתם נחרב. לתרומה ניתן לפנות לאבי שושן - 052-921-1241
פורסם לראשונה: 00:00, 26.06.25
