"סיפרתי שאת הפלזמה שבה משתמשים בצבא, צה"ל רוכש ומייבא מגרמניה. כלומר, הדם שממנו מפיקים את הפלזמה הוא דם של אזרחים גרמנים שתרמו אותו. חיילים רבים שנפצעו בשטח ניצלו בזכות דם גרמני", אומר סגן ד"ר י' על השיחה הבלתי נשכחת שניהל עם נציגי הפרלמנט הגרמני במסגרת מיזם "שליחים במדים" של הסוכנות היהודית. "הם הופתעו מאוד, היו בהלם".
בהמשך סיפר י' בגאווה על היכולת של כוחות הרפואה בשטח לתת לפצועים מנות דם. "עד 7 באוקטובר, פלזמה הייתה הטיפול המרכזי שנתנו לפצועי הלם. היום אנחנו כבר מסוגלים לתת בשטח מנות דם. אנחנו הצבא היחיד בעולם שעושה את זה", אמר והתייחס לתיעוד שחשף מהצנחת מנות הדם בלב רצועת עזה (בסרטון הבא):
הצנחת מנות דם ברצועת עזה באמצעות רחפן בימי המלחמה
"חודש לפני הפסקת האש, מפקד נלחם בטנק הראשון שפתח את המתקפה על העיר עזה. הוא ספג פגיעה ישירה מנ"ט כשעמד בצוהר של הטנק, נפצע אנושות ואיבד הרבה דם. את הדם שהוצנח נתנו לו ישירות לעצמות כדי להגדיל את סיכויי ההישרדות שלו. אחרי שהוא פונה המשכנו את ההתקפה. עדיין היה איום, מחבלים במרחב, היינו חייבים להמשיך להילחם. בערב גילינו שהוא נהרג", שיתף בעצב, "הוא קיבל את הסיכויים הטובים ביותר בפינוי מהשטח, במסוק ועד לבית החולים בארץ בזכות הדם שנתנו לו".
סגן ד"ר י' (28) מתל אביב התגייס במארס 2017 לתפקיד חובש בחטיבת החילוץ וההצלה, ויצא ללימודי רפואה כעתודאי. לפני כשנה הוא שובץ לתפקיד הרופא של גדוד 77. "הייתי עם הגדוד בעזה, הצטרפתי אליהם כשהיו בחאן יונס. אחרי זה המשכנו לפעילות בדרום הרצועה, ובמבצע שאגת הארי עלינו לצפון", סיפר.
"חודש לפני הפסקת האש, מפקד נלחם בטנק הראשון שפתח את המתקפה על העיר עזה. הוא ספג פגיעה ישירה מנ"ט כשעמד בצוהר הטנק, נפצע אנושות ואיבד הרבה דם. את הדם שהוצנח נתנו ישירות לעצמות כדי להגדיל את סיכויי ההישרדות"
בימים המורכבים שבין יום השואה ליום העצמאות, יצא י' למשלחת כחלק מפרויקט "קירוב לבבות" בשיתוף זרוע היבשה בצה"ל, אגף משפחות, הנצחה ומורשת של משרד הביטחון והקרן לתובענות ייצוגית. את המיזם הגה יו"ר הסוכנות היהודית אלוף (במיל') דורון אלמוג במטרה להעניק למפקדי וחיילי צה"ל במה לשתף בסיפורים האישיים מהמלחמה, ולחזק את הקשר עם היהודים בתפוצות המתמודדים עם האנטישמיות הגואה. המשלחת, שיצאה לדרכה זו השנה הרביעית, הורכבה מ-130 חיילים וחיילות, בהם עשרה רופאים ורופאות וארבע פרמדיקיות, כאשר הרוב המכריע של המשתתפים הם פצועי המלחמה האחרונה.
רגע לפני טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, השתתף סגן י' במפגש עם שגריר ישראל בגרמניה ועם משפחות שכולות. "פגשתי את ענת, אלמנה ויתומת צה"ל, שחיה כבר 50 שנה בברלין ועדיין מגיעה למפגשים ולטקסים", הוא מספר. "בעלה היה מפקד טנק בגדוד שלי, ועכשיו המחלקה שלי נלחמת לא רחוק מהמקום שבו הוא נפל. היא סיפרה לי מה היה שם, מי פינה אותו ומי היה איתו ברגעים האחרונים. יש דמיון מטורף בין האירועים אז ומה שאנחנו חווים כיום".
"מסתירים את המגן דוד"
למפגשים הבאים, עם מגוון רחב של קהלים, י' הגיע עם מחשב שעליו תיעוד מהחזית. "בתמרון בג'באליה, D9 מהכוח חטף אר-פי-ג'י ממחבלים שצצו מפיר. הנהג והמפקד נפצעו קשה, סבלו מפגיעות חודרות בראש ובעמוד השדרה והיו זקוקים לפינוי דחוף. הגעתי לשם עם חוג"ד וחובש, הכנסנו את הפצועים לנמר, הענקנו להם טיפול ונסענו למנחת שממנו הם פונו במסוק לבית החולים", תיאר.
"המטרה שלי הייתה לחבר אותם לעשייה שלנו בשטח. רציתי להציג להם רגע אותנטי ולגרום להם להרגיש בנוח לשאול את השאלות שהכי בוערות בהם", סיפר על המפגש עם נוער יהודי בברלין. "חלקם היו המומים. ניסו להבין מה בדיוק קרה שם, באיזה כלים משתמשים, איך מבצעים את הפינוי, איך נראית לחימה כמה קילומטרים מהארץ".
טיפול ופינוי פצועים מג'בליה שברצועת עזה
לצד הסקרנות המקצועית, תהו המשתתפים במפגש לגבי הטיפול הנפשי המוענק למשרתים בצה"ל. "כולם שאלו את זה, כי קשה להבין איך חברה חיה שלוש שנים רצופות במלחמה. הסברתי להם שכלוחמים יש דרייב, שאי-אפשר להפסיק לפעול. הסברתי שהקושי הוא לא רק בחזית אלא גם בעורף. גם החוויות שלהם כיהודים בגולה מורכבות. אין אחד שמסתובב עם כיפה בחוץ, מסתירים את המגן דוד שלהם כאילו בשואה. כל הזמן יש אלימות והתרעות על פיגועים נגדם. לתחושתי, זה לא פחות מורכב מלחיות בארץ".
עם שובו ארצה, עוד בטרם חזר לכוח, אירעה התקרית הקשה שבה נפל לוחם בגדוד, סמל עידן פוקס ז"ל. "באירוע כזה פועלים לפינוי הכי מהיר, אבל היה אובדן דם מסיבי. הפרמדיקית ט' והצוות שאיתה מאוד מקצועיים, ואני יודע שהכי טוב נעשה. ארבעה פצועים מהתקרית שרדו את הפגיעה".
היום י' כבר שב לפעילות הכוח בגזרה הצפונית וממשיך לתת מענה רפואי בשטח, לצד הפרמדיקיות ט' וא', חובשת בקבע, ושבעה חובשים. "הפרמדיקיות חריגות בנוף כי הן הנשים היחידות בכוח. הן מתמודדות עם מורכבויות שלא נוכל להבין, משרתות בעצימות של לוחמים ונמצאות איתם לפעמים שבועות באותו הכלי", הוא מספר.
אתגר נוסף שאיתו נשות הרפואה מתמודדות לעיתים בשטח הוא החבירה לכוח לוחמים דתי. "באחד האירועים הצטרפה ט' הפרמדיקית לצוות דתיים אדוקים. היא עצמה מגיעה מבית דתי, שומרת נגיעה ומקיימת מצוות. הייתה שם מורכבות, הם לא רגילים לשהות עם אישה בחלל סגור". בהמשך נערכה התייעצות עם הרב, שקבע ש"אין שום מניעה, זה פיקוח נפש. אני גאה לומר שהדבר הנכון נעשה, ובסוף היא הייתה איתם בנמ"ר במשך חודש".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.05.26
