בערב הראשון של המלחמה, בשעה 22:39, נפל טיל איראני בלב תל אביב. הפגיעה הישירה הותירה מכתש גדול, גרמה לנזק כבד לבניינים סביב והפכה את הרחוב לזירת הרס. באירוע נהרגה עובדת זרה מהפיליפינים, מרי אן דה ורה, ועשרות בני אדם נפצעו בדרגות שונות. בין הדירות שנפגעו היו גם בני משפחת כהן. בתוך דקות הגיעו כוחות ההצלה והחלו בסריקות בין הבניינים וההריסות, בניסיון לאתר לכודים. כך אותרו עליה מרים כהן, בעלה יוסף ושלושת ילדיהם הקטנים, שחולצו מהבניין. השבוע נסגר עבור חלק מהמעורבים מעגל קטן אך מרגש: המשפחה פגשה לראשונה מאז האירוע את אנשי מד"א שחילצו אותם.
עליה מרים כהן בזירת נפילת הטיל בתל אביב יחד עם חובש מד"א שחילץ את ילדיה
(צילום: מאיה כהן )
מי שניהל את הזירה באותו לילה היה ליאור מרמלשטיין, סגן מנהל מרחב דן במד"א. כאשר הגיע לזירת הפגיעה, הרחוב כבר בער. מכוניות עלו באש, חלונות התנפצו והבניין הסמוך לנקודת הפגיעה ספג הרס כבד. צוותי כיבוי, משטרה, פיקוד העורף ומד"א פעלו יחד בתוך הכאוס כדי לאתר לכודים. "ראיתי הרבה אש, הרבה נזק", מספר מרמלשטיין. "הבניין לידם היה עם הרס מאוד כבד. הבניין שלהם יחסית ספג הרס קל יותר, והם היו בתוך הממ"ד. ואז אתה מבין שהם ניצלו. המזל הכי גדול שהם היו בממ"ד - זה מראה שממ"ד מציל חיים".
כשנכנס לדירה, היה ברור שהממ"ד הציל את חייהם. הבניין המרכזי ספג את רוב ההדף והנזק, בעוד שהדירה עצמה נפגעה פחות באופן יחסי. בתוך החדר המוגן נמצאה האם עם שלושת ילדיה הקטנים. "מה אני עושה כדי להוציא אותם בשלום", אומר מרמלשטיין על המחשבה היחידה שעלתה בו באותו רגע. "שלא ישימו לב לכל מה שקורה מסביבם, ורק לדאוג שיגיעו לנקודת ריכוז הנפגעים שלנו ושנוכל לטפל בהם כמו שצריך. זו דאגה של הורה".
בזירה פעלו יחד כלל כוחות ההצלה. חיילי פיקוד העורף פתחו נתיבי גישה, לוחמי האש פעלו לכיבוי השריפות ולהבטחת יציבות המבנים, וצוותי מד"א התמקדו בחילוץ הנפגעים ובמתן טיפול רפואי ראשוני. הילדים היו קטנים מאוד, מספרים מרמלשטיין והחובש הבכיר אופיר עובדיה, והדבר הראשון שהיה צריך לעשות הוא להרגיע אותם ולהוביל אותם החוצה מבלי שיבחינו בהרס שסביבם.
כהן סיפרה כי בזמן הפגיעה ישנו שתי בנותיה, אסתר בת הארבע ותמר בת השנתיים, בממ"ד. "אברהם, התינוק שלנו בן שלושה חודשים, ואני נכנסנו לממ"ד ממש רגע לפני. הטיל פגע שניות אחרי שנכנסנו". לדבריה, המשפחה מנסה לעבד את האירוע בצורה בריאה. "התפנינו מהר מאוד ולא הספקנו לארוז כלום, אבל מיד הרגשנו ערבות הדדית גדולה. כולם רצו לעזור - גם האנשים שפינו אותנו אליהם וגם הקהילה מסביב".
"התרגשות גדולה מאוד"
כהן, שעלתה לישראל מארצות הברית יחד עם בעלה לפני כמה שנים, מפעילה יחד איתו בתל אביב יוזמה קהילתית בשם JAM - Jewish Awareness Movement, שבמסגרתה הם מארחים ארוחות שבת ואירועים לעשרות עולים חדשים. השבוע פגשה לראשונה מאז הפגיעה את אנשי מד"א שחילצו את משפחתה. "היה נפלא לפגוש אותם. כל כך שמחנו לראות אותם שוב ולהביע את ההערכה שלנו. הילדים הביאו להם שוקולדים ואמרו תודה על שחילצו אותנו מהבניין". במפגש, היא מספרת, הסתכלו יחד על תמונות מהבניין מאותו יום. "גם הם התרגשו מאוד לפגוש אותנו, ושיחקו עם הילדים".
2 צפייה בגלריה
עליה מרים כהן, בעלה יוסף ושלושת ילדיהם הקטנים, שחולצו מהבניין בתל אביב עם אנשי מד"א
(צילום: שלו שלום)
גם עבור אנשי מד"א נסגר מעגל. "וואו, היה מדהים. מאוד מאוד מרגש", סיפר מרמלשטיין. "ניהלתי הרבה זירות, אבל אף פעם לא יצא לי לפגוש את האנשים אחרי שהוצאנו אותם מתוך זירת תופת. שחזרנו את הרגעים - איך היה ומה היה, עם שלושה ילדים קטנים. בתור הורה זה ישר יוצר חיבור". הילדים, הוא מספר, שאלו אם הוא ואופיר היו שם באותו לילה. "אמרו שאנחנו כמו פיירמן. הסברנו להם שאנחנו מד"א, אבל זה קצת כמו פיירמן. הייתה התרגשות גדולה מאוד".
מרמלשטיין, שעובד במד"א כמעט שני עשורים וחווה אינספור אירועים קשים, אומר כי המפגש הזה היה אחד הרגעים המרגשים בקריירה שלו. "יצא לי לפגוש הרבה אנשים אחרי אירועים רפואיים כמו דום לב שהצלנו, אבל מתוך זירת הרס - זו פעם ראשונה. בגלל זה זה היה כל כך מרגש". לדבריו, בתוך הכאוס של זירות כאלה, הדבר החשוב ביותר הוא לשדר ביטחון. "אם אתה מקרין לאנשים שאתה שולט בעניינים ושהם בידיים טובות, הם הולכים אחריך. אנחנו מחבקים אותם, עוטפים אותם ומובילים אותם למקום מבטחים".
בסיום המפגש ביקש להעביר מסר לציבור: "הדבר הכי חשוב הוא להקשיב להוראות פיקוד העורף ולהיות במקום מוגן. אנחנו כאן בשביל האנשים. כל מה שמוביל אותנו זה הצלת חיים".
פורסם לראשונה: 00:00, 13.03.26
