כמדי שבת, יצאו טל עינב (54) ואשתו פראוקיה (52), תושבי זכרון יעקב, לריצה בחוף הים. זמן קצר לאחר שהחלו לרוץ, הופר השקט בהתרעת פיקוד העורף עם פתיחת המלחמה מול איראן. בני הזוג, שרצו בקצב שונה ולכן לא היו קרובים זה לזה, החלו לחפש כל אחד מהם מחסה בנפרד. רק מאוחר יותר התברר שטל, שכבר נעלם מעיניה של פראוקיה, לקה בדום לב והתמוטט. שני עוברי אורח - ד"ר רוני דוידזון, רופא ילדים ממכבי, וחברו רפי כהן - הבחינו בו, מיהרו לסייע והחלו בהחייאה עד שהדופק והנשימה חזרו. צוות מד"א שהגיע למקום פינה אותו במצב קשה לבית החולים רמב"ם, שם עבר צנתור.
בסוף השבוע האחרון נפגשו הארבעה במפגש מרגש. "אמרתי להם: 'איזה כיף שאתם יכולים לחיות כל החיים עם ההרגשה שהצלתם מישהו. זה מטורף, נס גדול'", סיפרה פראוקיה. "אנחנו ממש מתרגשים ומודים להם מכל הלב", הוסיף טל, ששוחרר לפני כשבוע מבית החולים.
4 צפייה בגלריה
טל עינב (במרכז) במפגש עם ד"ר רוני דוידזון (מימין) ורפי כהן (משמאל)
(צילום: עמרי שטיין)
הדרמה בטיילת בת גלים
טל ופראוקיה רצים כמעט בכל שבת עם קבוצת הריצה של פראוקיה, מאמנת ריצה במקצועה, ובאותה שבת נסעו לטיילת בת גלים בחיפה. "טל אמר שהוא לא רוצה לבוא כי הוא עייף, אבל שיכנעתי אותו. אמרתי לו שנרוץ באיזי", משחזרת פראוקיה. השניים החלו לרוץ לאורך החוף, כאשר בשלב מסוים עקף טל את פראוקיה. "אחרי ארבעה-חמישה קילומטרים הסתובבתי חזרה, ובדיוק הבחנתי בטל שיצא מהשירותים. הסתכלנו אחד על השני והמשכתי לרוץ".
ד"ר דוידזון משחזר: "בשוק החשמלי הראשון טל לא הגיב. המשכנו בהחייאה, והדפיברילטור המליץ על שוק נוסף - ואז הבחנו פתאום שהבטן של טל זזה, והוא התחיל לנשום. לא בצורה יעילה, אבל התחיל"
זמן קצר לאחר מכן התקבלה התרעת פיקוד העורף, ופראוקיה המשיכה לרוץ עד שהגיעה לאוטו, שם כבר המתינו יתר הרצים - חוץ מטל. "לא דאגתי באותו רגע, כי לפעמים אנשים רצים קצת יותר זמן", היא מספרת. טל אף פעם לא רץ עם טלפון, מה שהקשה על יצירת קשר. "בדרך כלל אנחנו רצים שעה-שעה וחרבע, אז כשהבחנתי שעברו כבר שעתיים חשבתי שזה כבר ממש מוזר".
בשלב זה חזרה פראוקיה לטיילת, שכמעט התרוקנה מאנשים בעקבות תחילת המערכה. "עצרתי את הבודדים שהיו שם, הראיתי להם את התמונה של טל מהטלפון ושאלתי אם הם מזהים אותו". האדם השלישי שעצרה סיפר לה כי 45 דקות קודם לכן פינו צוותי מד"א מהטיילת אדם שהתמוטט, ושבעת הפינוי היה המטופל בחיים. "הבנתי ישר שזה טל. ברגע הזה התחלתי להיכנס לפאניקה ומיהרתי לבית החולים".
4 צפייה בגלריה
"מתרגשים ומודים להם מכל הלב". טל עינב במפגש עם ד"ר רוני דוידזון ורפי כהן
(צילום: עמרי שטיין)
לבית החולים רמב"ם הגיע טל במצב קשה. "ברגע שנכנסתי למיון הם כבר חיכו לי. האישה מאחורי הדלפק יצאה אליי, התחלתי לבכות ואמרתי שאני מחפשת את בעלי - ושם התמוטטתי", נזכרת פראוקיה. כשפגשה את טל הוא כבר היה מורדם ומונשם. "בכיתי בהיסטריה. הדבר היחיד שיצא לי מהפה ואמרתי בלופ זה: 'הוא לא יכול למות לי כי אני לא יודעת לבשל, מי יבשל?'"
בבית החולים לא ידעו כמה זמן היה טל ללא חמצן וללא דופק. "רק בדיעבד אמרו לי הרופאים שהם לא חשבו שהוא ייצא מזה", מספרת פראוקיה. "לא רציתי לפתוח גוגל - ומזל, כי הסיכויים שיהפוך לצמח היו כל כך גבוהים, ולא הייתי יכולה להכיל את זה. כל הזמן רק אמרתי שיהיה בסדר, שהוא חזק".
אשתו של טל: "ברגע שנכנסתי למיון הם כבר חיכו לי. האישה מאחורי הדלפק יצאה אליי, התחלתי לבכות ואמרתי שאני מחפשת את בעלי - ושם התמוטטתי. בכיתי בהיסטריה. הדבר היחיד שיצא לי מהפה ואמרתי בלופ זה: 'הוא לא יכול למות לי כי אני לא יודעת לבשל, מי יבשל?'"
לאחר שהועבר למחלקת טיפול נמרץ לב ומצבו התייצב, הוכנס טל לצנתור, שם אובחנה היצרות של יותר מ-90% בעורק הכלילי השמאלי - הגדול מבין שלושת העורקים הכליליים. "היצרות קשה בעורק מגבילה את זרימת הדם לתאי שריר הלב, במיוחד בזמן מאמץ", מסביר ד"ר ג'ריס נשאשיבי, מומחה ברפואה פנימית וקרדיולוגיה בבית החולים. "התאים מתחילים לסבול ממחסור בחמצן, ומתפתחות הפרעות בתכונות החשמליות שלהם - מה שיכול להוביל להפרעות קצב ודום לב".
"רק הסתכל עלינו ולא הגיב"
ד"ר נשאשיבי מדגיש כי דום לב הוא מצב מסוכן מאוד והסיבה השכיחה ביותר למוות פתאומי. "האיבר הכי רגיש למחסור בחמצן הוא המוח - מוות של תאי מוח מתרחש אחרי שלוש דקות. אנחנו נתקלים במקרים של חולים שמגיעים אחרי החייאה ממושכת או לא-אפקטיבית, ולא מתאוששים. אם מתמזל מזלו של החולה ומישהו נמצא לידו כשזה קורה - ויש דפיברילטור - הוא יכול לשרוד. ולכן יש חשיבות שיהיה דפיברילטור בכל מקום ציבורי".
ד"ר ג'ריס נשאשיבי מרמב"םצילום: פרטייום לאחר מכן התעורר טל לראשונה, אך במשך יממה שלמה לא תיקשר ולא זיהה את בני המשפחה. "זה היה היום הכי נורא בחיים שלי", אומרת פראוקיה. "חשבתי לעצמי שאמנם הוא ניצל, אבל הוא כמו צמח - רק הסתכל עלינו ולא הגיב". אולם בהדרגה החל מצבו להשתפר, והוא יצא מכלל סכנה ללא נזק משמעותי למוח ולגוף, למרות דקות ארוכות ללא חמצן. "הוא חייך אליי וחיבק אותי", מספרת פראוקיה.
טל לא הבין מדוע הוא מאושפז. "הוא כל הזמן רצה לקום וללכת הביתה. באחת הפעמים שהלכתי לשירותים הוא כבר הכין את כל התיקים, רצה לעשות צ'ק-אאוט, אמר שהוא בריא כמו שור". לאחר כמעט שבוע שוחרר טל לביתו כשמצבו מוגדר טוב, ובעוד שלושה שבועות הוא צפוי להתחיל בשיקול לב. גם היום הוא אינו זוכר את פרטי האירוע ואת היומיים שקדמו לו - אך הולך ומתפקד כרגיל, אפילו חזר לבשל. "אני מרגיש מצוין. אין לי קול ואין לי זיכרון, אבל אני בסדר. זה היה אירוע מטורף", אומר טל.
"כל רגע היה חשוב"
עוד כשהיה מאושפז, ניסתה המשפחה להבין מה בדיוק התרחש בטיילת. יונתן, בנם הבכור, כתב פוסט בפייסבוק, ובאמצעותו נוצר קשר עם מנהל מועדון הגלישה במקום, שסיפר כי שני עוברי אורח סייעו לטל כשהתמוטט. פראוקיה פרסמה גם היא פוסט, ובעקבותיו קיבלה הודעה מבת זוגו של ד"ר רוני דוידזון - וכך נוצר הקשר.
"בדרך כלל אנחנו רצים מוקדם יותר, אבל הפעם חברי רפי איחר, ורק במקרה דרכנו הצטלבה עם הדרך של טל", נזכר ד"ר דוידזון. למרות ההתרעה, הוא ורפי החליטו להמשיך בריצה, וכעבור מספר דקות נתקלו בטל שוכב על הקרקע עם פניו כלפי מטה. "כשהגענו אליו היו די הרבה אנשים מסביבו, אבל אף אחד לא ממש נגע בו. לתחושתי הם פשוט פחדו ולא ידעו מה לעשות. היה לו מזל גדול - הוא נפל בשביל מאוד צר, מצד אחד דשא ומצד שני סלעים, והמרחק שלו מהסלע היה 10 ס"מ. אם היה נופל עליו - אני מניח שלא היה הרבה מה לעשות".
4 צפייה בגלריה
"הם הצילו לו את החיים, הוא לא היה שורד בלעדיהם". טל עינב ואשתו פראוקיה
(צילום: עמרי שטיין)
השניים זיהו שטל אינו נושם, וד"ר דוידזון החל מיד בהחייאה. במקביל, הזעיק רפי את מד"א ואיתר דפיברילטור במרכז הגלישה הסמוך. החיבור אליו איפשר מתן שוק חשמלי במקביל לעיסוי הלב. "בשוק החשמלי הראשון טל לא הגיב. המשכנו בהחייאה, והדפיברילטור המליץ על שוק נוסף - ואז הבחנו פתאום שהבטן של טל זזה, והוא התחיל לנשום. לא בצורה יעילה, אבל התחיל". צוותי מד"א הגיעו באותם רגעים לחוף ופינו את טל לבית החולים. "כל רגע היה חשוב, ומהירות ההתערבות איפשרה לטל לשרוד ללא נזק למוח. אני מניח שאם לא היינו מגיעים במהירות היה נגרם נזק משמעותי", אומר ד"ר דוידזון.
בסוף השבוע נפגשו רוני ורפי עם טל ופראוקיה לראשונה. "היה מרגש מאוד. הם הצילו לו את החיים, הוא לא היה שורד בלעדיהם", אמרה פראוקיה. ד"ר דוידזון מוסיף: "גם אותנו זה מאוד ריגש - לראות בן אדם שלא הייתי בטוח שייצא מזה, חי ומדבר, שמח ומאושר. לא יוצא לך הרבה פעמים בחיים שאתה ממש מציל בן אדם". לסיום הוא מבקש להעביר מסר: "בכל מקרה שנתקלים באירוע כזה, יש להתחיל בהחייאה במהירות האפשרית. נזק אתה לא יכול לעשות - וחשוב שאנשים יידעו את זה ולא יפחדו".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.03.26
