"תמיד אמרתי לעצמי 'הילדה הזאת תצא מפה'. ביום שהיא שוחררה כל כך התרגשנו, שלא הצלחנו לעכל את זה. רק כשהגעתי הביתה עם הילדה על הידיים, התחלתי לבכות". כך סיפרה ל-ynet ול"ידיעות אחרונות" ספיר מויאל (26) מיבנה, שבתה רוני נולדה בנובמבר האחרון בשבוע 23 להיריון במשקל 570 גרם. בשבוע שעבר, כנגד כל הסיכויים ולאחר 114 ימים בפגייה במרכז הרפואי קפלן, שוחררה רוני כשמצבה מוגדר טוב. "לאורך כל החודשים האלה הייתי מדברת איתה ואומרת לה שהיא חזקה".
3 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ד"ר כלנית הרשקוביץ-שפורן, ד"ר סיוון גולדסטיין עם התינוקת רוני, ההורים ספיר ושלומי מויאל, האחות מלי מזל הרוש ופרופ' אדי ויסבוך
(צילום: גלעד שעבני)
מויאל נכנסה להיריון באופן טבעי לאחר ארבע שנים של ניסיונות וטיפולים, היריון שהחל בצורה תקינה לחלוטין. אלא שבתחילת חודש נובמבר, כשהיא במהלך יום עבודה שגרתי בגן ילדים, הבחינה בדימום, כשהיא בשבוע 22 בלבד. "אני מאוד חרדתית אחרי כל מה שעברנו כדי להיכנס להיריון, אז כשראיתי את הדימום הבנתי שאני חייבת ללכת לבית חולים, הרגשתי שמשהו לא בסדר", היא נזכרת.
"נלחמנו על התינוקת"
במרכז הרפואי קפלן, מקבוצת כללית, אבחנו הרופאים כי היא סובלת מאי ספיקת צוואר הרחם - חולשה ברקמת צוואר הרחם, שגורמת לפתיחה מוקדמת. הטיפול המקובל במקרים כאלה הוא תפירת צוואר הרחם בניתוח. אלא שבעודה ממתינה לניתוח, חוותה ספיר ירידת מים מוקדמת, מצב שמסבך משמעותית את המשך ההיריון. מאותו רגע, בבית החולים ניסו לעכב ככל האפשר את הלידה, ובמקביל הציגו לספיר ובעלה שלומי את האפשרויות. "אמרו לי שזו החלטה שלי, והציגו בפניי את כל הסיכונים - מום לעובר, ילד נכה, אבל לא משנה מה תמיד האמנתי שהכל יהיה בסדר ואמרתי 'אני הולכת על זה'. אמא שלי פחדה עליי, אבל אני ובעלי היינו ממש חדורי מטרה להשאיר ולהילחם על התינוקת".
כעבור מספר ימים, כשהיא בשבוע 23, החלה ספיר לחוש צירים. ד”ר כלנית הרשקוביץ-שפורן, מנהלת מחלקת יילודים ופגים במרכז הרפואי, מסבירה כי בשלב זה הם ניסו “דקה אחרי דקה להאריך עוד קצת את ההיריון כי לכל יום יש משמעות”. לדבריה, במקרים של ירידת מים מוקדמת, ניתנים טיפולים בהם זריקות סטרואידים ליולדת, שמסייעות להבשלת הריאות וכלי הדם המוחיים, וכן נטילת מגנזיום שנמצא במחקרים כמשפר את התוצאות הנוירולוגיות. במקביל, בשל הסיכון לזיהום תוך רחמי, ניתנת גם אנטיביוטיקה לטיפול מונע.
3 צפייה בגלריה
"הייתה שמחה אדירה". ד"ר כלנית הרשקוביץ-שפורן וההורים ספיר ושלומי מויאל עם רוני הקטנה
(צילום: גלעד שעבני)
ואולם, למרות המאמצים לדחות את הלידה, ב-21 בנובמבר ילדה ספיר את בתה בשבוע 23, במשקל 570 גרם בלבד. "התחלתי לידה ולא ידעתי אם היא תהיה חיה או מתה", היא נזכרת. "ראיתי פתאום משהו כל כך קטן, כמו כף יד, וישר שמו אותה באינקובטור והתחילו החייאה. כל הצוות היה בחדר, לא ידעתי לאן להסתכל. זה היה כמו סרט אימה. שאלתי 'היא חיה?' והם אמרו שכן". מאותו רגע החל מסע ארוך ומורכב של ארבעה חודשים, במהלכם נלחמו הרופאים והרופאות, ספיר ובעלה על חיי בתם, שקיבלה את השם רוני מרגלית.
לדברי ספיר, בהתחלה הרופאים הסבירו שהסיכוי לשרוד נמוך מאוד. "הרגשתי שבכל רגע אני יכולה להגיע והיא לא תהיה בחיים", היא אומרת. "אבל היינו מאוד חזקים. לא בכינו, לא הראינו חולשה. הרופאים היו בהלם שאני יכולה לגעת בה, שאני לא מפחדת". במשך כחודשיים נזקקה רוני לתמיכה נשימתית, ובמשך סך הכל יותר מ-80 יום הייתה מחוברת לחמצן. עם הזמן מצבה השתפר, ובהדרגה החלה לנשום בכוחות עצמה.
מקרה נדיר במיוחד
ד"ר הרשקוביץ-שפורן מסבירה כי מדובר במקרה נדיר במיוחד, שכן בין 80%-90% מהפגים הנולדים בשבוע 23 בישראל, אינם שורדים, ובקרב מי ששורדים קיים חשש לנזקים נוירולוגיים.
ד"ר הרשקוביץ-שפורן: "זה לא שהכול מאחורינו, אבל לא רק שהיא שרדה, אלא היא ניצחה את הרוב המכריע של סיבוכי הפגות, וסיימה את האשפוז ללא פגיעה משמעותית, שזה הישג פנומנלי, שכן כ-30%-40% מהפגים בשבוע זה בישראל עלולים לפתח דימום מוחי בדרגה גבוהה"
ד"ר הרשקוביץ-שפורן מתייחסת לגבול החִיּוּת (השבוע המוקדם ביותר בהריון שפג יכול לשרוד מחוץ לרחם), המוגדר בישראל, לפיו רק משבוע 24 מחויבים הרופאים לבצע בעובר החייאה. בשבוע 23 החייאה מבוצעת רק לאחר הסבר רפואי מקיף להורים על אחוזי השרידות והסיכונים, ובשבוע 22 כלל לא מבוצעת החייאה. לדבריה, קיים פער בין ישראל למדינות מערביות בעולם, שם תחום הנאונטולוגיה מתפתח מאוד. "כיום סיכויי השרידות בעולם בשבוע 23 גבוהים יותר מאשר בישראל. לפני כחצי שנה עברתי השתלמות בווינה, באחד מבתי החולים המובילים בעולם בתחום זה, שם צוברים ניסיון משמעותי אפילו בשבוע 22. גם תינוק שנולד בשבוע 22 יכול לשרוד, וזה צובט את הלב לחרוץ את גורלו", היא אומרת.
ד"ר הרשקוביץ-שפורן מסבירה כי הפערים בין ישראל למדינות אחרות נובעים, בין היתר, מסוגיות של תקינה ותקצוב, וכן מהיחס בין מספר המטופלים למספר האחיות, שיכול להגיע בישראל לאחות אחת שאחראית על ארבעה פגים, ואילו במרכזים מובילים בעולם היחס נמוך יותר ועומד על אחות לפג. היא מוסיפה כי תחום הנאונטולוגיה הוא תחום במצוקה, ויש מחסור ברופאים ורופאות מומחים.
בחודש ינואר האחרון הועברה רוני מחדר טיפול נמרץ יילודים לחדר ביניים, ולאחר מכן לחדר המכונה "מבריאים", שבו מאושפזים פגים לקראת שחרור. "זה היה הרגע הכי קשה עבורנו. תקופה של חודש שאת מחכה כל יום לבשורה שאת יכולה ללכת איתה הביתה", אומרת ספיר. בשבוע שעבר, לאחר 114 ימים, רוני שוחררה כשמצבה מוגדר טוב. במרכז הרפואי נערך טקס פרידה מרגש מהמשפחה. "האמנתי בה, יש בורא עולם, והוא עשה לנו נס", אומרת ספיר. היא מבקשת להעביר מסר לאימהות במצב דומה: "תקשיבי ללב שלך, תחיי באמונה. כל מה שאת מדברת הילד שומע ומרגיש, ואם את חזקה גם הוא יהיה".
ד"ר הרשקוביץ-שפורן מציינת כי רוני תידרש למעקב ממושך. "זה לא שהכול מאחורינו, אבל לא רק שהיא שרדה, אלא היא ניצחה את הרוב המכריע של סיבוכי הפגות, וסיימה את האשפוז ללא פגיעה משמעותית, שזה הישג פנומנלי, שכן כ-30%-40% מהפגים בשבוע זה בישראל עלולים לפתח דימום מוחי בדרגה גבוהה", היא אומרת. "זו הייתה שמחה אדירה".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.03.26
