מספר הילדים ובני הנוער שפונים לחדרי המיון על רקע אובדנות נמצא בעלייה חדה ומדאיגה. בין השנים 2023 ל-2025 חלה עלייה של כ-60% במספר הפניות, כך עולה מנתונים חדשים של מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, שמתפרסמים כאן לראשונה. גורמי המקצוע מביעים חשש כי מדובר במגמה המצביעה על עלייה אמיתית במספר הילדים ובני הנוער הנמצאים במצבי סיכון אובדני חמור, מצב הדורש התערבות מיידית וגיבוש פתרון לאומי.
לפי הנתונים, בשנת 2023 הגיעו למיון שניידר 580 ילדים ובני נוער לצורך הערכה פסיכיאטרית. בשנת 2024 עלה המספר ל-752 פניות, ובשנת 2025 נרשם זינוק נוסף ל-930 פונים. מדובר בעלייה חדה של כ-60% בין השנים 2023 ל-2025. בבית החולים מדגישים כי רוב הפניות למיון היו על רקע אובדנות - ניסיונות אובדניים או מחשבות אובדניות.
2 צפייה בגלריה
"רואים יותר ויותר ילדים ובני נוער שסובלים ממצוקה קשה". חדר המיון במרכז שניידר לרפואת ילדים
(צילום: דוברות שניידר)
העלייה במספר הפניות מתבטאת גם בגידול במספר המטופלים שהוגדרו בבדיקה הפסיכיאטרית עם הערכת סיכון גבוהה. בשנת 2023 הוגדרו 63 מטופלים בסיכון מיידי. בשנת 2024 נרשמה ירידה קלה ל-49 מטופלים, אך בשנת 2025 חלה שוב עלייה חדה ו-88 מתוך 930 הפונים הוגדרו בסיכון מיידי. "בהרבה מקרים אנחנו פוגשים מטופלים שנמצאים במצוקה, אך בבדיקה פסיכיאטרית אנחנו לא מעריכים אותם בסיכון מיידי", מסבירה ד"ר נועה בן ארויה, מנהלת המערך לבריאות הנפש במרכז שניידר, ל-ynet ול"ידיעות אחרונות".
"כשאנחנו כן מעריכים כך, זה אומר שאנחנו מודאגים מאוד ויש לכך השלכות: הילד חייב השגחה". לדבריה, הנתונים משקפים החמרה ברורה: "כמויות כאלה של ילדים ובני נוער שמגיעים למיון במצוקה קשה לא היו כאן מעולם". משיחות שקיימו גורמי המקצוע בשניידר עם בתי חולים נוספים, עולה מדבריהם כי תמונת המצב דומה גם במקומות אחרים בארץ.
המקרים כיום מורכבים מבעבר
ניתוח רבעוני של הנתונים מדגיש עוד יותר את חומרת המצב בשנת 2025, שכן כשליש מהמקרים שהוגדרו בסיכון מיידי התרחשו ברבעון האחרון של השנה - עלייה של פי שלושה לעומת הרבעון הראשון. ד"ר אורית בר און, מנהלת המרפאה לטיפול בדיכאון, מצבי רוח והתנהגות אובדנית בשניידר, אומרת כי "הממצאים מדגישים את הצורך הדחוף בבחינה מעמיקה של הגורמים לעלייה זו, באיתור מוקדם ובחיזוק משמעותי של המערכות הקיימות במענה מקיף ונגיש על מנת למנוע הידרדרות נוספת".
ד"ר נועה בן ארויהצילום: דוברות שניידרלדבריה, התאבדות במדינת ישראל מהווה את גורם התמותה השני בשכיחותו בקרב מתבגרים והשלישי בקרב מתבגרות, עם שיעור תמותה שנתי של 6.9 לכל 100 אלף איש. "בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הדיווחים על מחשבות והתנהגויות אובדניות שאינן קטלניות הכוללות מחשבות אובדניות, איומים, תכנונים, ניסיונות ופגיעה עצמית שאינה אובדנית, בקרב ילדים ומתבגרים, מגמה שהתחזקה לאחר מגפת הקורונה".
ד"ר נועה בן ארויה: "אם בעבר פחדו לשאול, היום יודעים מעל לכל ספק, שאין חשש לשאול על אובדנות. כל אחד שאתם פוגשים בסביבתכם והוא עצוב, לא להתבייש ולשאול האם יש לו גם מחשבות אובדניות, כי לפעמים אתה האדם היחיד ששאל אותו אם הוא עצוב"
ד"ר בר און מציינת כי כיום, הערכה וטיפול בסיכון אובדני מהווים את הסיבה המרכזית לפנייה לחדרי מיון פסיכיאטריים בקרב ילדים ובני נוער. "כ-5% מהצעירים בגילי 17-14 בישראל מדווחים על מחשבות אובדניות, ואלף בני נוער מופנים לחדרי מיון מדי שנה בעקבות ניסיונות אובדניים".
לדבריה, אובדנות היא תופעה המגיעה בגלים, אינה מתמשכת וקיימת באופן זמני. "כמו שהיא עולה ככה היא גם יורדת ולכן התערבות של כל אחד ואחת מאיתנו יכולה לסייע לאדם המתמודד לעבור את הגל".
על פי ניתוח נתוני שלוש השנים האחרונות, נראה כי העלייה בפניות למיון על רקע אובדנות היא חדה ועקבית. גורמי המקצוע מזהירים כי בשנים הבאות צפוי המצב להחריף עוד יותר ללא התערבות לאומית משמעותית. "ילדים ונוער נוטים 'לאחר' בתגובה למשברים", מסבירה ד"ר בן ארויה. "בזמן משבר הם יכולים להיראות בסדר, ורק בהמשך מופיעים הקשיים, ואז גם האובדנות". לדבריה, תופעה דומה נצפתה גם לאחר הקורונה. "רגע לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, עוד נאבקנו לשרוד ולטפל בכמות הילדים שהיו 'נפגעי קורונה', כיום זה נשמע מגוחך. אני צופה ש-2026 ו-2027 יהיו אף שנים קשות יותר אם לא יימצא פתרון רציני".
ד"ר איילת שרייבמן כהןצילום: דוברות שניידרד"ר איילת שרייבמן כהן, מנהלת היחידה האמבולטורית לבריאות הנפש בשניידר, מסבירה כי מאז המלחמה הם נתקלים בחדרי המיון במקרים מורכבים יותר מבעבר. "אם בעבר הפניות עסקו בעיקר באמירות אובדניות, כיום אנחנו רואים יותר ויותר ילדים ובני נוער שסובלים ממצוקה קשה, לצד מחשבות אובדניות".
"לא להשאיר אותם לבד"
כדי לאתר את האדם שמתמודד עם תחושות אובדניות כדאי להכיר את סימני האזהרה, הכוללים ירידה בתפקוד היומיומי, עייפות, חוסר כוחות, חוסר הנאה, ניתוק קשרים, הסתגרות ואמירות חוזרות של ייאוש וחוסר ערך לחיים. ד"ר שרייבמן כהן מציינת כי יש לשים לב לכל שינוי התנהגותי משמעותי אחר. "חלק ממה שאנחנו בודקים זה כמה אדם יכול לתפקד. וחשוב להבין שעם עלייה באובדנות ובדיכאון, יש גם עלייה בהפרעות נוספות ביניהן חרדות, הפרעה טורדנית כפייתית והפרעות אכילה, ולכן זיהוי של הפרעות אלה יכול לסייע גם במניעת אובדנות בהמשך".
"אסור להשאיר אנשים לבד עם המצוקה שלהם", מדגישות נשות המקצוע. "אם בעבר פחדו לשאול, היום יודעים מעל לכל ספק, שאין חשש לשאול על אובדנות. כל אחד שאתם פוגשים בסביבתכם והוא עצוב, לא להתבייש ולשאול האם יש לו גם מחשבות אובדניות, כי לפעמים אתה האדם היחיד ששאל אותו אם הוא עצוב", מסבירה ד"ר בן ארויה. היא מדגישה כי "השאלה הזו לא תגרום לו למחשבות, אם לא היו לו כאלה לפני כן". לדבריה, מחשבות אובדניות יכולות במקרים רבים להוות חלק מדיכאון, שניתן לטפל בו בטיפול פסיכולוגי או תרופתי. "אם התשובה היא חיובית, כדאי לפנות לרופא המטפל ולהתייעץ, או למיון. אם יש ספק אין ספק".
2 צפייה בגלריה
המצוקה החמירה מאוד בשנות המלחמה. בתמונה: אזעקה בתל אביב
(צילום: REUTERS/Violeta Santos Moura)
על רקע הנתונים המדאיגים, מדגישה ד"ר בן ארויה כי יש צורך בפתרון לאומי מיידי, הכולל בין השאר הקצאת משאבים לפסיכיאטריה וחיזוק המערך הציבורי. "צריך לדאוג שההשקעה בבריאות הנפש תהיה כזו שמטפלים ירצו לעבוד במערכות הציבוריות", היא אומרת. "זה לא מספיק להקצות תקנים ומשאבים, צריך גם לדעת להקצות אותם נכון".
לצד גורמי המקצוע הרפואיים, גם אנשי חינוך וקלינאים מצביעים על עלייה משמעותית בהתנהגויות המצביעות על סיכון ותחושת אובדנות בקרב ילדים ובני נוער. ד"ר יוכי סימן טוב, שהקימה וניהלה את היחידה להתמודדות במצבי משבר, חירום ואובדנות של משרד החינוך, מזהירה: "אנחנו אחרי שנתיים קשות מאוד של מלחמה, שהגיעה זמן קצר אחרי מגפה עולמית. בדרך כלל בעת משבר לאומי או עולמי, שיעורי האובדנות אינם עולים ואף יורדים, אך עם תום המשבר החריף, לרוב ישנה עלייה בהתנהגויות סיכון ובכללן התנהגויות אובדניות".
לדברי ד"ר סימן טוב, על המדינה "לחשוב על דרכים יצירתיות להכשיר אנשים סמי-מקצועיים לסיוע בבעיות קלות עד בינוניות. כבר ב-2016 המליץ ארגון הבריאות העולמי לעשות זאת. צריך להגביר תוכניות לשיח ישיר עם ילדים ומתבגרים על אובדנות ומניעתה. שיח פתוח לצד הנגשה של גורמי הסיוע יכולים לעזור ולמנוע מצב קשה".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בווטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.01.26
