"רפואה צריך להעניק בצורה קרה ומחושבת. כשמערבים הרבה רגשות, זה לא יוצא טוב. אבל לא פעלנו פה כרופאים, אלא כילדים שאוהבים את אבא שלהם" - כך מספר אדר רסין (34), סטאז'ר לרפואה, שמצא את עצמו לפני מספר שבועות שוכב דווקא על מיטת הניתוחים, כתורם כליה, כדי להציל את חייו של אביו, ד"ר טובי רסין, פנימאי וקרדיולוג ותיק.
2 צפייה בגלריה
אדר רסין שתרם כליה לאביו ד"ר טובי רסין, לשמאלם: פרופ' ניר לובצקי, מנהל מחלקת ניתוחי כבד לבלב והשתלות באיכילוב
(צילום: ריאן פרויס)
ד"ר טובי רסין (67) אובחן עם פגם מולד בכליות בתקופת שירותו הצבאי, כאשר תרומת דם שגרתית חשפה לחץ דם גבוה. "סיפרתי את זה לאבא שלי, הוא נכנס ללחץ ולקח אותי לבדיקות, בסיומן התברר כי נולדתי עם פגם במערכת השתן והכליות הרוסות", הוא נזכר. הוא עבר בזמנו ניתוח, והכליות הצליחו לתפקד כהלכה במשך עשרות שנים. אולם לפני כעשר שנים, לאחר שעבר אירוע מוחי, התברר בבדיקות מקיפות כי הכליות כמעט ואינן מתפקדות.
"הצלחתי לגרור אותן עוד מספר שנים עם כדורים וטיפול", הוא מספר. אבל לפני שנתיים חלה החמרה נוספת, והחשש מאי ספיקת כליות ודיאליזה הפך מוחשי. "משום שידעתי על מצבי הרפואי, במשך שנים עשיתי תורניות גם במרפאות דיאליזה, כדי להבין מה מצפה לי", הוא נזכר. "פחדתי מזה פחד מוות. נשבעתי לעצמי שלדיאליזה לא אגיע".
אדר רסין: "הבריאות של אבא שלי הייתה לנגד עיניי. לא הייתי מפסיק לעשן אם לא היו מצמידים את זה לבריאות של אבא שלי וליכולת שלי לתרום כליה ולהציל אותו"
ד"ר רסין הבין כי יש אפשרות להשתלת כליה, אך היסס לבקש תרומה מאחד מילדיו. "פחדתי שזה יפגע בבריאות שלהם", הוא מספר. הוא בדק את האפשרות לבצע את ההליך בחו"ל, "אך מהר מאוד הבנתי שזה נעשה במדינות עולם שלישי וצריך מזל כדי לצאת מהשתלה כזו. הילדים שכנעו אותי שזה לא רעיון טוב".
כל ילדיו של טובי מגיעים מעולם הרפואה. אדר סיים לימודי רפואה באיטליה ושב לישראל לסטאז'. הבן הבכור, ד"ר אביב יצחק רסין, מתמחה בנוירולוגיה בבית החולים אסותא אשדוד. הבת הצעירה, שחר, היא פיזיותרפיסטית בבית חולים שיקומי. גם אמם של השלושה, מיכל רסין, היא דוקטור לסוציולוגיה בתחום הבריאות ואחות מוסמכת.
"אנחנו יודעים מה ההשלכות של חיים בדיאליזה, יודעים שזה דבר מאוד קשה למטופל ומלא בסיבוכים", אומר הבן אדר, "ומצד שני יודעים שגם תרומת כליה היא לא פשוטה, והשאלה באיזו 'מחלה' אתה בוחר. בסוף, אבא שלנו רק בן 67, אדם מדהים שעבד כל כך קשה למען בריאות הציבור, ורציתי שהוא יהיה בריא, יבלה עם הנכדים שרק נולדו, וייהנה מהשנים בפנסיה".
אדר ואביב החלו את ההליך כדי לבדוק מי מהם מתאים לתרומה. בבדיקות הראשוניות התברר כי אדר סובל מכבד שומני, ואביב נפסל לאחר שנמצאה ציסטה באחת מכליותיו. מבין השניים, אדר הוא שאושר כתורם הפוטנציאלי. אלא שהדרך להשתלה הייתה מורכבת: נמצא כי רמת השומנים בדמו גבוהה, ופרופ' איילת גרופר, מנהלת מרפאת השתלות כליה באיכילוב, הודיעה לו כי אינה מסכימה לקבלו כתורם בתנאים אלה. במשך שישה חודשים עבר אדר מה שהוא מכנה "מסע לשיפור" – לאחר עשרים שנה הפסיק לעשן, ואף השיל ממשקלו עשרה ק"ג. "הבריאות של אבא שלי הייתה לנגד עיניי. לא הייתי מפסיק לעשן אם לא היו מצמידים את זה לבריאות של אבא שלי וליכולת שלי לתרום כליה ולהציל אותו".
מדדיו של אדר השתפרו, אך בשל סוגי דם שונים הוא לא יכול היה לתרום לאביו באופן ישיר. בסיוע ארגון "מתנת חיים" נמצאה למשפחה התאמה במסגרת השתלת כליה בהצלבה - אדר תרם כליה לגבר בן 38, ואביו קיבל כליה מתורם אלטרואיסטי אחר.
אלא שגם בדרך לניתוח לא חסרו תהפוכות: ימים אחדים לפני המועד עודכנה המשפחה לפתע כי ההשתלה בוטלה. "הייתי בהלם. הבנו שהמטופל שהיה אמור לקבל ממני את הכליה פיתח נוגדנים נגדה - כלומר גופו היה דוחה אותה", מסביר אדר. שעות ספורות לאחר מכן הגיעה בשורה חדשה: נמצאה התאמה חלופית וההליך יתקיים כמתוכנן. "בגלל הלחץ לא הספקתי לעכל. לא היה לי רגע להבין שזה באמת קורה".
לפני כשלושה שבועות נערכה ההשתלה בבית החולים איכילוב, ובימים אלה מתאוששים האב ובנו בבתיהם. "אני מרגיש הרבה יותר טוב", מספר ד"ר רסין. "תוך יומיים הכאבים מהניתוח פסקו". אדר מספר: "כמה ימים אחרי הניתוח פגשה אותי אשתו של המטופל שתרמתי לו כליה, עם ארבעת הילדים שלהם, ופה ירדה לי דמעה או שתיים. הלכתי לתרום כי אני אוהב את אבא שלי, שגידל אותי על ערכי אהבה ונתן לי להרגיש הילד הכי עטוף בעולם. ואם התרומה שלי נתנה כוח לאדם אחר להיות אבא טוב כמו שאבא שלי היה טוב אלי – אין משהו גדול מזה שאני יכול לעשות בחיים".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.02.26
