בגיל 62, כשעופר שפירר יצא למסע למציאת תורם כליה עבורו, הוא לא דמיין שבדרך הוא יציל חיים של קרוב משפחה אחר. "התהליך של איתור תורמים זו טלטלה רגשית, תהליך ממושך שיכול להטריף בן אדם. כי גם אם מישהו רוצה לתרום, כ-70% מהם ייפסלו מסיבות בריאותיות כאלה ואחרות", הוא מספר. "אני אחפש כליה עד שאני אשכב על המיטה בדרך לחדר ניתוח, כי הכל יכול להשתנות בדרך".
שפירר, שמתגורר ביישוב שמשית שבעמק יזרעאל, מהנדס ומנהל פרויקטים בכיר ורב-סרן במיל', מתמודד מגיל צעיר עם מחלת כליה פוליציסטית (PKD) המתאפיינת בריבוי של ציסטות בכליות ומביאה לירידה מתמדת בתפקוד הכליות. "אני זוכר את עצמי בתור נער עוזר לקחת את סבא שלי לדיאליזה בחיפה", הוא נזכר. "זה היה שם איפשהו ברקע שגם אני אתמודד מתישהו עם הידרדרות במצב, אבל אז הייתי צעיר, לא חשבתי על זה כל כך". לימים גם אביו ז"ל נזקק לטיפולי דיאליזה בגיל 60, עד שנמצא עבורו תורם כליה.
עופר עצמו ניהל מעקב רפואי הדוק לאורך השנים. "הייתי עם חרדה כי הייתי בטוח שבגיל 60 יהיה בום והחיים שלי יתהפכו. לשמחתי בגיל 60 זה לא קרה, אבל בגיל 62 כן", הוא מספר.
בשנתיים האחרונות חלה הידרדרות הדרגתית במצבו. באוגוסט האחרון נאלץ להפסיק לעבוד כשהתבשר כי הוא סובל מאי ספיקת כליות סופנית, וזמן קצר לאחר מכן החל לעבור טיפולי דיאליזה. כבר בתחילת הדרך החל עופר לחפש תורם, בהתחלה באופן דיסקרטי, ורק בקרב חברים קרובים. כשהבין כי מדובר במסע ארוך משחשב, החליט עופר לשתף גם את המשפחה המורחבת במצבו.
"ישבנו במסיבת יום ההולדת של אחד הגיסים וסיפרתי שהכליות שלי גמורות ושאני צריך לאתר תורם". באותו הערב, שעות אחדות לאחר מכן, קיבל עופר שיחה מגיסו מצד אשתו, ג'יימס בן סדון, שאמר לו כי הוא מעוניין לתרום לו כליה. "מה שעמד מול עיני הוא שהילדים צריכים את אבא שלהם, והנכדים צריכים סבא", מספר ג'יימס.
עופר שפירר: "בחודשים האחרונים התעניינו למעלה מ-40 אנשים לתרום עבורי כליה, כמות פנומנלית בתקופה של מלחמה ואירועים ביטחוניים, אפילו חיילים שהיו בעזה, חברים של הבן שלי רצו לתרום. אני אופטימיסט חולני, ויודע שנמצא בסוף תורם"
עופר היה בטוח שהמסע למציאת תורם כמעט והסתיים, אלא שבמסגרת הערכה רפואית מקיפה שעבר ג'יימס לקראת התרומה, הכל השתנה. "התחלתי בסדרה של בדיקות שכללו גם אולטרסאונד בטן", משחזר ג'יימס. "הטכנאי חזר שוב ושוב על אותו אזור, קרא לרופאה, ואז לעוד רופא. הרגשתי שמשהו לא בסדר. בסוף אותו יום בישרו לי שאני לא כשיר לתרומה, ושבמהלך הבדיקות התגלה ממצא בשלפוחית השתן, שהמליצו לי בחום לבדוק".
בבירור התגלה כי ג'יימס סובל מגידול ממאיר בשלב מוקדם בשלפוחית השתן. "זה גידול די נפוץ", הוא אומר. "אבל כולם אמרו לי שהיה לי מזל גדול שגיליתי את זה מוקדם, כי כשהגידול הזה כבר שולח גרורות או חודר את השכבה הפנימית של שלפוחית השתן, זה הופך להרבה יותר בעייתי לטיפול".
היום, כמה חודשים אחרי, ג'יימס כבר אחרי שני ניתוחים וטיפולי כימותרפיה מניעתיים, ומספר כי הוא מרגיש טוב. "הרגשתי שמישהו השגיח עליי מלמעלה. אם היום היה מתאפשר לי לתרום כליה אחרי הטיפולים הרפואיים הייתי עושה את זה". עופר מוסיף: "התרגשתי מאוד מכך שג'יימס זכה בגילוי מוקדם של צרה גדולה".
ג'יימס לא היה היחיד שהחל תהליך לבדיקת אפשרות תרומה עבור עופר, וגילה בעיה רפואית משמעותית שלא היה מודע לה לפני כן. חברה קרובה של המשפחה התבשרה כי היא סובלת ממחלת הסוכרת, והחלה בטיפול מתאים, וחברה נוספת גילתה כי היא סובלת מכבד שומני. "עצם הרצון של אדם לבוא ולתרום ולתת מעצמו, יכול להעניק לו גם כן מתנה מאוד חשובה, בלי שאפילו התכוון אליה", אומר עופר.
לאחר שג'יימס נמצא לא כשיר לתרומה, לקחה אשתו של עופר, ענת, את המושכות לידיים והחלה לקדם קמפיין ארצי מאסיבי למציאת תורם. ענת וילדיו של עופר החלו להפעיל חמ"ל ביתי למציאת תורם. לפני כשבוע אירגנה ענת ערב בקיבוץ יפעת להעלאת המודעות לתרומות כליה, "לא רק למען עופר, אלא למען כל מי שזקוק לכך ויזדקק לכך בעתיד. ראש המועצה שלומית שיחור רייכמן תמכה והאמינה בי שאוכל להרים את הערב הזה", אמרה. בערב, שנעשה בשיתוף ארגון "מתנת חיים", נכחו כ-500 איש, ומספר משתתפים התעניינו בתרומה לעופר.
"אני שואב המון כוח מהרצון והנכונות של מי שמעוניינים לתרום, גם אם נפסלו או ייפסלו בהמשך מסיבות כאלה ואחרות", מסכם עופר. "בחודשים האחרונים התעניינו למעלה מ-40 אנשים לתרום עבורי כליה, כמות פנומנלית בתקופה של מלחמה ואירועים ביטחוניים, אפילו חיילים שהיו בעזה, חברים של הבן שלי רצו לתרום. אני אופטימיסט חולני, ויודע שנמצא בסוף תורם".
קראו עוד בנושא זה:
פורסם לראשונה: 00:00, 21.01.26
