כבר ארבעה ימים שנועה פורת לא יוצאת מהבית. אפילו לא לגיחה קטנה למכולת. אם במקרה תתפוס אותה האזעקה - היא יודעת שלא תדע על כך בזמן, ולא תספיק להגיע למרחב המוגן. פורת היא כבדת שמיעה, שמתמודדת גם עם לקות ראייה. השילוב בין שתי הלקויות יוצר עבורה מצב בלתי אפשרי: בלי אפשרות לשמוע את האזעקה, ובלי יכולת לרוץ במהירות למרחב המוגן אחרי שכבר נודע לה על הצורך.
"להגיד את האמת - אני פשוט מפחדת", אומרת פורת. "מה יהיה אם אהיה לבד, ולא יהיה אף אחד שיגיד לי שצריך ללכת למקלט?". כרגע היא תלויה בבני משפחתה, שמדווחים לה על האזעקות. אבל הפתרון הזה רחוק מלהשביע רצון. "הבת שלי בחרדות מזה שאני לא שומעת, והיא בחרדות מהיום שבו היא תעזוב את הבית ולא תהיה שם", אומרת פורת. "למה אני צריכה להיות תלויה באחרים?".
גם תמר סולומון ובן זוגה, שניהם חירשים מלידה, חרדים מהאפשרות שיחמיצו את האזעקה. "אנחנו לא מצליחים לישון", אומרת סולומון. "החשש הוא גדול. אנחנו עושים קצת משמרות - אחד מאיתנו מנסה להישאר ער ולעקוב אחרי ההתרעות בזמן שהשני ישן. זה מאוד לא נוח". כמו פורת, גם בני הזוג סולומון ניסו להסתמך על שעון-צמיד שירטוט בעת הצורך, אך הם מעידים כי הסנכרון עם התרעות פיקוד העורף לא תמיד מצליח, וממילא הרטט אינו חזק מספיק כדי לסמוך עליו בשעות הלילה. "אין לנו פתרון", אומרת סולומון. "הייתה תקופה שאחת הבנות שלנו גרה בבית והיא הייתה מעירה אותנו - אבל עכשיו היא לא כאן, ואין לנו שום דרך לדעת שיש אזעקה".
חוסר אונים
במדינת ישראל המתקדמת ועתירת הטכנולוגיה, עדיין לא נמצא פתרון מספק עבור הבעיה שעמה מתמודדים כ-50 אלף ישראלים: התרעות המותאמות לחירשים ולקויי שמיעה. פורת, המתגוררת בעכו, יודעת לספר גם על ימים אחרים. באופן אבסורדי, דווקא בימי מלחמת לבנון השנייה, לפני עידן הסמארטפונים, סיפק פיקוד העורף פתרון טכנולוגי פשוט אך יעיל - ביפרים שהתחברו ישירות למערכת ההתרעות. "זה עבד מעולה", אומרת פורת.
3 צפייה בגלריה
"מה יהיה אם אהיה לבד, ולא יהיה אף אחד שיגיד לי שצריך ללכת למקלט?". נועה פורת
(צילום: אלבום פרטי)
אך כיום, בעידן האפליקציות, עדיין לא נמצא פתרון טכנולוגי ראוי. "יש לי צמיד שאמור לרטוט בזמן שיש אזעקה", אומרת פורת, "אבל מעולם לא הצלחתי לסנכרן אותו עם הטלפון". ניסיון נוסף באמצעות Apple Watch נכשל אף הוא. "אני חסרת הגנה", מסכמת פורת. נוסף על היוזמות המקומיות, ארגון הג'וינט ומשרד הרווחה חילקו כ-900 צמידים לחירשים-עיוורים, שעבדו היטב בסבב הקודם מול איראן, אך כעת המשתמשים מעידים שהפסיקו לפעול.
אחרי 7 באוקטובר, כשהאזעקות הופעלו בתדירות גבוהה, הרגישו פורת, סולומון ונשים נוספות המתמודדות עם לקות שמיעה כי הגיעו מים עד נפש: הן התאגדו ועתרו לבג"ץ, בדרישה כי פיקוד העורף ידאג לפתרון טכנולוגי הולם שיאפשר להן ולעשרות אלפי חירשים נוספים להתעדכן בעת אזעקה. במהלך דיוני העתירה, שעודנה מתנהלת, הודיע פיקוד העורף כי בכוונתו לפתח מוצר כזה, ואף התחייב על מועד לחלוקתו: תחילת שנת 2026. אלא שהשבוע עדכנה המדינה את בית המשפט כי פיתוח המכשירים מתעכב, וחלוקתם צפויה רק בסוף שנת 2026.
"תרדו מהעץ הגבוה"
בתשובתו תירץ פיקוד העורף כי העיכובים נובעים מ"אילוצים שונים", שכן "אין מדובר בפרויקט פשוט כלל ועיקר". בעקבות תשובת המדינה שלחו העותרות והארגונים שסייעו להן - "בזכות", "בקול" ו"נגישות ישראל" - פנייה דחופה לבית המשפט, בבקשה שיורה לפיקוד העורף להחזיר לשימוש את הצמידים שחולקו בידי הג'וינט, וכן שיורה למדינה לקצר את לוחות הזמנים לחלוקת המכשירים החדשים.
"בינתיים אפשר היה להתקדם עם פתרונות פשוטים יותר", אומרת סולומון על תשובת המדינה. "תרדו מהעץ הגבוה, תמשיכו לעבוד על הפתרון שלכם אבל בינתיים תאפשרו ליוזמות מהשטח להתממשק עם המערכת שלכם. משהו פשוט ופחות יומרני יכול להיות מענה בסיסי - כי כרגע אין לנו מענה בכלל".
תגובת דובר צה"ל: "בימים אלו אנו נמצאים בתהליך פיתוח מכשיר ייעודי, אשר נועד לשפר את הנגשת ההתרעה לאנשים עם מוגבלות בשמיעה. פיקוד העורף מחויב להשלמת הפיתוח על מנת לספק את המענה המתאים, המדויק והאמין ביותר".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.03.26
