החשש הגדול ביותר של עדי שטרית אהבתי (32) ובעלה מתן היה שהלידה תתרחש עם פרוץ המלחמה. "התפללתי שלא להגיע למצב שבו אני לא בחדר לידה אמיתי, אלא בלידת שדה", מספרת עדי. כבר ביום ראשון שעבר, בעקבות סוכרת היריון, הופנתה לזירוז לידה באחד מבתי החולים במרכז. "הייתה לי הערכה שהמלחמה תתחיל בסוף השבוע, ולכן ממש רצינו שהזירוז יעבוד".
כשהניסיונות לזירוז לא צלחו, עברו בני הזוג למרכז הרפואי שיבא. "התחלנו שם תהליך נוסף, אבל גם זה לא הבשיל, והמליצו לנו להמתין את השבת שם". אלא שבשבת בבוקר החלה המתקפה הישראלית-אמריקנית על איראן, ואז הבינו השניים שהתרחיש ממנו חששו הולך ומתממש. ביום שני ילדה עדי את בנם הבכור בניתוח קיסרי במתחם התת-קרקעי בשיבא.
"כשאתה חושב על חדר לידה אתה חושב על דובונים, זרי פרחים ומוזיקה נעימה. פה חדר הלידה אמנם מאובזר והיחס מדהים, אבל זה לא אידאלי ולא אופטימלי - כמו בסיס צבאי במדבר בשנות ה-40, בתוך חניון רכבים", אומר מתן. ועם זאת, הזוג מתאר חוויה עוצמתית. "ידענו שאנחנו לוקחים חלק ברגעים היסטוריים של המדינה. זו תחושה חזקה של ציונות, לראות כל כך הרבה ילדים נולדים יחד". הפעוט, שעונה בינתיים לכינוי "יו-יו", נולד בתענית אסתר, שעות לפני כניסת פורים. "לפי החישובים שלנו הוא נברא במבצע 'עם כלביא', וכעת במבצע 'שאגת הארי' יצא לאוויר העולם", מספרים בני הזוג בהתרגשות. "ברגעים מסוימים, כששומעים אזעקות, זה מחזיר אותך למציאות - אבל דווקא בתוך זה הרגשנו שהחיים חזקים יותר מכל רעש מסביב".
עשרה חדרי לידה הוקמו במתחם הממוגן התת-קרקעי בשיבא - זו הפעם השנייה בתוך שנה - במקביל להעברת מאות חולים למתחם. פועלים שם גם שני חדרי ניתוח לניתוחים קיסריים אלקטיביים ודחופים. בית החולים השלים את המעבר בתוך שלוש שעות בלבד מתחילת המתקפה, וכבר בצהרי אותה שבת נערכה הלידה הראשונה. מאז נולדו במקום יותר ממאה תינוקות.
"אתה מרגיש שאתה מביא חיים בתקופה שזה לא מובן מאליו. סיטואציה הזויה - הם מנסים להרוג אותנו ולהשמיד אותנו, ואנחנו בחניון מלא נשים שמביאות חיים לעולם", מספרת נועה שאשא (31) מרמת גן, שהגיעה לשיבא בלילה שבין יום ראשון לשני עם בעלה עידן, לקראת לידתה השנייה. תאריך הלידה המשוער היה אמור להיות ביום חמישי הקרוב, ומאז פרצה המלחמה ספרה נועה את הימים בתקווה שעד אז המצב יירגע. "כל יום שעבר אמרתי: אולי זה ייגמר".
4 צפייה בגלריה
"יו יו" נברא ב"עם כלביא", בא לעולם ב"שאגת הארי". הניתוח הקיסרי של עדי שטרית אהבתי
(צילום: זיו קורן)
אלא שכבר בתחילת השבוע החלה להרגיש צירים. עם הגעתה לבית החולים החל רצף אזעקות בלתי פוסק. "הייתי כבר עם צירים, יורדת ועולה מהמרחב המוגן. באחת הריצות למקלט פשוט ירדו לי המים. כל האנשים רצים ואני עומדת במדרגות עם מים על הרצפה", היא אומרת.
את בנה הבכור ילדה נועה בחדר לידה רגיל, מעל הקרקע. "הרגשתי חסרת אונים כי יש לי חוויה מהלידה הקודמת בחדר עם דולפינים מרחפים, ועכשיו ידעתי שאני יורדת לחניון". באולם התת-קרקעי מופרדים חדרי הלידה בקירות גבס. "אני בחדר ושומעת צרחות מכל כיוון ואת הדרמות בכל שאר החדרים", היא מתארת.
לאורך כל הדרך השתדל הצוות שהסערה בחוץ לא תחלחל פנימה. "אמנם זה חניון וקשה להסוות שזה הלוקיישן - יש סימוני חנייה על הרצפה, שלטים של 'אסור להחנות' - אבל הצוות ניסה לתת לנו תחושה חמימה. הם תלו בחדרים תמונות של תינוקות, כמו תפאורה. זה אולי נשמע טיפשי, אבל ברגע האמת, כשהייתי באמצע ציר, זה נתן לי כוח". "הרגשתי בטוחה. הם היו מדהימים - רגישים במיוחד, שמו הכול בצד ואותי במרכז", היא מוסיפה.
4 צפייה בגלריה
"הם מנסים להרוג אותנו ולהשמיד אותנו, ואנחנו בחניון מלא נשים שמביאות חיים לעולם". בנם הבכור של עדי שטרית אהבתי ובעלה מתן
(צילום: זיו קורן)
"לידה היא אחד האירועים המשנים-חיים ביותר שיש, אולי הדרמטי ביותר בחייה של אישה", אומר פרופ' שלי מזעקי-טובי, מנהל בית החולים לנשים ויולדות בשיבא. "זה אירוע שיכול להיות מלחיץ גם בימי שגרה, קל וחומר בתקופת מלחמה - וזה מה שעמד לנגד עינינו כשתיכננו את חדרי הלידה מתחת לאדמה, כך שיהיו פרטיים, עם קירות גבס של ממש ולא וילונות בלבד". גם הפגייה והתינוקייה נמצאות בסמוך. "במידה רבה יש שיפור מסוים בכך שהכול נגיש וקרוב. אין את המרווח והיוקרה של חדרי לידה רגילים, אך החדרים שהקמנו אינטימיים ושומרים על פרטיות המטופלת ככל האפשר".
פרופ' מזעקי-טובי מבקש גם להעביר מסר ליולדות: "המעשה האופטימי ביותר שאנשים יכולים לעשות הוא להביא חיים חדשים לעולם. הנשים האלה הן מושא להערצה - שלי ושל הצוות - גם בימי שגרה, אבל שבעתיים בתקופה הזו. שלא יתפשרו על הבטיחות שלהן ושל העובר: אם יש ספק - עדיף להגיע. אנחנו כאן, ערוכים ומוכנים".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.03.26
