מאז 7 באוקטובר השלים רס"ן (מיל') ח', מפקד פלוגה בחטיבה 5, כמעט 550 ימי מילואים. ביולי האחרון הוא נפצע במהלך פעילות מבצעית בעזה, לאחר שמטען התפוצץ על הכוח ברפיח.
פחות מחודשיים אחרי שהשתחרר מבית החולים, כבר חזר ללבוש מדים, אך לפני כשבועיים נפצע שוב, הפעם מפיצוץ כטב"ם במתחם שבו שהה הכוח בלבנון. גם כעת, כשהוא משתקם בביתו, הוא נחוש לחזור לשירות. "הלוחמים והמפקדים בתוך הפלוגה הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלי. ככה אנחנו חיים וככה אנחנו נלחמים", מספר ח'.
בבוקר 7 באוקטובר הוקפץ ח' (38) למילואים, ומאז לקח חלק בפעילויות מבצעיות בין השאר בצפון הרצועה ובנצרים. בהמשך יצא לקורס מ"פ, ובמרץ 2025 קיבל פיקוד על הפלוגה. יום לפני שהיה אמור להשתחרר מסבב המילואים, במהלך פעילות מבצעית ברפיח, הופעל מטען על הכוח. רס"ם ולדימיר (וובה) לוזה נהרג במקום, וח' ולוחם נוסף נפצעו. "נלכדתי מתחת להריסות של המבנה", הוא משחזר. "באותן שניות בעיקר חשבתי על וובה, הבנתי שהוא מת. פחדתי שיחטפו אותו, אז ביקשתי מהכוח שימצאו אותו".
רס"ן ח': "חשבתי איך אני מתקשר שוב לאשתי באמצע הלילה ומספר לה שנפצעתי, ואחרי שהבנתי שאני לא הולך למות, חשבתי שהפעם היא בטוח לא תיתן לי לחזור"
למקום הגיע כוח של יחצ"א, שהצליח לחלץ את ח' רק אחרי כשעתיים שבהן היה לכוד תחת ההריסות. הוא פונה במסוק לאיכילוב עם שברים בצלעות ובידיים, פגיעות מעיכה ופגיעות עצביות. הוא אושפז במחלקה האורתופדית למשך שבועיים, ולאחר מכן עבר לשיקום בבית החולים לחודשיים וחצי נוספים. "לאורך כל הדרך היו לי שתי מטרות עיקריות - לחזור להחליף טיטולים ולחזור להחזיק נשק", אומר ח'. לו ולאשתו רותם שלושה ילדים, בני שנתיים, חמש ותשע.
פחות מחודשיים אחרי השחרור מבית החולים, ולמרות הפגיעות שעדיין סבל מהן, ח' כבר חזר למדים. "אני לא רואה את עצמי כגיבור כי נפצעתי", הוא מבקש להדגיש. "כל מי שקם, שם את החיים האישיים שלו בצד כשהמדינה והעם צריכים, הוא אמיץ וגיבור. הפציעה היא רק עניין סטטיסטי". עם חזרתו לשירות בינואר, עלתה הפלוגה לגזרה הצפונית.
עם תחילת מבצע "שאגת הארי" באיראן הפלוגה של ח', שהייתה אמורה להשתחרר מסבב המילואים, קיבלה הודעה על הארכת הצו. רגע לפני השחרור, כטב"ם שנכנס למרחב שבו שהה הכוח התפוצץ כחצי מטר בלבד מרס"ן ח', שנפצע מרסיסים בכל גופו. "חשבתי איך אני מתקשר שוב לאשתי באמצע הלילה ומספר לה שנפצעתי, ואחרי שהבנתי שאני לא הולך למות, חשבתי שהפעם היא בטוח לא תיתן לי לחזור". תוך זמן קצר פונה ח' למרכז הרפואי לגליל בנהריה.
"אני בהיכון לאזעקות אז קפצתי מהר כשהטלפון צלצל", נזכרת רותם אשתו. "הוא אמר שהוא בסדר, ושאל אם לעשות סרטון וידאו שאני אראה שהוא חי. כשראיתי אותו חבוש ומלא בדם, התחלתי לבכות, לא האמנתי שזה קורה שוב".
ח' הועבר לבית החולים שיבא, ואחרי ניתוח מורכב בעינו הימנית להוצאת הרסיס והשתלת קרנית הוא אושפז להתאוששות, ובסוף השבוע האחרון שוחרר להמשך שיקום בביתו. אבל לצד סיפור הפציעה, בני הזוג מבקשים להדגיש גם את המחיר שנושאות משפחות המילואימניקים. ח' אומר כי "אנחנו גאים במה שאנחנו עושים אבל נראה לי שזה מאוד ברור שצה"ל צריך עזרה, ואני לא מתעסק מאיפה היא תבוא ואיך יעשו את זה". רותם מוסיפה: "לשמוע שתקציבים רבים הועברו השבוע לחרדים במקום שיעברו לפצועים, למילואימניקים או לנשותיהם, זה מתסכל מאוד".
למרות הכול, וגם לאחר שנפצע בפעם השנייה, ח' לא מהסס כששואלים אותו אם יחזור לשירות: "כל עוד אני חי ודורך על האדמה הזו, אני אמשיך במילואים, זה חלק בלתי נפרד ממני".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.04.26
