ורד גושן (47) מחויבת שמותו של בעלה רון לא יהיה לשווא. בדצמבר 2024 הגיע רון גושן, אז בן 47, בריא וחסון, לאילת, לאירוע שערכה חברת ARMIS, מקום עבודתו. ביום ראשון, לקראת הערב, חש ברע ונטל אדוויל. במהלך הלילה חלה החמרה במצבו, הוא סבל מבחילות והקיא ללא הפסקה. בשעות הבוקר כבר היה תשוש ולא הצליח לשתות. חבריו הזמינו מד"א לבית המלון שבו שהו, והצוות החליט להזעיק ניידת טיפול נמרץ. הם החדירו לו עירוי והוא פונה לבית החולים יוספטל. מנקודת הזמן הזו החלה שרשרת כשלים לכאורה שנגמרה במותו.
"צמצמתי את השאיפות שלי למחשבה של אילו היו לי עשר דקות אחרונות איתו", היא אומרת בריאיון בביתה בקיבוץ משמר הנגב. "אם הייתי יודעת שהיו לי רק עשר דקות אחרונות. יש משהו במוות שפתאומי כל כך שהופך את החיים בן רגע. אם היו לי את העשר דקות האלה הייתי אומרת לו שאני אוהבת אותו, שאני מקווה שהוא יודע את זה. ורגע הייתי עוצרת לשמוע אותו, מה היה רוצה להגיד לילדים. זה מה שדמיינתי כל הזמן. והייתי אומרת לו תודה. היה קצר. אבל היה טוב. זכיתי. שיידע את זה".
בעלה, רון גושן, איש היי-טק, אדם בריא ושמח שידע לסחוף את כולם אחריו. זו הסיבה שהמוות שלו היכה בה, ובכולם, חזק כל כך. בתביעה שהגישה, באמצעות עו"ד שי פויירינג לבית המשפט המחוזי לוד, מפורטים פרטי הפינוי והאשפוז שלו בבית החולים יוספטל באילת, שהובילו לבסוף למותו מהתייבשות. ורד עצמה שימשה כמנהלת האגף לתכנון אסטרטגי בעיריית באר שבע, וכיהנה קודם לכן כסמנכ"לית הרשות לפיתוח הנגב, שם הייתה שותפה לגיבוש ויישום החלטות ממשלה. מי כמוה מכיר את הפערים בשירותי הבריאות שמקבלים בפריפריה לעומת המרכז.
5 צפייה בגלריה
"יש בי בערה פנימית שיהיה פה שינוי. שהמוות של רון לא יהיה לשווא". ורד גושן עם תמונת בעלה רון גושן ז"ל
(צילום: הרצל יוסף)
בחודש נובמבר 2024 הגיע רון לאירוע שערכה חברת ARMIS, מקום עבודתו, באילת. בדרך כלל הוא שוחה 100 בריכות בקיבוץ, אבל שם שחה רק 30. ביום ראשון, לקראת הערב, חש ברע ונטל אדוויל. במהלך הלילה חלה החמרה במצבו ובבוקר כבר הובהל לבית החולים יוספטל. "הרשומות הרפואיות ביוספטל דלות ביותר, חסרות ואינן משקפות את מצבו החמור", נכתב בכתב התביעה. "בדיקות הדם המעטות שבוצעו אישרו שאכן מדובר בהתייבשות חמורה. למרות שהחזרת נוזלים מסיבית היא אבן היסוד של הטיפול הנדרש בהתייבשות, ולמרות שלא הצליח לשתות בכוחות עצמו - הופסקה, למרבה הפליאה, מיד עם הגעתו למלר"ד, הזלפת הנוזלים שהחלו בה במד"א".
ורד הגיעה בשעה 17:30 ליוספטל. "קיבלתי בצהריים טלפון ממנהלת ה-HR: אני לא רוצה להלחיץ אותך, אבל רון לא כל כך מרגיש טוב. הוא הקיא, כנראה התייבש. אנחנו מפנים אותו ליוספטל. אנחנו איתו. אל תדאגי. ניתקתי את השיחה ואמרתי לעצמי, מין תחושה קוסמית כזו, שאני נוסעת. התקשרתי אליה ואמרתי: אני יוצאת. תעדכני. היא אמרה לי שהיא ביוספטל ותמהתי איך הגיעה לפני האמבולנס. אמרתי אני בדרך, לא מצליחה להבין את האירוע הזה. אני מכירה לא מעט אנשים ממקצועות הבריאות והתחלתי להתקשר למי שאני יכולה. כולם אמרו - בסדר, התייבש. תנו לו עירוי. זהו.
ורד גושן משחזרת: "הייתי בשוק מההתנהלות שם. כאוס שלם. זה לא מיון. לי היה ברור שהוא החולה הכי קשה באותו רגע במיון. כשהגעתי התחילו לו כאבים ברגליים. הוא ממש זעק מכאבים. אבל המתמחה לא מגיע כי הוא עסוק בחולים אחרים. ניסיתי למשוך קשב תוך כדי טלפונים. התקשרתי למי שאני יכולה"
"מנהלת ה-HR אמרה לי 'נתנו לו נוזלים והוא התחיל להתאושש'. נכנסתי וראיתי אותו, הפסיקו לתת לו נוזלים. הוא נראה רע. חיוור, מזיע, סובל. הוא התחיל לספר לי את מה שקרה, ואמר 'הם לא מפסיקים לשאול אותי על סמים ואלכוהול'. כשהגעתי תחקרו אותו שוב: 'לקחת סמים? כמה אלכוהול לקחת?' הוא סיפר לי 'אמרתי שאני שוטר מתנדב, לא לוקח סמים'. אני זוכרת שהייתי בשוק מההתנהלות שם. כאוס שלם. זה לא מיון. לי היה ברור שהוא החולה הכי קשה באותו רגע במיון. כשהגעתי התחילו לו כאבים ברגליים. הוא ממש זעק מכאבים. אבל המתמחה לא מגיע כי הוא עסוק בחולים אחרים. ניסיתי למשוך קשב תוך כדי טלפונים. התקשרתי למי שאני יכולה".
5 צפייה בגלריה
"תמיד הרגשתי שיש משהו חזק בזוגיות שלנו". ורד גושן ובעלה רון ז"ל בימים מאושרים
(צילום: אלבום משפחתי)
ורד ניסתה להפעיל קשרים, בין השאר כדי להשיג רופא בכיר מבית החולים סורוקה. "אף אחד לא הבין כלום ושום דבר. לא ידעתי מה לעשות". היא הצליחה להגיע לרופא בכיר שאמר שיברר מה קורה. "ובאמת כמה זמן אחר כך אמרו לי שיגיע הרופא הבכיר. אמרו לי הכאבים ברגליים זה התייבשות קיצונית. אבל הפסיקו לו את עירוי הנוזלים. כנראה לא ידעתי לשאול את השאלות הנכונות. הייתי צריכה לשאול מה עם העירוי".
רון גסס באמבולנס
בהמשך החליטו לפנות אותו לסורוקה. "כשראיתי את הבלגן אמרתי שאין מה להישאר פה. הם לא יודעים מה הם עושים. אני שואלת 'עכשיו אתם מפנים אותו? באמבולנס?' אמרו לי שמסוק זה רק לחולים קשים. הוא לא חולה קשה". השעה כבר 21:00 בערב, וכשפינו אותו הוא כבר היה במצב קשה מאוד. "אף אחד מאיתנו לא דמיין שזה יגיע לסיטואציה הזו. בחברה אמרו לי שהוא בטח ישתחרר עוד מעט ושלחו לי שובר למלון. אמרתי לו 'רון, אנחנו חוזרים לבאר שבע'. אני עולה לאמבולנס עם כלי הגילוח שלו, יושבת שם והם שולחים אותי להביא מים כדי שיוכל לשתות מהבקבוק. אני זוכרת את הרגע הזה שאנחנו מחכים שם באמבולנס, למה לא יוצאים? הפרמדיק אומר 'לא בטוח שנצא'. אני אומרת 'יש בעיה?'. לחץ הדם היה נמוך. הוא התייעץ עם רופא שהחליט שיוצאים. ישבתי מקדימה, מאחורה הפרמדיק. לא עבר הרבה זמן והייתה עצירה ראשונה כי רון היה כאוב ולא נינוח וביקש מהנהג לעצור בצד". בפועל, רון גסס.
"הוא היה מטושטש וביקש לקבל משהו לכאבים, וכבר בעצירה הראשונה היה ברור שלא נחזיק את הנסיעה, שיהיה חיבור עם מסוק. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שלא נגיע למסוק בזמן. התחננתי למי שאני יכולה שהמסוק ינחת קרוב יותר. לא הרבה זמן אחר כך עצרנו שוב והוא קרס לפני כושי רימון. אני זוכרת את הפרמדיק אומר 'רון תהיה איתי, רון תהיה איתי', ואני מרימה את הקול וקוראת לו. אולי אם ישמע אותי. אני לא בן אדם היסטרי. הייתי כל כך מפוקסת שאף אחד לא יתעסק איתי אלא רק איתו. כיווצתי את עצמי כדי שכל הפוקוס יהיה עליו. לא הוצאתי הגה.
"באיזשהו שלב הצוות של המסוק חבר אלינו לאמבולנס לעזור להם בפעולות ההחייאה. הגיעה ניידת משטרה, עם שוטרת שפשוט הוציאה אותי מהאמבולנס כדי שאחכה איתה, שלא אראה את זה. וזהו. ואז באו להודיע לי שמצטערים"
"באיזשהו שלב הצוות של המסוק חבר אלינו לאמבולנס לעזור להם בפעולות ההחייאה. הגיעה ניידת משטרה, עם שוטרת שפשוט הוציאה אותי מהאמבולנס כדי שאחכה איתה, שלא אראה את זה. וזהו. ואז באו להודיע לי שמצטערים. לפני שיצאנו אמרתי לעצמי שידעתי. ידעתי שהוא לא יעמוד בנסיעה הזאת. למה נתתי להם? למה לא התנהגתי אחרת? לא האמנתי שנגיע לזה. אולי אם הייתי קצת פחות מנומסת".
עו"ד פויירינג, שמייצג את משפחת גושן, הבהיר בפגישה משותפת: "את לא אשמה. הבנאליות של האירוע הזה קשה מאוד פה". כתב התביעה מתאר כיצד שרשרת של כשלים רפואיים וניהוליים ביוספטל הביאו למותו של רון. הוא קיבל תרופות חזקות נגד כאבים, שאסורות למתן במצב של הלם מתפתח. הצוות הרפואי חשד בשימוש בסמים או הרעלת אלכוהול, וזנח ללא טיפול לכאורה את ההתייבשות החמורה שממנה סבל".
התביעה חושפת תמונה עגומה של מציאות רפואית קשה בבית החולים. אילת, עיר של כ-60 אלף תושבים שמארחת עשרות אלפי תיירים בתקופות שיא, אינה ערוכה לטיפול בתושביה ובאורחיה. בעקבות המוות של רון הקימו במשרד הבריאות ועדת בדיקה מיוחדת שבוחנת את אופן הטיפול ונסיבות הפינוי לסורוקה.
אהבה ממבט ראשון
ורד ורון הכירו בסוף שנות ה-20 לחייהם, את הדייט הראשון שלהם תיארה כ"אהבה ממבט ראשון". הקליק היה מיידי בזכות האינטליגנציה, ההומור והחום שלו. חצי שנה לאחר מכן החליטו להינשא. הזוגיות שלהם הייתה מסע צמיחה משותף, כאשר כל אחד תמך במסע האישי של האחר. ביחד הרגישו ש"יכבשו את העולם". וזה באמת מה שקרה. בתחילת הנישואים רון השלים את לימודי ההנדסה שלו במקביל לעבודתו באינטל. ורד תמכה בו ונטלה על עצמה את עיקר הטיפול בארבעת הילדים (יובל, שי, זיו וליאור), שניים מהם נולדו במהלך לימודיו. רון תמיד דחף אותה לשאוף למעלה.
5 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: רון גושן ז"ל, הילדים ליאור, שי,יובל, זיו ואשתו ורד גושן
(צילום: באדיבות המשפחה)
בשלב מסוים החליטה להיכנס למגזר הציבורי, מתוך רצון לתרום לדרום. כסמנכ"לית הרשות לפיתוח הנגב עסקה רבות בפערי בריאות בפריפריה, ודחפה להקמת בית חולים שני באזור, נושא שהיה קרוב לליבו של יו"ר הרשות דאז, ח"כ מאיר כהן. "ההחלטה על הקמת בית חולים שני עברה ב-2014, ועכשיו אנחנו ב-2026. תראי כמה זמן עבר. תמיד הרגשתי שיש משהו חזק בזוגיות שלנו, לשנינו. כשהוא נפטר, הכול נקטע ברגע. כשהלכתי לפגישה הראשונה עם המטפלת שלי היא ביקשה שאספר לה מי אני. ולא ידעתי אפילו להגיד לה מי אני. הרגשתי שיש לי משבר זהות, למרות שמסלול החיים שלי לא היה תלוי בו".
"הסיפור האישי שלי פוגש את המקצועי. יש לי חברה שבאה לבקר אחרי שרון נפטר, והיא סיפרה שאמרתי לה ששילמתי את המחיר של מה שאני רואה בפערי הבריאות בין מרכז לפריפריה. ורואים את זה היום עם מה שקורה בסורוקה. זה מרגיש כמו מאבק שרשות מקומית לא אמורה לנהל. זו צריכה להיות אחריות לאומית. סוגיות בריאות הן סוגיות לאומיות, באחריות המדינה. הממשלה צריכה להיות שם. אנחנו מוצאים את עצמנו, בתור רשות מקומית, נאבקים על זה כל הזמן. בין אם זה עכשיו על שיקום סורוקה, ובין אם על כך שבית חולים שני בנגב יקום בלוחות זמנים מצופים".
"יוספטל, אין מה לעשות"
"כשעבדתי ברשות לפיתוח הנגב הייתי מבקרת הרבה באילת ובאזור הערבה. היו תמיד דיבורים על יוספטל. אני לא יודעת כמה ניירות עמדה כתבנו על הפערים בבריאות. גם בתפקיד שלי בעיריית באר שבע. אלה דברים שמשרד הבריאות מפרסם. אנשים אומרים לי 'אה, יוספטל. אין מה לעשות'. אני מרגישה שאני לא יכולה לעמוד מנגד. אני חייבת לייצר איזשהו שינוי באופן שבו המיון ביוספטל מתנהל. ואם לא - לתת אזהרת מסע. בסוף זה מקום שמגיעים אליו מכל רחבי הארץ. שכל אחד יעשה את ההחלטות שלו. אני מרגישה שאני צריכה להיות קול לרון. לא דמיינו כשיצאנו לדרך מבית החולים שהוא לא יגיע הביתה. אפילו לא היו מילים אחרונות שאמר כי הוא לא חשב. הוא היה מאוד כאוב ואז פשוט קרס ברגע".
"הימים הראשונים היו שוק מאוד גדול. יש בי בערה פנימית שיהיה פה שינוי. שהמוות של רון לא יהיה לשווא. מצד אחד אני אדם מאוד ריאלי. אני לא משלה את עצמי שעכשיו אעשה מהפכות גדולות, ושעכשיו עם המוות שלו הכול ישתנה. מצד שני, אני מרגישה שאני חייבת לנסות. אני לא אסלח לעצמי אם לא אנסה לשנות"
ורד הייתה חלק מהצוות שטיפל באזורי ההרס מפגיעת הטיל האיראני בבאר שבע. "הייתי אחראית על איסוף הנתונים והמידע. דיברנו על פינוי, לבתי מלון. לרשות קל יותר לטפל בתושבים שמרוכזים במקום אחד. נערכנו לתרחיש כזה וסגרנו עם מלונות ים המלח, להוריד צוותים של עובדים סוציאליים. משרד הבריאות נתן לנו ברקס. אמר לנו אל תעשו את זה. אם חלילה קורה משהו - אנחנו לא יודעים לעזור לכם. אזהרת מסע. התקפלנו. היו אצלנו אנשים שנבהלו. משרד הבריאות ידע לומר - אנחנו לא יכולים לטפל. כל מי שמגיע לאילת צריך להבין שהוא שם את נפשו בכפו. בחברה של רון יצאו מצולקים. מנהלת ה-HR אמרה לי שאילת לא תראה אותנו. בכל פעם שהיא מתכננת אירוע היא בודקת אילו שירותי רפואה יש באזור".
ורד הקימה לאחרונה, יחד עם חברים ומשפחה, את "המרפסת של רון", שנמצאת מול שדות הנגב, מרחב קהילתי עם פינות ישיבה וספסלי נדנדה, שם יכולים מטיילים ומקומיים להיפגש, ממש כמו הבית שלהם שהיה מקום מפגש פתוח לכולם. אבל יותר מכל ורד רוצה לעשות שינוי.
"הימים הראשונים היו שוק מאוד גדול. יש בי בערה פנימית שיהיה פה שינוי. שהמוות של רון לא יהיה לשווא. מצד אחד אני אדם מאוד ריאלי. אני לא משלה את עצמי שעכשיו אעשה מהפכות גדולות, ושעכשיו עם המוות שלו הכול ישתנה. מצד שני, אני מרגישה שאני חייבת לנסות. אני לא אסלח לעצמי אם לא אנסה לשנות".
מהמרכז הרפואי יוספטל מקבוצת כללית נמסר: "כתב התביעה התקבל ותגובה מפורטת על כך תינתן במסגרת ההליך המשפטי".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.01.26
