הליך רפואי מסוכן ומורכב מעניק תקווה לנשים שלא יכולות לשאת היריון בעצמן: ארבע נשים ישראליות ללא רחם בגופן עברו בשלוש השנים האחרונות ניתוחי השתלת רחם מורכבים בארצות הברית.
למרות מסע רפואי מטלטל שכלל עבור חלקן סיבוכים קשים ומסכני חיים של ממש - מזיהומים חריפים ועד דימומים מסיביים וקריסת מערכות - שלוש מהן כבר חובקות תינוקות בריאים, והרביעית נמצאת בימים אלו בשלבים מתקדמים לקראת לידה.
3 צפייה בגלריה
אתגרים עצומים בהליך יקר ורב-סיכונים. תינוק ברחם בצילום אולטרסאונד
(צילום: shutterstock)
כדי להבין עד כמה האירוע יוצא דופן ונדיר, די להסתכל על הסטטיסטיקה הגלובלית: הלידה הראשונה בעולם של תינוק מרחם מושתל התרחשה בשוודיה בשנת 2014. מאז ועד היום בוצעו בכל רחבי העולם כ-140 השתלות רחם בלבד, ובאמצעותן נולדו כ-70 תינוקות חיים.
כעת, ההצלחות העולמיות הללו רושמות פרק ישראלי מובהק. הנתונים המלאים על מצבן, שנחשפו על ידי ד"ר קרן אופיר, מנהלת המרפאות להיריון בסיכון גבוה במרכז הרפואי שיבא, מציגים מסע רפואי חסר תקדים המשלב ניצחון כנגד כל הסיכויים, סכנות חיים ואתגר לוגיסטי, פיזי וכלכלי עצום.
בין טקסס לישראל
השתלת רחם נחשבת לאחד ההישגים השאפתניים והמורכבים ביותר של הכירורגיה המודרנית. מטרת-העל היא לספק פתרון לנשים הסובלות מאי-פוריות על רקע רחמי. אוכלוסיית היעד להליך אינה מוגבלת רק לנשים שנולדו עם תסמונת מאייר-רוקיטנסקי - פגם מולד שבו איברי הרבייה חסרים - וכוללת גם נשים שאיבדו את רחמן בעקבות מחלות קשות כגון סרטן, טראומה או סיבוכי לידה קודמים. ההשתלות מבוצעות כיום מתורמות חיות, לרוב קרובות משפחה של הנשים שנזקקות לרחם, וגם מתורמות שמתו. החזרת עוברים נשקלת לאחר שישה עד 12 חודשים מההשתלה.
בישראל, לפריצת הדרך הזו יש רובד נוסף ודרמטי: עבור נשים רבות שהדת שלהן אוסרת עליהן לחלוטין להיעזר בפונדקאות, השתלת הרחם היא הפתרון היחיד המאפשר להן להפוך לאמהות ולהביא ילד ביולוגי לעולם.
עם זאת, כדי למנוע דחייה של האיבר הזר, המושתלת נדרשת למשטר קפדני של נטילת תרופות לדיכוי המערכת החיסונית, החושפות אותה לזיהומים מסכני חיים ולסיבוכי היריון. בסיומו של התהליך, לרוב לאחר היריון אחד או שניים, הרחם מוסר בניתוח נוסף, כדי למנוע את הצורך בשימוש ממושך לכל החיים בתרופות מדכאות חיסון.
לצד המורכבות הרפואית, המטופלות הישראליות נאלצו להתמודד גם עם משוכות לוגיסטיות וכלכליות כמעט בלתי אפשריות. בעוד שניתוחי ההשתלה עצמם בוצעו בבית החולים "ביילור" בדאלאס שבטקסס, עבור חלק מהנשים שלבי ההכנה הקריטיים של טיפולי הפוריות - לרבות שאיבות הביציות והפריות המבחנה - נערכו בישראל על ידי צוותים מקומיים.
החלוקה הזו מחייבת על פי פרוטוקול הטיפול האמריקני טיסות תכופות לארצות הברית מספר פעמים במהלך ההיריון ולקראת הלידה עצמה. הטיסות הטרנס-אטלנטיות, כשברקע מערכת חיסונית מדוכאת והיריון בסיכון קיצוני, מהוות אתגר פיזי ונפשי משמעותי.
לכך מתווסף החסם הכלכלי העצום: עלותו הכוללת של ההליך נאמדת בכשני מיליון שקל מכיסן הפרטי של המטופלות, ללא כל השתתפות במימון מצד המדינה או קופות החולים.
מתכננות ילד נוסף
בעוד שהנשים נאלצות לנדוד עד לטקסס ולהוציא הון עתק, מערכת הבריאות הישראלית כבר נערכת תקופה ממושכת לביצוע ההליך. בשנים האחרונות, מרכזים רפואיים בישראל - בראשם זיו ובילינסון - הקימו צוותים ייעודיים והשלימו את כל ההכנות לביצוע השתלות רחם בארץ. אולם למרות שוועדת מומחים המליצה כבר לפני מספר שנים להתיר את ההליך, משרד הבריאות טרם העניק אישור סופי לביצוע ההשתלה הראשונה בישראל, מה שמותיר את ההליך המורכב והמסוכן בארצות הברית כברירה היחידה.
שלוש מהמטופלות הישראליות שעברו את ההשתלה בארצות הברית ביצעו את המעקב הרפואי המורכב במרכז הרפואי שיבא תחת השגחתה של ד"ר קרן אופיר, בעוד המטופלת הרביעית עשתה זאת במרכז הרפואי רבין (בילינסון). סיפורן, הנחשף כאן לראשונה, חושף את הסיכונים העצומים בתהליך החדש וכן את התקווה האדירה שגלומה בו: לאפשר לנשים שאין להן רחם ללדת את התינוקות שלהן בעצמן.
ארבע נשים בישראל עברו השתלת רחם עד כה. המטופלת הראשונה, בת 38, עברה את ההליך מתורמת חיה בפברואר 2022. מיד לאחר ההשתלה היא סבלה מסיבוכים קשים שכמעט עלו לה בחייה: הלם קרדיוגני, חסימת מעיים, זיהומים ודחיית השתל. למרות הכל, היא עברה את טיפולי ההפריה בישראל והרתה לאחר חמישה טיפולים. הדרמה החריפה בסוף הטרימסטר השני, כשהחלה לסבול מצניחת רחם ונאלצה לעלות בדחיפות על טיסה לדאלאס. בשבוע ה-33 חוותה פקיעת קרומים מוקדמת, אך לבסוף ילדה פגה בריאה במשקל כמעט שני ק"ג.
המטופלת השנייה, בת 40, עברה השתלה מוצלחת ללא סיבוכים ב-2024 והרתה, אך איבדה את ההיריונות היקרים פעמיים. כשהרופאים שקלו להסיר את הרחם כדי להציל את חייה, סירבה בתוקף והצהירה שתעדיף למות ולא לאבד אותו. לאחר שהחלימה והרתה בשנית, ההיריון הבא שלה הסתיים שוב בהפלה. היא נמצאת כיום בשליש השלישי להריונה השלישי, וממתינה לניתוח קיסרי.
המטופלת השלישית, בת 26, שעברה השתלת רחם ב-2024, עברה שאיבת ביציות בישראל והגיעה למיון בתחילת הריונה עם דימום כבד. מצבה התייצב והיא הוטסה לדאלאס. בשבוע ה-37 בארצות הברית, חשה ירידה בתנועות העובר; היא הובהלה לניתוח קיסרי וילדה גם היא תינוק בריא במשקל שני ק"ג ו-650 גרם.
הרביעית, בת 36, שעברה השתלה מתורמת חיה ב-2025, הרתה במהירות וזכתה לחוויית היריון רגועה בהרבה והיא ילדה תינוק בריא במשקל שלושה ק"ג ו-660 גרם בשבוע ה-38 להריונה.
כל הנשים שילדו מתכננות ללדת ילד נוסף. ד"ר אופיר תיארה את אחת המטופלות במשפט שמזקק את המסע הפיזי, הנפשי והכלכלי של כולן: "היא לא נרתעה מכל התהליך שהיא עברה. הדבר החשוב ביותר הוא בעצם מה שהיא השיגה".
ד"ר עינבר בן שחר, מנהל מערך נשים ויולדות בבית החולים זיו, שרופאיו נערכו לביצוע השתלה כזו בישראל אך טרם קיבלו אישור לבצע את ההליך המורכב: "הצורך בהשתלות רחם מוחשי וקיים. העתקת ניתוחי ההשתלה לישראל תנגיש את התהליך כלכלית ותחסוך מהזוגות את המעמסה הפיזית והנפשית שבטיסות טרנס-אטלנטיות.
"בפועל, רוב המעטפת הקלינית כבר מתבצעת בארץ: החזרות העוברים, מעקבי ההיריון ואף הביופסיות מצוואר הרחם לשלילת דחיית האיבר. האתגר שנותר הוא מורכבות ניתוח ההשתלה עצמו. יישומו בארץ יחייב הקמת מרכז רפואי ארצי יחיד שירכז את כלל המקרים ויפעל לאחר הכשרה קפדנית, בשיתוף המרכז העולמי המוביל בדאלאס".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.02.26
