"הסתכלתי למעלה, והנגד אמר לי 'זה רחפן נפץ'. רצנו לתוך הנמ"ר, והנגד באינסטינקט של רגע ניסה לסגור את הכבש - הדלת האחורית של הנגמ"ש - אבל לא הספקנו, והרחפן כבר התפוצץ בפתחו". כך מספרת סגן ש', קצינה בקבע, מפקדת פלגת טנ"א (טכנולוגיה ואחזקה) בסיירת גבעתי, שנפצעה באורח בינוני מפיצוץ רחפן נפץ בדרום לבנון לפני כשבועיים.
4 צפייה בגלריה
סגן ש', מפקדת פלגת טנ"א בסיירת גבעתי, בעת הפינוי במסוק לאיכילוב. צולם על גג בית החולים
(צילום: מירי גטניו, דוברות איכילוב)
בחודשים האחרונים, הפכו רחפני נפץ לאיום אסטרטגי משמעותי עבור צה"ל, שעדיין לא מצא להם מענה יעיל. רק השבוע נהרג רס"ב (במיל') אלכסנדר גלובניוב ז"ל, בן 47, תושב פתח תקווה, במתקפת רחפני נפץ ששוגרו על ידי חיזבאללה מלבנון והתפוצצו בשטח הארץ סמוך לגבול. אמש נפצעו שלושה אזרחים מפגיעת רחפן בראש הנקרה, אחד מהם באורח קשה עד אנוש. "רחפני נפץ זה לא בקטנה, הם נושאים מטען נפץ שעושה נזק, וזה איום אמיתי", אומרת סגן ש'. "זה לא משהו שאפשר להקל בו ראש רק כי זה רחפן ולא טיל. הטכנולוגיה מאוד מתקדמת, וכמו שהצבא שלנו מתקדם - גם להם יש טכנולוגיה מתקדמת והיא מסוכנת".
לא הספיקו לסגור את הדלת
בתוך כל גדוד בצה"ל פועלת פלגת טנ"א, השייכת לחיל הטכנולוגיה והאחזקה. הפלגה אחראית על כשירותם המבצעית של אמצעי הלחימה והטכנולוגיות בגדוד - כולל טנקים, נגמ"שים, כלי רכב, נשק קל, תחמושת וציוד אופטי. בימים אלה פועלת פלגת הטנ"א של סיירת גבעתי בדרום לבנון, כחלק מפעילות היחידה. "בכל פעם יש נציגות אחזקתית בפנים, בתוך לבנון, כדי לתת מענה ללוחמים שלנו - כמו תקלות בנמרים או בוחן נשק שיתקן את הנשקים שצריך", מסבירה סגן ש'.
לפני כשבועיים תפסה כוננות עם הלוחמים, ואז הבחינו היא ונגד נוסף מהיחידה ברחפן של חיזבאללה בשמיים. "היינו בתוך המגנן, ויצאנו לעבר כלי שהיינו אמורים לתקן לקראת פעילות מבצעית של הלוחמים", היא משחזרת. השניים מיהרו לתוך הנמ"ר וניסו לסגור את הדלת - אך לא הספיקו.
סגן ש': "לא ממש ידענו להגיד מה המצב שלנו באותם רגעים, אבל ידענו שאנחנו צריכים לצאת משם כמה שיותר מהר, כי חששנו שיגיעו עוד רחפני נפץ"
סגן ש' נפצעה באורח בינוני מרסיסים והדף, הנגד נפצע קל. "לא ממש ידענו להגיד מה המצב שלנו באותם רגעים, אבל ידענו שאנחנו צריכים לצאת משם כמה שיותר מהר, כי חששנו שיגיעו עוד רחפני נפץ", היא מספרת. השניים, שנותרו בהכרה, הצליחו להתפנות בכוחות עצמם למגנן סמוך, שם קיבלו טיפול רפואי ראשוני. זמן קצר לאחר מכן פונו במסוק למרכז הרפואי איכילוב, שם טופלו במחלקת הטראומה. גם במהלך הפינוי הרכוב משטח לבנון לשטח ישראל לא פסק האיום - רחפן נפץ נוסף זוהה במערכות צה"ל, ויורט.
ד"ר אייל חשביהצילום: ליאור צור – דוברות איכילובד"ר אייל חשביה, מנהל מערך הטראומה באיכילוב, מסביר כי סגן ש' והחייל הנוסף הגיעו לבית החולים כשהם סובלים מפציעת הדף, אך יציבים ובהכרה מלאה. "הם עברו בחדר הטראומה פרוטוקול טראומה מיוחד לפציעות הדף, שכולל CT כל-גופי והערכת רופא אף-אוזן-גרון. בסוג כזה של פגיעה חובה לאתר את כל הרסיסים, לאבחן פגיעת הדף האקוסטית - כמו צלצול באוזניים או ירידה בשמיעה - סימנים של שאיפת עשן ופציעות הדף פנימיות, לרוב לריאות אך גם לצינור העיכול. בתום הפרוטוקול הצוות מבצע דיון רב-צוותי לגבי הרסיסים שיש התוויה להוציאם ולגבי דחיפות ההוצאה".
מהמחלקה האשפוזה במחלקת טראומה עברה סגן ש' לאשפוז במחלקת פה ולסת, ועברה שני ניתוחים בניסיון להסיר רסיסים מפניה. רסיס אחד הוצא ושניים נותרו, בשל מיקומם המורכב. אמש שוחררה לביתה.
מהבלט לנמ"ר
לפני שהתגייסה לצה"ל הייתה סגן ש' רקדנית בלט מקצועית. היא החלה לרקוד בגיל שלוש, ועברה לבלט מקצועי בגיל עשר. בכיתה י"ב זכתה בתחרות בינלאומית, ושופטת התחרות - מנהלת להקת מחול בברצלונה - הציעה לה חוזה והזמינה אותה להצטרף ללהקה. "החלטתי להתגייס לצבא", היא מספרת. "כל החיים גדלתי על סיפורים מהצבא. אמא שלי הייתה משקית חוויה במחו"ה אלון, אבא שלי היה לוחם ביחידת מיתר, וסבא שלי היה סמל מחלקת מרגמות בגדוד 51 של חטיבת גבעתי. מה שעבר לי בראש הוא שאני לא יכולה להיות אזרחית בישראל בלי לקחת חלק בצבא".
"כביכול יש דיסוננס גדול בין תחום הבלט לתפקיד בצבא. בלט מצטייר כתחום עדין, הכול ורוד ופפיונים - אבל בסופו של יום הדברים שמחייבים כל ספורטאי מצטיין: דבקות במטרה, עקשנות, חתירה למגע, להציב יעד ולעמוד בו - אלה בדיוק הדברים שעזרו לי לבצע את תפקיד המפל"גית על הצד הטוב ביותר. אני אחזור לרקוד אחרי השחרור, לא באופן מקצועי - אבל הבלט תמיד בער בי".
סגן ש' משרתת כמעט חמש שנים בצה"ל, רובן תחת המלחמה. "את כל התפקידים שלי עשיתי כתומכת לחימה", היא מספרת. היא החלה שירותה בבה"ד 20 כמפקדת בקורס בוחן תחמושת, יצאה לקורס קצינים, שימשה כקטא"גית ביחידת אגוז ובגדוד 931 של הנח"ל, ולאחר מכן הגיעה לסיירת גבעתי כמפקדת פלגת הטנ"א.
"בכל יחידה חוויתי תפקיד באופי אחר לחלוטין. אני אסירת תודה לסיירת גבעתי שנתנה לי לחוות את התפקיד הכי משמעותי עבורי - להוביל את הפלגה, לנהל את העבודה ולראות את ההישגים בשטח. זה מלחיץ, אבל זה חלק מהתפקיד, וזה חלק מהסיכון שלוקחים. להגיד שההורים שלי ישנים בשקט בבית? זה לא נכון".
"כביכול יש דיסוננס גדול בין תחום הבלט לתפקיד בצבא. בלט מצטייר כתחום עדין, הכול ורוד ופפיונים - אבל בסופו של יום הדברים שמחייבים כל ספורטאי מצטיין: דבקות במטרה, חתירה למגע - אלה הדברים שעזרו לי לבצע את תפקיד המפל"גית על הצד הטוב ביותר"
על אף שהיא מוגדרת "תומכת לחימה" ולא לוחמת, חשוב לסגן ש' להדגיש שתומכי לחימה רבים חוצים את הגבול ומסייעים למערך הלוחם - וחשופים לכן לאותן סכנות. "כשאני אומרת לאנשים שאני תומכת לחימה, הם לא מבינים שאין לי הכשרה של לוחמת. אנשים צריכים לדעת שיש בשטח הרבה חיילים כמוני".
על רקע השיח הציבורי על גיוס נשים לצה"ל היא קצרת סבלנות: "השיח הזה די מיותר. זה שיח מהעבר וכבר התקדמנו מזמן. יש לוחמות, מפקדות, רופאות ביחידות מיוחדות, מח"טיות, קצינות בכירות ששברו שיאים - והשיח הזה תוקע אותנו בעבר. נשים הכרחיות להמשך התפקוד בצה"ל". בקרוב תשתחרר, וכבר מתכננת לימודי משפטים.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.05.26
